פורום אוצר החכמה

ודבר תמוה ראיתי בפסיקתא זוטרתא (פרשת במדבר) שכתב וז"ל עורות קדשים עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהי'. וכן עורות תודה ושלמים ומעשר ופסח עכ"ל עיי"ש. וזהו נגד משנה ערוכה בזבחים שם. והוא דבר מוסכם דדוקא עורות קדשי קדשים הם לכהן ולא עורות קדשים קלים. וכן לעיל (בפרשת צו) כתב עור העולה אשר הקריב לרבות שאר קדשים עיי"ש. ולשון הספרא שם הוא. אין לי אלא עור העולה עורות קדשי קדשים מנין ת"ל אשר הקריב. יכול שאני מרבה אף עורות קדשים קלים. ת"ל העולה מה עולה מיוחדת קדשי קדשים. יצאו קדשים קלים עיי"ש. והפסיקתא זוטרתא סתם וכתב אשר הקריב לרבות שאר קדשים. משום דלשיטתי' אזיל דס"ל דעורות כל הקדשים לכהן ואפי' דקדשים קלים. ודבריו נפלאים וצ"ע:

הבטחתי כתב:פרשת מצורע
יד" לו
שלש שורות מסוף הקטע כתוב 'בית שפנו' - ונ"ל שצ"ל בית שכנו.

בראנסוויל כתב:בפרשתן י"ג ה' רש"י ד"ה בעיניו נדפס "טעות סופר הוא, שעשה מאות תי"ו מלת או בשיבוש", צ"ל מאות וי"ו.

בראנסוויל כתב:

בראנסוויל כתב:בפרשתן י"ג ה' רש"י ד"ה בעיניו נדפס "טעות סופר הוא, שעשה מאות תי"ו מלת או בשיבוש", צ"ל מאות וי"ו.

וכן הוא בדברי דוד להט"ז

דמשק כתב:[מעניין למה לא כתב התאומות שנולדו עם השבטים].

מכאן אתה למד גובהן של לויים עשר אמות

דלמא משה שאני דאמר מר אין השכינה שורה אלא על חכם עשיר ובעל קומה

בראנסוויל כתב:היעב"ץ לא ציין כלל לאיזה חז"ל הוא מכוון ומה שבסוגריים [ב"ב ע"ד ע"א] הוא הוספת המהדיר.

בראנסוויל כתב:"אבל כגובה ארזים גבהם של דור המדבר"

גיורא בשמי שמיא כתב:לפני הרבה שנים שמעתי הקלטה מהספדו של הרב משה ברוורמן שליט"א, על חותנו הגרי"י פישר זצ"ל. [כדאי לשמוע את כל ההספד, אשר יש בו חיזוק גדול לגדלות בתורה וכו', ואינו אתי להעלותה.] וסיפר (אני מעביר מזכרון, ויתכן ששגיתי בפרטים) שבסוף ימיו של הנספד, (אולי היה בביה"ח) ביקש וחיפש אחר ספר אם לבינה. המשפחה חיפשה ולא מצאו ספר כזה. וכאשר הרבה לבקש, שאלו מבני המשפחה את פשר הצורך הדחוף, הוא ענה שהוא חוזר על ש"ס, ויש לו פשט בכל הש"ס חוץ מגמ' אחת בזבחים דף קי"ח, "ושבע שחלקו מנלן? איבעית אימא מדשבע שכבשו שבע נמי שחלקו" ופי' רש"י: "מדשבע כיבשו שבע חילקו. סברא בעלמא היא". ואמר הגרי"י פישר, שזה הגמ' היחידה בש"ס שהוא לא מבין, מה הסברא בעלמא? ובהגהות יעבץ כ' על רש"י "עי' אם לבינה". ולכן ביקש וטרח אחר ספר אם לבינה. ע"כ מה ששמעתי באותו הספד.
ובכן שאלתי בפני אלו שקנו הספר, האם פירוש זה נמצא בספר שלפנינו?

אם לבינה כתב:

גיורא בשמי שמיא כתב:לפני הרבה שנים שמעתי הקלטה מהספדו של הרב משה ברוורמן שליט"א, על חותנו הגרי"י פישר זצ"ל. [כדאי לשמוע את כל ההספד, אשר יש בו חיזוק גדול לגדלות בתורה וכו', ואינו אתי להעלותה.] וסיפר (אני מעביר מזכרון, ויתכן ששגיתי בפרטים) שבסוף ימיו של הנספד, (אולי היה בביה"ח) ביקש וחיפש אחר ספר אם לבינה. המשפחה חיפשה ולא מצאו ספר כזה. וכאשר הרבה לבקש, שאלו מבני המשפחה את פשר הצורך הדחוף, הוא ענה שהוא חוזר על ש"ס, ויש לו פשט בכל הש"ס חוץ מגמ' אחת בזבחים דף קי"ח, "ושבע שחלקו מנלן? איבעית אימא מדשבע שכבשו שבע נמי שחלקו" ופי' רש"י: "מדשבע כיבשו שבע חילקו. סברא בעלמא היא". ואמר הגרי"י פישר, שזה הגמ' היחידה בש"ס שהוא לא מבין, מה הסברא בעלמא? ובהגהות יעבץ כ' על רש"י "עי' אם לבינה". ולכן ביקש וטרח אחר ספר אם לבינה. ע"כ מה ששמעתי באותו הספד.
ובכן שאלתי בפני אלו שקנו הספר, האם פירוש זה נמצא בספר שלפנינו?

פירוש זה נמצא בספר לחם שמים על זבחים (פי"ד מ"ה) ז"ל: כתבתי בחידושי גמרא [כנראה חלק זה על מסכתא זו, לא הגיע לידינו, רק הגהותיו הקצרות שעל גליון הגמ'].
ונראה לי סברא אלימתא היא, לפי שהם לא הוצרכו לאבד זמן בכיבוש, כי מיד שבאו אל עיר נתנה ה' בידם בלי טורח מלחמה, ובכל מקום אשר דרכה רגלם, נכבשה הארץ לפניהם בלי עכוב, לא היו צריכין אלא ללכת שמה בלבד, וכשעור זמן זה בעצמו הוצרכו כמו כן, לחילוק הארץ, שהתהלכו בה לארכה ולרחבה, כמפורש בכתוב, לכן משך זמן זה כזה בשוה, זה פשוט וברור מאד בס"ד.

איש צדיק. בתרגום אונקלוס: ובר זכאי.
האל"ף בלתי נעה אינו רק סימן נקודת פתח, והמלה בשקל גנב בשלמים.

טור תלגא כתב:פרשת נח

איש צדיק. בתרגום אונקלוס: גבר זכאי.
האל"ף בלתי נעה אינו רק סימן נקודת פתח, והמלה בשקל גנב בשלמים.

מה ביאור גנב בשלמים?

אם לבינה כתב:
ט"ס צ"ל גבר.

המשקל גַּנָּב - בשרשים שלמים משמש לתכונות ובעלי מלאכה (כמו ספר, חזן)
ומכיון ששרש ז'כ'ה' הוא חסר, הצורה היא זכאי.

בראנסוויל כתב:אבל לא הבינותי, מ"מ פתח בפת"ח וסיים בקמ"ץ? וכן דרכו לנקד מילות כאלו, כזה [זַכָ‎‏ַּאי]

והשב ישיב לנו את את כל הרעה אשר גמלנו אתו
ופירוש כל בכאן, כמו כל כלאהם והדומים.

אשי ישראל כתב:אשמח לעזרה:

בהגהת היעב"ץ על האמונת חכמים שנדפסה ב'מטפחת ספרים' פרק ט, אות נה, כתב בענין השדה שנכנסה במקום אסתר לשמש עם אחשורוש, ש"אין מקרא יוצא מדי פשוטו, וע"ש אם לבינה בשירת דבורה כמ"ש בס"ד" - האם ענין זה שב'אם לבינה' נדפס? אם לא - האם אפשר לקבל עזרה מה נאמר שם בכתב היד? אני מבין נכון ש'אם לבינה' על הנ"ך אינו מצוי בידינו, אף לא בכת"י?

אם לבינה כתב:בספר אם לבינה פרשת מסעי כותב היעב"ץ כך:
עתה אגלה כי המסעות האלה עם שהיו רובם ככולם במדבר בארץ ציה וצלמות, ... לא היו כולם שוים גרועים, כי גם היו רבים מהם מקומות מבונים טובים זרועים ונטועים ... כמעט היו קרוב למחצה ... במקומות ישובים ... כמו שכתבתי בבאור שמות המקומות הללו דוק ותשכח.

למה זכו ליכתב בתורה כל המסעות האלו? על שקבלו את ישראל, עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן שכרם, שנאמר (ישעיהו לה, א-ב): "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה" וגו' "פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל" וגו'. וכו' את מוצא, שעתיד המדבר להיות ישוב, שנאמר (שם מא, יח) "אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם" וגו'. וכו' את מוצא, עכשיו אין אילנות במדבר, ועתיד להיות שם אילנות, שנאמר (ישעיהו מא, יט): "אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה" וגו'.

ד וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אֶחָד וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת.

הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם

בהיותם במדברות היו קוטפים להם מלוחים על אילנות היערים ואוכלים.
"שיח" - אילן כמו אחד השיחים.

אם לבינה כתב:ב"ה
בספר 'אם לבינה' פרשת ואתחנן [ה,טז] עמ' תקי, בפסוק כבד את אביך ואת אמך, דורש ריבוי האתי"ן (כדרכו) וז"ל:
את אביך [לרבות] אחיך הגדול, [ואת אמך, לרבות] ואחותך.

יש כאן חידוש עצום שיש חיוב כיבוד לא רק לאחיו הגדול, אלא גם לאחותו הגדולה.
(להעיר שלעיל בדברות ראשונות ריבה ענין אחר עי"ש).

האם נמצא איזה מקור לזה בשום מקום.?!

(בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' ע"ו נשאל על זה, ודחה הדבר שאין לזה שום מקור בש"ס ופוסקים).