אשי ישראל כתב:אשמח לעזרה:
בהגהת היעב"ץ על האמונת חכמים שנדפסה ב'מטפחת ספרים' פרק ט, אות נה, כתב בענין השדה שנכנסה במקום אסתר לשמש עם אחשורוש, ש"אין מקרא יוצא מדי פשוטו, וע"ש אם לבינה בשירת דבורה כמ"ש בס"ד" - האם ענין זה שב'אם לבינה' נדפס? אם לא - האם אפשר לקבל עזרה מה נאמר שם בכתב היד? אני מבין נכון ש'אם לבינה' על הנ"ך אינו מצוי בידינו, אף לא בכת"י?
זה נכון שעד עתה לא מצינו כת"י זה
ואולי כוונתו על ענין זה המוזכר בשירת דבורה (ה כד)
מגדל עוז ליעב"ץ - אבן בוחן
יד) והרב בחות יאיר בתשובה (סק"ה) העלים עין מגמרא זו. ויש לתמוה על הוראתו להקל שם, כי הוא מתנגד ממש לההוא עובדא דהעלה לבו טינא הנ"ל, שלא התירו אפילו בזיון בעלמא בלי שום קריבה לגמרי, וגם במקום סכנת נפשות להציל נפש מבני אדם לא, על אחת כמה וכמה שלא להפקיר אדם בתו לעכו"ם לעבור על איסור קריבה דאסור מדאורייתא ומלקין עליה למ"ד, וכל זה לצורך פרנסת אביה, שבודאי לא היה פקוח נפשות, דבר זר ותמוה מאד בעיני שסמך להקל בדבר, ואע"פ שהאב חשש לעצמו ורצה להמנע, ונראה דהוה ס"ל דכיון דהעכו"ם אינו מצווה אלאו דקריבה, איהי נמי לא מיפקדא, ואין זה כדאי ח"ו (א"כ בדבר ערוה גופא נמי נימא הכי) אף כי מרגילה לדבר ערוה, ואחר שיצרו תקפו כל כך ומשיג רצונו וחפצו בה ליראת אביה מקפוח פרנסה, מן הקל יבוא אל החמור, ואין אפטרופוס לערוה, ולא אפשר להושיב שומר, והרי זה עובר ממש אלאו דלא תחלל בתך להזנותה, וגם יש לחוש להבת אפילו שתחלתה קצת באונס, סופה ברצון, מתוך קלות ראש ופריצות שנוהג עמה בלי בושה שהוא כאש לנעורת, בפרט אשה דעתה קלה, אפילו כשרה שבכשרות, פרצה קוראת לגנב, סוף שהיא שוכרתו, אחר דיצר אלבשה, וכמדומה שצער ודוחק העני גרמו להרב להטות דינו להקל (ולהביא עצות מרחוק מיעל דטובתן של רשעים רעה היא, התם להצלת ישראל נתכוונה, גם לא היו שם ישראל, משא"כ בנדון הלז שהיה בק"ק שיש משום חילול השם ג"כ, ולשינויא דקרקע עולם הרי זו בתהרג ואל תעבור, ואף למ"ד הנאת עצמן שרי, דווקא במקום סכנת נפשות דידה. גם נ"ל דיעל אע"פ שצדקת היתה ומשתבח בה קרא, לא היתה ישראלית, ונראה מפשטי המקראות שחבר הקיני אף אם היה מבני יתרו, לא היה אלא גר תושב) כי נכמרו רחמי הרב על דל משום כדי חייו, והרי הוא כמהנן ממון, ואינו אלא כמפסיד נפשות ח"ו, לפיכך אין לסמוך על הוראה זו כלל: