איש_ספר כתב:בדברי יחזקאל סי' טו כתב לחדש שהלאו של אכילה ביוה"כ (כל הנפש אשר לא תעונה וכו' עיין יומא פא) הוא נועד רק לחזק העשה, כמוש"כ הרמב"ן על מעקה וכו', ולפי"ז קטנים שאינם בכלל המצוה אינם בכלל הלאו.
ובזה ביאר מה דספינן אוכלים לקטנים.
עיקר החידוש שאין ספיה באיסור שמגיע מכח עשה כבר כתבו כמה אחרונים לענין איסור טעימה קודם קידש (חקרי לב ופרי יצחק ועוד)
אבל לא מצאתי מי שיבאר כן גדר דאיסור אכילה ביוה"כ שאינו אלא עשה.
עיקר החידוש שאין ספיה באיסור שמגיע מכח עשה מבואר כבר במגן אברהם (סי' תעא סק"ז) לגבי האיסור דרבנן שלא לאכול מצה בערב פסח. שכתב המג"א שכיון שאיסור זה הוא משום ביטול עשה אין בו משום ספי'. וכעי"ז בסי' רסט סק"א לגבי קודם קידוש.
אמנם עדיין יש לחלק בין איסור דרבנן הבא משום עשה דאו', לבין איסור דאו', אף אם כל עצמו לא בא אלא לחזק האיסור. וכפי שבאמת המג"א נותן טעמים אחרים להיתר להאכיל קטנים ביוה"כ ולא כתב שהוא משום העשה.