פורום אוצר החכמה

יבנה כתב:יתכן שהאות הראשון של מה שהוסתר היה אות הצופן, ולא המסר עצמו.

תודה רבה לך.
אבל לא הבנתי בדיוק את דבריך אלו.
התוכל להדגים לי?

לכאורה יש כאן 11 מפתחות צופן שונים. [הראשון הוא אלב"מ המוכר].

[מה שמשתנה מאחד לשני הוא מיקומה של האות ל' בשורה השניה, שהוא הגורם לתזוזת שאר האותיות בעקבותיה.
יתכן שזה בעצמו חלק מהמפתח, כי אין עקביות במיקום הל' ממפתח למפתח.
כלומר, יש כן תבנית מסוימת בתזוזת הל' ממפתח למפתח, ודוק, אבל במקום אחד היא נשברת, ואולי לא בכוונה].

וליד כל מפתח כתובות 2 אותיות סמוכות מהא"ב [לפי הסדר, רק בזוגות].

לכן המחשבה הראשונה שלי היתה שהכוונה שכל זוג אותיות כזה יש לפענח לפי המפתח שלידו.
דהיינו:
א=ל
ב=מ
ג=ר
ד=ש
ה=ס
ו=ע
וכן הלאה.

הבעיה שיוצאות אותיות שונות בעלות פענוח זהה.
אמנם זה לחוד אינו בעיה בהכרח ואולי אה"נ.

העיקר צריך לבדוק בטקסט המוצפן האם הפענוח הזה נותן משמעות.

ואם לא - הרי שלא זו הכוונה.

רעיון נוסף הוא שהאותיות א"ב ג"ד ליד המפתחות מציינות את מיקום האות בטקסט המוצפן.
כלומר - ובהנחה שהטקסט המוצפן לא עולה על 22 אותיות - שאת האות הראשונה והשניה יש לפענח לפי המפתח הראשון, את השלישית והרביעית יש לפענח לפי המפתח השני, וכן הלאה.

גם זה טעון בדיקה בטקסט המוצפן לראות האם נותן פשר בעל משמעות.

ואם לא - חזרנו להתחלה...

צופה_ומביט כתב:לכן המחשבה הראשונה שלי היתה שהכוונה שכל זוג אותיות כזה יש לפענח לפי המפתח שלידו.
דהיינו:
א=ל
ב=מ
ג=ר
ד=ש
ה=ס
ו=ע
וכן הלאה.

הבעיה שיוצאות אותיות שונות בעלות פענוח זהה.
אמנם זה לחוד אינו בעיה בהכרח ואולי אה"נ.

1. אם הבנתי נכונה, הצעתך היא כפי שהציע הרב יבנה לעיל.
2. לא הבנתי מדוע להצעתך "יוצאות אותיות שונות בעלות פענוח זהה".

1. לא חושב. לא ראיתי שהוא התייחס ככה לאותיות הכתובות מימין למפתחות. להבנתי הוא הציע שהם רק השמות של כל מפתח, ולא חלק מהמפתח.
לשיטתו זו הוא הציע שהאות/יות הראשונות בטקסט המוצפן [בתחילת כל משפט או אולי אפילו בתחילת כל מילה] הודיעו באיזה מהמפתחות להשתמש. למשל אם הטקסט המוצפן [כולו, או שורה, או משפט, או מילה] מתחיל באות ש' זהו סימן להשתמש [בטקסט כולו / שורה / משפט / מילה] במפתח שלידו כתוב "שת".

2. כי למשל גם א=ל ב=מ, וגם ז=ל ח=מ.

הבנתי. תודה לך.

תכננתי לכתוב עוד קודם, אבל אז הגיע הרב חד ברנש עם צופן חדש...


תודה רבה לכל המברכים המחזקים והמעודדים.
על המילים החמות שחיממו את לבי.
ועל תחושת האחוה שעטפו אותי בה.
תזכו למצוות, חילכם לאורייתא ולאהבת ישראל.

אתחיל.
א. הכותב חילק את 22 האותיות לשתי קבוצות: א-כ, ל-ת.
ב. הוא שמר על הרצף של האותיות.
ג. בשורה הראשונה כתב תמיד את האותיות א-כ לפי הסדר.
ד. בשורה השנייה כתב תמיד את האותיות ל-ת לפי הסדר, אלא שאת האות ל שם כל פעם במקום אחר בשורה. משם המשיך הלאה עד
סוף השורה, והמשיך לפי סדר האותיות בתחילת השורה.
ה. הכותב סידר 11 צפנים.
ו. בצופן הראשון הניח את האות ל מתחת לאות א. בצופן השני הניח את האות ל מתחת לאות ו. בצופן השלישי - מתחת לאות ב,
הרביעי - מתחת לאות ז, החמישי - מתחת לאות ג, השישי - מתחת לאות ח, השביעי - מתחת לאות ד, השמיני - מתחת לאות ט,
התשיעי - מתחת לאות י, העשירי - מתחת לאות ה, האחד עשר - מתחת תלאות כ.
ז. נסתכל היטב באותיות שמתחת להן הניח הכותב את האות ל, נמצא סדרן כך הוא: א ו ב ז ג ח ד ט י ה כ.
ח. כלומר, יש כאן אותיות משוכלות ומדולגות: א X ב X ג X ד. ומחרוזת שנייה: ו X ז X ח X ט.
ט. עד כאן הכל טוב ויפה. אלא שלאחר מכן היה צריך להיות ה י - כי ה תמשיך את המחרוזת הראשונה, י תמשיך את המחרוזת השנייה.
אלא שהוא עשה להיפך. האם נפלה טעות אצלו בהעתקת הצפנים? או אולי יש כאן דבר מתוחכם יותר? לא אדע.
י. האות כ נשארת לצופן האחרון, שהרי יש 11 צפנים, וחלוקה לזוגות תשאיר אות אחד לבדה.
יא. אינני מבין כיצד כל הנ"ל קשור לזוגות האותיות שרשם הכותב בצידו של כל אחד מ-11 הצפנים.

התחלתי, ואניח למחזיקים בכובעו של צפנת פענח שימשיכו את אשר התחלתי.

בריושמא כתב:יא. אינני מבין כיצד כל הנ"ל קשור לזוגות האותיות שרשם הכותב בצידו של כל אחד מ-11 הצפנים.

שים לב שזוג האותיות שרשם הכותב בצד הצפנים הם הא"ב כולו בסדר יורד: אב, גד, הו, וכו'.

מלכיאל גרינוולד כתב:

בריושמא כתב:יא. אינני מבין כיצד כל הנ"ל קשור לזוגות האותיות שרשם הכותב בצידו של כל אחד מ-11 הצפנים.

שים לב שזוג האותיות שרשם הכותב בצד הצפנים הם הא"ב כולו בסדר יורד: אב, גד, הו, וכו'.

תודה. כבר שמתי לבי, שהרי זה הדבר היחיד הגלוי כאן, אבל שימת לב זו לא עזרה לי.

עדכון חשוב,
גיליתי את שיטת הצופן השני, שהבאתי כאן viewtopic.php?f=7&t=58863&p=748817&hilit#p748791
היא הובאה בספר 'ערוגת הבושם', פרק ל.
אבל כתה"י שאני השתמשתי בו קדם לו בכמה עשרות שנים, וזו תגלית גדולה.
תגלית נוספת, שבאמצעותו זוהו פרטים אישיים שכתב אי מי על עצמו.
דברים מעניינים.
בע"ה הם יפורסמו בקרוב.

חד ברנש כתב:עדכון חשוב,
גיליתי את שיטת הצופן השני, שהבאתי כאן viewtopic.php?f=7&t=58863&p=748817&hilit#p748791
היא הובאה בספר 'ערוגת הבושם', פרק ל.

אנחנו מתים מסקרנות. אחרי שעמלנו ועבדנו והשקענו ויגענו והשתדלנו לפענח את הצופן השני -
גלה נא לנו מהו הצופן!

הרב ברי,
האם שמא בידך שלא אגלה,
אבל תן לי לסדר את הדברים.

ברשותכם, מתוך הערכה רבה לרב חד ברנש, אחסוך לו את הזמן והטרחה ואכתוב אני את ההסבר:

מדובר כאן בשיטת הצפנה, דומה לצופן ויזנר, אבל מוקדמת לו.
מי שיקרא בויקיפדיה על צופן ויזנר יבין מיד.

מי שיש לו את הלוח הנ"ל, בלי מפתח ההצפנה המוסכם בין המוען והנמען - לא יוכל לפענח, וזה כל הקטע בצופן הזה. והמפתח הוא זה שעבורו יש את האותיות לצד הטבלה.

כלומר:

יש כאן 11 צפני החלפה שונים. כפי שניתן לראות.
כל אות בטקסט המוצפן מוחלפת לפי צופן החלפה אחר מאותם ה11.
ומה קובע איזה מהם?
מפתח ההצפנה.

למשל אם החלטנו שמפתח ההצפנה יהיה "פורום אוצר החכמה",
אזי כותבים את המפתח מעל הטקסט המקורי אות מעל אות, כמה פעמים שצריך בזאח"ז לפי אורך הטקסט המוצפן, עד סוף הטקסט המוצפן.
ומה שיקבע לפי איזה צופן החלפה תוצפן אות פלונית - יביט באות המפתח שמעליה, ויחפש את אותה האות ליד טבלת הצפנים, והצופן שנמצא ליד האות - הוא יקבע את ההחלפה של אות זו.

לדוגמה:
נניח שאני רוצה להצפין - בצופן שהביא הרב חד ברנש - את המשפט:
יישר כוחכם וחילכם לאורייתא.
לפי המפתח:
פורום אוצר החכמה.

אני כותב אותם זה מעל זה:
פורו םאוצר החכמהפ ורוםאוצר
יישר כוחכם וחילכם לאורייתא

[אפשר עם או בלי רווח בין המילים. במקרה הזה שמתי רווחים].

ומתחיל להצפין:

מעל האות י' הראשונה יש במפתח פ'.
אני מחפש בטבלה את הצופן שלידו האות פ, והוא זה שלידו כתוב פ"צ.
בצופן הזה י' מוחלפת ב-ל'. ובכן האות המוצפנת הראשונה תהיה ל'.

מעל האות י' השניה יש במפתח ו'.
מחפש בטבלה את הצופן שלידו כתובה האות ו', והוא זה שלידו כתוב ה"ו.
בצופן הזה י' מוחלפת ב-ר', ובכן האות המוצפנת השניה תהיה ר'.

וכן עזה"ד.

עד שאני מקבל:

לרגי קפצמו עמנדשך בקעאשרטק

לנמען אני מודיע שהצופן הוא השיטה הנ"ל, והמפתח הוא "פורום אוצר החכמה", הוא עושה את התהליך בכיוון ההפוך,
מציב את המילים של המפתח "פורום אוצר החכמה" מעל הטקסט המוצפן - ומחליף את האותיות לפי השיטה הנ"ל - ואצלו הן תוחלפנה מהמוצפנות למקוריות, ויקבל:

יישר כוחכם וחילכם לאורייתא

[quote="צופה_ומביט"][/quote]

יישר כוחך וחילך לאורייתא!

מדוע עסקו חכמי אשכנז בכל כך הרבה צפנים?
משחק ושעשוע או אניגמה ו- RSA?

נחכה לבעל השמועה שיסביר.

אני לעצמי יכול רק לשער שבכל המקרים מדובר בטקסטים שהיה ענין להסתירם,
פעם מהמון העם, פעם מהגויים, וכיו"ב.
אא"ט חכמי אשכנז עסקו הרבה בסודות וסגולות וחשבונות ומזלות, ולאידך גיסא בעניינים הקשורים לכנסיה ולגויים.

וכנראה בזמן ובמקום ובאקלים התרבותי שם היה מקובל להשתמש בצפנים, כלומר היתה קרקע תרבותית לזה, מצד "רוח הזמן",
ועל אחת כמה וכמה בכתבי אשכנז מהתקופה שבה נבטו ופרחו ספרי חכמה בגויים בנושא ההצפנה ושיטותיה,
ובכן ניצלו זאת והשתמשו בהם במקום הצורך.

צריך גם לזכור שזה שהרב חד ברנש בורר ומביא לנו מדגם מרוכז של צפנים מתקופה בת כמה מאות שנים באשכנז - לא אומר שזה משהו שמתאים לקרוא לו "כל כך הרבה".
אולי זה זניח לגמרי בכתביהם. איני יודע.

לא הייתי מגדיר את שני החכמים שהבאתי באשכול זה כ'חכמי אשכנז'. הם אינם מן חכמי השורה הראשונה, גם לא מן השנייה (כנראה). אלא בני אוריין שהתעסקו (גם?) בעניינים צדדיים.

אני מתפעל מאוד מכשרונותיו של הרב צופה ומביט
---
אני תמה אם הידיעה שהוספתי [אחרי שהרב צופה ומביט העיר שמלת קל שחוזר על עצמו ג' פעמים]
על הגרש מעל מלת קל' שגרר אחריו תגובה מהניק "הבטחתי" שמסתבר שרומז על מלת פי', סייע באיזה מדה לפענוח הצופן

חד ברנש כתב:לא הייתי מגדיר את שני החכמים שהבאתי באשכול זה כ'חכמי אשכנז'. הם אינם מן חכמי השורה הראשונה, גם לא מן השנייה (כנראה). אלא בני אוריין שהתעסקו (גם?) בעניינים צדדיים.

יהיו אלה בני האליטה הראשונה או בני האליטה השנייה, כפי שמכנים אותם היום יודעי העתים,
מדוע נצרכו לצפנים הללו?

לשם שעשוע, בעיקר.
כך אני סבור.
ואם תשמע מה הצפין בעל הצופן האחרון, תבין...

מעיין כתב:אני תמה אם הידיעה שהוספתי [אחרי שהרב צופה ומביט העיר שמלת קל שחוזר על עצמו ג' פעמים]
על הגרש מעל מלת קל' שגרר אחריו תגובה מהניק "הבטחתי" שמסתבר שרומז על מלת פי', סייע באיזה מדה לפענוח הצופן

כן, זה בהחלט עזר.
כלומר, היו הרבה נסיונות וטעיות, אבל מבחינת המילה הזו תמיד עמדו לנגד העיניים שני דברים:
א. יש כאן מילה מקוצרת בגרש.
ב. על ידי הזזה של 2 אותיות לאחור זו המילה פי' המוכרת. [ועצם הרעיון של הזזת 2 אותיות לאחור התאים עוד קודם במקומות הכי קריטיים בטקסט לפענוח, כמו שכתבתי קצת באשכול בשלב ההוא. וזה בעצמו כבר הוביל מעצמו לכך שהמילה הזו היא פי'. וכלומר שזה היה עוד מקום בטקסט שזה נותן מילה בעלת פשר, וגם סיבה לקיצורה בגרש. והגם שיתכנו עוד כאלה, אבל כחלק מבחינת האפשרויות של הזזת 2 אותיות לאחור - נכנסה גם המילה הזו לרשימת המילים שקיבלו בכך פשר, גם אם באותו הזמן עדיין זה לא התחבר למשפטים].
בשלב מסוים הצטרפה נקודה שלישית:
ג. באם המבנה הוא של ציטוט ועליו פירוש, הרי שאמת שהמילה הזו היא פי'.

צופה_ומביט כתב:ברשותכם, מתוך הערכה רבה לרב חד ברנש, אחסוך לו את הזמן והטרחה ואכתוב אני את ההסבר:

מדובר כאן בשיטת הצפנה, דומה לצופן ויזנר, אבל מוקדמת לו.
מי שיקרא בויקיפדיה על צופן ויזנר יבין מיד.

מי שיש לו את הלוח הנ"ל, בלי מפתח ההצפנה המוסכם בין המוען והנמען - לא יוכל לפענח, וזה כל הקטע בצופן הזה. והמפתח הוא זה שעבורו יש את האותיות לצד הטבלה.

מה שעוד חזק בצופן הזה, שאי אפשר לפענח אותו על ידי ניתוח תדירויות.
כי אותה אות מוחלפת בכל פעם למשהו אחר, לפי מה ש"מחליט" המפתח,
וכמו שהראיתי בדוגמה הנ"ל ששתי אותיות י' סמוכות הוחלפו כל אחת לאות אחרת.

כדי לפענח אתה צריך שיהיה לך גם את הלוח הנכון - וגם את המפתח הנכון.

צופה_ומביט כתב:

מעיין כתב:אני תמה אם הידיעה שהוספתי [אחרי שהרב צופה ומביט העיר שמלת קל שחוזר על עצמו ג' פעמים]
על הגרש מעל מלת קל' שגרר אחריו תגובה מהניק "הבטחתי" שמסתבר שרומז על מלת פי', סייע באיזה מדה לפענוח הצופן

כן, זה בהחלט עזר...

האם הבחנת בהגרש לפני הודעתי?

קשה קצת לזכור במרוצת הימים שעברו, אבל יתכן שכן, ורק שלא נתתי את לבי לזה כל כך, עד שהדגשת את זה. ומאז זה נקבע אצלי כיסוד מוסד.

לצופה ומביט אפרש שיחתי בשאלתי ובקשתי
לפעמים אני תוהה בראותי אשכול שאריות שבחבורה נושאים ונותנים בנושא שאין לי כ"כ נסיון וידיעה, למשל לענינינו "פענוח צופן" ואני תוהה אם להגיב ידיעה קטנה, שמא שמא לא הבחינו הבקיאים בידיעה זה, ויהי' בזה קצה לחוט הארוך שיסייע ביד האריות, או להיפך שאם אין זה שטחך לא תגיב כלל.
וכשאני רואה שאכן כן הי', זה מחזק שיטתי שאין למנוע בר, ולפעמים כדדלאי חספא משכח מרגניתא תותא.

מעיין כתב:לצופה ומביט אפרש שיחתי בשאלתי ובקשתי
לפעמים אני תוהה בראותי אשכול שאריות שבחבורה נושאים ונותנים בנושא שאין לי כ"כ נסיון וידיעה, למשל לענינינו "פענוח צופן" ואני תוהה אם להגיב ידיעה קטנה, שמא שמא לא הבחינו הבקיאים בידיעה זה, ויהי' בזה קצה לחוט הארוך שיסייע ביד האריות, או להיפך שאם אין זה שטחך לא תגיב כלל.
וכשאני רואה שאכן כן הי', זה מחזק שיטתי שאין למנוע בר, ולפעמים כדדלאי חספא משכח מרגניתא תותא.

חזק ואמץ!

אני מבקש מראש מחילה על האריכות, אבל קשה להסביר דברים כאלה בכתב... ובלאו הכי האשכול הזה [ובפרט ההודעות שעסקו בצופן המסוים הזה] להבנתי הוא רק לחובבי הנושא שזה מעניין אותם, אז אני מרשה לעצמי להניח שלא יהיה איכפת להם האריכות, אלא העיקר מבחינתם יהיה בהירות ההסבר.
ובכן:

לגבי הצופן הנ"ל שהביא הרב חד ברנש את מקורו העברי מספר ערוגת הבושם [וכתב שכתה"י שהוא השתמש בו קדם לו בכמה עשרות שנים].

להלן פתרון "חידת מיקומי הל' ".

ממציא הצופן הזה [בדיוק] הוא איטלקי בשם בלאסו [ראה בויקיפדיה ערך צופן ויז'נר] שפרסם אותו בשנת 1553, ובערכו של בלאסו [באנגלית] מתבררת הסיבה למיקומי הל' המוזרים.
הם מוזרים בהעתקת הצופן לעברית, אבל אינם מוזרים במקור האיטלקי...
אלא שהמעתיקים העבריים - במקום להבין את הרעיון של הצופן ולהעתיק אותו תוך התאמה לעברית - נהגו בו בבחינת "כזה ראה וקדש" והעתיקו אותו כצורתו - רק באותיות עבריות.
ומכאן יצאו מיקומי הל' המשונים.

כעת ההסבר המפורט:

למי ששכח... ניכנס נא שוב לעניינים:

ראה לעיל באריכות את הסבר הצופן עצמו. הצופן הזה משתמש במפתח וכל אות מוחלפת לפי צופן אחר שקובע המפתח, ואך ורק המפתח - ולא סדר הטבלה עצמה [סדר ההחלפות של אותיות עוקבות בטקסט נקבע לפי המפתח, ולא לפי הסדר העוקב של הצפנים בטבלה].
וממילא לא מובן למה שלא ייערכו 11 הצפנים השונים בהזזה פשוטה של השורה התחתונה מקום אחד בכל פעם. למה הקפיצות.
הרי גם סדר עוקב של הצפנים לא יועיל מאומה לפענוח למי שאין את המפתח, ולמי שיש את המפתח זה ממש לא משנה באיזה סדר מסודרים הצפנים השונים [איזה צופן שייך לאיזה זוג אותיות אינדקס, שבצד הטבלה].
כלומר: הסידור הפנימי של 11 שורות הצפנים לא מעלה ולא מוריד, לא להקל ולא להקשות.
במילים אחרות: האותיות שלצד הטבלה [אותיות האינדקס] מסודרות לפי סדר. וגם הצפנים יכולים להיות מסודרים כנגדן בסדר עוקב של הזזת הל' מיקום אחד בכל פעם. עדיין זה לא נותן כלום לפענוח. כי האותיות שבצד הטבלה לא מתייחסות לאותיות מתוך הטקסט [שנבוא ונאמר שככל שמתקדמים בא"ב, עבור כל זוג אותיות עוקב בא"ב יש לעבור לצופן ההחלפה העוקב הבא ולפיו לפתור אותן], אלא לאותיות מתוך המפתח, ואם הוא לא ידוע - יכולה להיות לך כל הטבלה ועדיין אין לך אפילו התחלה לפענוח.
ובכלל, אפילו אם היו האותיות בצד הטבלה מתייחסות לאותיות הטקסט, אם אין לך את הטבלה - איך תחשוב בכלל על הצופן הפוליאלפבתי הזה. ואם יש לך את הטבלה - קל מאד לראות את התבנית של הקפיצות של הל', וגם אם היא נשברת במקום אחד - סוכ"ס יש לך את הטבלה מול העיניים. מה מועילה או מעלה או מורידה "שבירה" אחת של התבנית?
לסיכום החלק הזה:
מעיקרא לא ברור מדוע לא לסדר טבלה עוקבת.
אבל את זה עוד אפשר להסביר, שזה עבור מי שאין לו את הטבלה, אבל מסיבה כלשהי הוא יוכל להבין את הרעיון של הצופן על מה הוא בנוי. נניח אולי אפילו כי הוא תפס את המפתח - ורק הטבלה חסרה לו. אולי במאמצים או היגיון הוא יוכל לשחזר את הטבלה - אם היא תהיה עוקבת. [ומאחר שיש לו את המפתח - הוא יוכל לפענח את הצופן] לכן הטבלה לא עוקבת, אלא מבולבלת.
אז את החלק הזה - למה הטבלה לא ממש עוקבת בהזזה של אות אחת בכל פעם - נניח שעוד אפשר להבין. שזה בא להקשות באופן כלשהו.

אבל עיקר השאלה היה:
גם אם נניח שיש לקפיצות איזו סיבה - למה הדפוס הזה דוקא של מיקומי הל'?
וגם אם נניח שיש לזה איזו תבנית [והגיוני שתהיה תבנית, כדי שאנשים יוכלו "לבנות" את הטבלה מראשם, בלי להזדקק להעתיקה מאיזה מקור] - היא נשברת לקראת הסוף. מה הפשר של זה? [גם אם נניח שזה בא להקשות עוד יותר, שאפילו מי שעלה על התבנית ג"כ איכשהו, לא יוכל לבנות את הטבלה - אבל הרי זה מאבד לנו את האפשרות לבנות את הטבלה מהראש, כי שוב נזקקים למקור כתוב להעתיק ממנו, אז מה עשינו].
זו היתה השאלה.

והתשובה:

הגירסא העברית של הצופן היא העתק מהגירסא הלועזית, ובגירסא הלועזית - אם היא היתה לפי הא"ב האנגלי - יש בו 26 אותיות [ואז לא היה אפשרי שהטבלה העברית תהיה זהה לגמרי ללועזית, היתה חייבת לעבור איזו התאמה], אבל המקור הוא איטלקי כנ"ל, ובא"ב האיטלקי המסוים שהשתמש בו בלאסו! יש 22 אותיות, בדיוק כמו בא"ב העברי.

הבהרה: באיטלקית [לפחות בת ימינו] יש רק 21 אותיות, ובלטינית מקורית 23 אותיות, וממה שראיתי הא"ב שבלאסו השתמש בו - באותיות שלצד הטבלה - זהה לא"ב הלטיני חוץ מהאות K שהושמטה [וגם באיטלקית היא איננה]. ובא"ב שבתוך הטבלה - משום מה במקום האות V יש שם U וצ"ע, ואולי בגלל מגבלות הדפסה. או מסיבה אחרת הקשורה להתפתחות הא"ב האיטלקי בימי הביניים ואכמ"ל.

עכ"פ, בלאסו השתמש ב22 אותיות לצופן שלו.
והסיבה:
יתכן כי כך היה בניב האיטלקי שלו/בימיו, או כי רצה שיהיה מספר זוגי של אותיות שכך יכולה הטבלה להיבנות, 11 מול 11, אחרת לאות אחת חסרת מקבילה.

וכאשר רואים את הא"ב שבלאסו השתמש בו, ומביטים על זוגות אותיות האינדקס [שלצד הטבלה] - רואים שיש בהן - כמו בא"ב לועזי - תנועות ועיצורים.
וכשמביטים על האות הראשונה מכל זוג אותיות באינדקס - יש שהיא תנועה ויש שהיא עיצור [לא כי מישהו החליט לסדר ככה, אלא כי ככה יוצא לפי סדר הא"ב האיטלקי הנ"ל]. וסדר ההזזה של האות הראשונה בחצי הא"ב שבשורה התחתונה - בטבלה של בלאסו זו האות n - הוא באמת מקום אחד בכל פעם, אבל לפי סדר האותיות הראשונות מכל זוג של האינדקס - ובסדר של תנועות קודם, ואח"כ עיצורים.
תחילה כל התנועות לפי הסדר, ואח"כ כל העיצורים לפי הסדר.
זה מה שיצר את מיקומי ה-n בטבלה שלו, וזו התבנית האמיתית שלהן.

כי הזוגות של האינדקס אצל בלאסו הם [משמאל לימין]: AB, CD, EF, GH, IL, MN, OP, QR, ST, UX, YZ.
ובנקל לראות שאם - בהסתכל על האות הראשונה מכל זוג - בוררים את התנועות קודם ואח"כ העיצורים, נוצרת תבנית של סדר כזה [אני כותב מימין לשמאל]: 1, 3, 5, 7, 10, 2, 4, 6, 8, 9, 11.
זהו סדר הצפנים / זוגות האינדקס שלפיו נקבעו מיקומי ה-n בטבלה - בהזזה של מיקום אחד בכל פעם.

דהיינו:
סידרנו כאן את זוגות אותיות האינדקס עצמן - בסדר שאינו כפי שהן מופיעות בטבלה, אלא תנועות קודם ואח"כ עיצורים.
אילו כתבנו את אותיות האינדקס לפי הסדר הזה, זה נראה כך:
AB, EF, IL, OP, UX, CD, GH, MN, QR, ST, YZ
ולפי הסדר הזה אנחנו נזיז כעת את ה-n nיקום אחד בכל פעם.

דהיינו:
זו אכן הזזה של מיקום אחד בכל פעם, כאשר מבצעים אותו לפי התבנית / סדר הצפנים הנ"ל, שאותה קבעו האותיות הראשונות של זוגות האינדקס - שאותן עצמן סידרנו לפי: תנועות ואח"כ עיצורים.

עד כאן פשר מיקומי ה-n בטבלה המקורית של בלאסו.

באו המעתיקים לעברית, אצלם האות הראשונה בחצי הא"ב התחתון היא ל', אצלם אין תנועות ועיצורים [גם אם נתייחס לאהו"י כתנועות זה לא אותו מספר ומיקום כמו התנועות בא"ב לועזי], אבל הם העתיקו את הטבלה כמות שהיא בלי לשנות כלום - חוץ מהחלפת האותיות לעבריות.
ושמו בכל פעם את הל' - היכן שנמצאת ה-n אצל בלאסו.
זה מה שיצר את מיקומי הל' בטבלה העברית - זהים לגמרי למיקומים הנ"ל בטבלה הלועזית - ובטבלה העברית אכן אין להם שום פשר...


מצ"ב הטבלה המקורית של בלאסו, צילום מהחוברת המקורית שלו:

הרב צופה ומביט,
כמו תמיד, אתה חושף נסתרות.
צפנת פענח של ממש.

רק הערה: אולי במקום המונח "אותיות האינדקס" עדיף לאחוז במונח שכתב ר' שמואל ארקוולטי "אותיות גדולות".

בנוגע לאשכול - עי' כאן viewtopic.php?f=53&t=58953&p=749941#p749941

מעיין כתב:המפצח את הצופן כאן אולי יפורסם שמו... למרחוק...

קריינא דאיגרתא....

חד ברנש כתב:ואם תשמע מה הצפין בעל הצופן האחרון, תבין...

סקרנת אותנו ...
(אגב, זה האחרון ?)

יהיו עוד צפנים בע"ה.

מי בכלל כתב על ההצפנה בקרב היהודים?
חיפוש בגוגל ובמנועים אחרים מעלה תוצאות המדברות על ההצפנה בתנ"ך, הקוד השמימי וכיוצא באלו...

לפני עשור התפרסם ב'המודיע' כתבה מאת ב. חינקיס, המצורפת כאן.
האם היתה כתבת המשך?

חד ברנש כתב:לפני עשור התפרסם ב'המודיע' כתבה מאת ב. חינקיס, המצורפת כאן.
האם היתה כתבת המשך?

חינקיס ב$, כתב סתרים.pdf

מדוע אינך שואל את בנימין חינקיס שליט"א?
טלפונו ומיילו נמצאים ברחבי הרשת.

לא חשבתי על כך. אבל לא מצאתי את אימיילו.

חד ברנש כתב:לא חשבתי על כך. אבל לא מצאתי את אימיילו.

המייל של ר' בנימין חינקיס
kitvuli@gmail.com

יישר כוח!
בינתיים לא קיבלתי מענה. כנראה הוא עסוק במשתה היין...

צופה_ומביט כתב:טוב, זה די לא יאומן אבל יש מצב שבס"ד פענחתי את זה...
קודם כל הנה קוד הצופן:
[בהזדמנות אסביר איך הגעתי לזה].

אולי הגיעה ההזמנות להסביר כיצד הגעת לפענח את הצופן?

היש אשכול מיוחד לדברים כאלה?
מה פשר השורה האחרונה?

פולסברג כתב:היש אשכול מיוחד לדברים כאלה?
מה פשר השורה האחרונה?

כך צריך לנקד:
טרם אכיר מעלת כל איש, עלי להכיר מעלת גַוִי,
ולהתנהג עמם בטוב, אמנה בתיו מניין ג ו י.

ובמהדורת חיים גאלאנץ, מתורגם לאנגלית כך, והועתק בsefaria:

Before I can gauge another man's worth, it behoves me to know my own back-bone*["My back" =19, the number of lines in this section.] and strength, and to conduct myself towards men with a kindness that alone is able to win.

ר"ל דאותו פזמון יש לו י"ט בתים. וכן הוא דרכו שם בספר שקל הקודש, למשל עיין שם אות י:

ותיו הוא מלשון (יחזקאל ט,ד) וְהִתְוִ֨יתָ תָּ֜ו עַל־מִצְח֣וֹת הָאֲנָשִׁ֗ים הַנֶּֽאֱנָחִים֙ וְהַנֶּ֣אֱנָקִ֔ים עַ֚ל כׇּל־הַתּ֣וֹעֵב֔וֹת הַֽנַּעֲשׂ֖וֹת בְּתוֹכָֽהּ, ור"ל סימן, רושם.