פורום אוצר החכמה

איש_ספר כתב:

היא שיחתי כתב:אז תמצא באוצר...
דווקא ממך ציפית לשמוע שזו חקירה של האדרת

ציפת ממני או מהאדר"ת?
בכל מקרה עשיתי חיפוש בספרי האדר"ת וראה ז"פ, בספר (המסורס) סדר פרשיות, שמות עמ' ר"י עמד האדר"ת בחקירה זו והביא מדברי הרש"ש בגיטין מש"כ בזה. אמור מעתה ליכא מידי דלא רמיזי באדר"ת...
אחרי שהיה לי את המר"מ של הרש"ש פתחתי אוצר מפרשי התלמוד בגיטין שם וזה מה שמצאתי

אוצר.png

ולא נזכר כאן שמו של מהריל"ד, אבל כך מונח בזכרוני, ואאל"ט ראינו אז את החקירה בקה"י בשמו. ובל"נ אחפש.

ידידי אי"ס, ידעתי גם ידעתי כי האדרת חוקר בזה
יש ספר דומני שיצא על ידי אהבת שלום שבו יש כל מיני סיפורים כאלו שכותב האדרת שפגש רב זה או אחר ודיבר כך וכך, ראיתי הספר לפני כ7 שנים ושם ראיתי חקירה זו
אולי באמת תמצא מקום זה (לי אין אוצר וגם איני בקי בכתבי האדרת ושם הספר איני זוכר)

אהב"ש הוציאו כשמונה כרכים מכתבי האדר"ת, החיבור שאתה מתכון אליו, לפי תיאורו, הוא הר המוריה ואזני ירושלים, שם אין מאום מזה. אבל בעקבות דבריך בדקתי בשמע אליהו שי"ל ע"י מכון המאור (נמצא באוצר), שגם הוא מיוסד על מתכונת זו, ואכן שם באות ק"ץ, מזכיר את החקירה זו 'שנדברנו עליה במקו"א', ומביא ממי ששאל אותו באיזה קנין יקנה את האבר יעו"ש. וישר כחך על המר"מ.

ייש"כ אי"ס

שאלה חדשה (שלא ידוע לי שנשאלה)
האם עבד עברי יכול למכור עצמו להקדש?
ואם לא אז מדוע?
(יש עמי מ"מ בזה לדון להוכיח מגמ' ותוס' אבל לא ראיתי מישהו דן בזה)

היא שיחתי כתב:ייש"כ אי"ס

שאלה חדשה (שלא ידוע לי שנשאלה)
האם עבד עברי יכול למכור עצמו להקדש?
ואם לא אז מדוע?
(יש עמי מ"מ בזה לדון להוכיח מגמ' ותוס' אבל לא ראיתי מישהו דן בזה)

ראיתי באילת השחר שפשיטא ליה דלא שייך מכירת עבד עברי להקדש. ואולי טעמא דמילתא משום דהקונה עבד עברי יש עליו הרבה חיובים כלפי העבד (למשל הענקה). ולא שייך לחייב את ההקדש בזה.

שמעתי מי שחקר ויצא להסתפק בספק חדש, של"מ זכרו באוצר.
הדין שנוי בסי' תפ"ט, דמי ששכח ולא ספר בלילה, סופר ביום בלא ברכה ואח"כ יכול להמשיך לספור בברכה. משום ספק ספיקא. ספק ספירה מועילה גם ביום, ואם לא, ספק מי שאינו סופר בכלל יכול להמשיך לספור בברכה. (ומקור הדין הוא תרומה"ד, ושם מבואר, דהיינו טעמא שסופר בברכה מס"ס, משום דיש כאן גם ספיקא דאורייתא, שמא ספה"ע דאורייתא. ע"כ). וישל"ע באשה שסופרת בברכה, האם גם היא בכה"ג תספור בברכה, או דילמא לא הקלנו/החמרנו לספור בברכה מס"ס, אלא למי שיש לו חיוב, ולא אשה שאינה מחויבת כלל, ומה לה ולספק ברכה זה.

יש לפלפל בזה מכמה צדדים, אבל תחילה נשמע אם נרמז הדבר באוצרינו.

הגר"א וייס בדרכי הוראה לאחר שכתב דנשים לא יברכו שמא ישכחו יום אחד כדברי השלחן שלמה שהביא המ"ב, כתב:

אמנם נשאלתי במי שנקבע לו תור לניתוח באחד מימי הספירה וכנראה לא יוכל לספור באותו לילה אם יתחיל את הספירה בברכה ופסקתי שודאי כן ינהג דשאני המחוייב לספור ולברך מאשה שאינה חייבת כלל ומשו"ה לגבי איש נדון ס"ס לחומרא שמא אף לשיטת הבה"ג אין הברכה לבטלה למפרע ועוד דמסתמא יוכל לספור ביום אף אם הניתוח יתבצע בלילה וכז"פ

כמובן שהנדון אחר, רק הבאתי דלגבי איש דוקא הוא דפסק שיברך משום ס"ס.

שטיינער, דיוק מלשון הזהב של ר' אשר וויס, זה נחמד, אבל זה הכל?

לענ"ד צדדי הספק הם שניים.

א. האם לאשה המקיימת מ"ע שהז"ג יש קיום מצוה מושלם? (עיין קובץ הערות סי' יד ודבר"י סי' כ"ט)
ב. האם ברכת המצוות היא תקנה כללית, או שהמצוה עצמה טעונה ברכה (וראיה לזה מלא שכחתי לברכך, וע"ד הראיה מלא אכלתי באוני ממנו דמטין משמיה דהגרי"ז).

אני אומר, הרבה פעמים כשאין רמז לספקותינו באוצר, אנו צריכים לבדוק שוב שמא הסיבה לכך נעוצה באי אמיתות הספק.

אמנם האחרונים פרשו את פסק התה"ד מדין ס"ס, אבל כמדומה שבתה"ד לא הזכיר כלל ס"ס בענין זה, אלא שלדעתו כיון שספר ביום שפיר מקרי תמימות. אם כן, ה"ה בנשים. אמנם יש לקיים ספקו של הרב אי"ס באשה שנסתפקה אם ספרה ליל אמש ולא חזרה וספרה ביום, אם יכולה להמשיך ולספור בברכה מחמת ס"ס.

עי"ש (ח"א סי' ל"ז) שכתב דאף שנהגינן כבה"ג דמי שלא ספר פעם אחת אינו סופר עוד, מ"מ בספק אם לא ספר, א"צ לחוש לבה"ג. והיינו דספירת היום היא ספק. (משום דין דקצירת העומר ביום). ואמנם לא הזכיר ס"ס, שיש לפרש דאין לחוש לחומרת בה"ג בספק, אבל זה כוונת דבריו. שכל דברי בה"ג אינם מוחלטים (אחרת גם ספק היה לנו להחמיר). וכבר פלפלו אחרונים בדבריו הדק היטב, עיין בעיקר במאמר מרדכי ונהר שלום שם.

[שטיינער, למד לשונך לומר איני יודע].

ספק דומה מאוד:

ברקים, יש"כ.

עיינתי שוב שם http://www.otzar.org/aspcrops/22865_42_ ... 952012.asp

לענ"ד לשונו של התה"ד ברורה, ומורה שלדעתו אם (ספק או ודאי) שכח בלילה וחזר וספר ביום אין כאן ספק כלל, "דמקרי שפיר תמימות הואיל ולא דילג יום אחד לגמרי". רק באופן שלא השלים ביום ממשיך לספור מחמת ס"ס, כמ"ש לעיל ודלא כאחרונים שציינת

ברזילי כתב:עיינתי שוב שם http://www.otzar.org/aspcrops/22865_42_ ... 952012.asp

לענ"ד לשונו של התה"ד ברורה, ומורה שלדעתו אם (ספק או ודאי) שכח בלילה וחזר וספר ביום אין כאן ספק כלל, "דמקרי שפיר תמימות הואיל ולא דילג יום אחד לגמרי". רק באופן שלא השלים ביום ממשיך לספור מחמת ס"ס, כמ"ש לעיל ודלא כאחרונים שציינת

צודק. ישר כח.

ברזילי כתב:אמנם האחרונים פרשו את פסק התה"ד מדין ס"ס, אבל כמדומה שבתה"ד לא הזכיר כלל ס"ס בענין זה, אלא שלדעתו כיון שספר ביום שפיר מקרי תמימות. אם כן, ה"ה בנשים. אמנם יש לקיים ספקו של הרב אי"ס באשה שנסתפקה אם ספרה ליל אמש ולא חזרה וספרה ביום, אם יכולה להמשיך ולספור בברכה מחמת ס"ס.

עניין ס"ס נאמר גם לגבי הדין שהעלה הרב א"ס, כלומר, כאשר שכח ולא בירך בלילה יספור ביום ימשיך מכאן ולהבא לספור בכל לילה בברכה מטעם ס"ס, וכפי המבואר להדיא בשער הציון תפ"ט ס"ק מה. בזה"ל 'ומשום דהוי ס"ס לחיובא' וכו' יעו"ש.
כמו כן אמרו ס"ס לגבי המסופק אם דילג יום אחד ולא ספר וכפי המבואר במ"ב שם ס"ק ל"ח, בזה"ל, 'יספור בשאר ימים בברכה, דאיכא ס"ס, שמא לא דילג כלל, וכו'. יעו"ש.
ולפי"ז ניתן לקיים ספקו של הרב א"ס גם לגבי אחד שספר ביום וכו'.
ולא סמכינן על דברי התה"ד שאם ספר ביום נחשב לתמימות ואינו בכלל ספק כלל.

אברהם כתב:שוב שמעתי מידידי שליט"א ב' חקירות נוספות שאין להן אזכור לכאו' בקדמונים

שאלה א'
האם עבד עברי יכול לקנות עבד לעצמו, או שעצם מעמדו כעבד שולל ממנו את האפשרות להיות אדון?

עיין שו"ת הרדב"ז סימן תקצ"ח דברים נפלאים.

היא שיחתי כתב:ייש"כ אי"ס

שאלה חדשה (שלא ידוע לי שנשאלה)
האם עבד עברי יכול למכור עצמו להקדש?
ואם לא אז מדוע?
(יש עמי מ"מ בזה לדון להוכיח מגמ' ותוס' אבל לא ראיתי מישהו דן בזה)

צל"ע ברא' בגיטין דל"ח שלכאו' משמע שהאדון לא יכול להקדיש את עבדו העברי כיון שההקדש לא יוכל למוכרו עיי"ש גם לדעת הרבה ראשונים יש בע"ע גם קנין איסור והקדש אינו יכול לקנות קנין איסור כמבואר ברא' בסוגיא הנ"ל

מי שהתפלל תפילת ערבית של ז' מרחשוון מבעוד יום אחר הפלג. שואל טל ומטר?
צדדי הספק, האם תלי בתאריך (משום עד שיגיע אחרון שבישראל וכו') או תלי בתפילה.

ליכא מידי.

תודה רבה לרב ערער

והנה הראשון שדן בזה (לפו"ר)
http://www.otzar.org/aspcrops/147041_11 ... 862012.asp

ידועים דברי הגר"ח דבקשת טו"מ היא מעצם התפילה [היינו אף דאינה מנוסח הברכה דהרי יכול לאומרה בשומע תפילה מ"מ היא בכלל הבקשות המחוייבות בתפילה כדעת ורפואה] וממילא ודאי שצריך לבקש טו"מ דאל"כ יתחייב בלילה להתפלל שוב שהרי לא התפלל את התפילה המחויבת ליום זה [ואינו דומה להזכרה דיש לומר דהיות ובשעת התפילה לא היה צריך להזכיר ממילא יצא יד"ח שהרי כאן מחויב להתפלל על ענין זה ולא התפלל עליו] וזה ודאי לא שמענו
אכן כידוע במג"א מבואר שלא כהגר"ח

[כהן, חשבתי ע"ז אך יש יד הדוחה]

קטן שמת לו מת, והגדיל בחוה"מ (או ביום למחרת חוה"מ), האם יש לו שבעה אחר חוה"מ?
(הצדדים מבוארים: האם אבלות שאחר חוה"מ, תשלומין או שאז חלה האבלות, אני מחפש לא על גוף החקירה, אלא על נפק"מ זו).

לאו היינו דהגרע"א בתשו' ח"א סי' נ"ד ?
(העתקתי מפרוייקט השו"ת)

ומ"ש מעכ"ת חביבי נ"י דלא דמי לקטן שהגדיל תוך חג הסוכות דהתם כל יום החיוב מתחדש, הראיה זו כתב הט"ז יו"ד (סי' שצ"ו) לדחות דברי הרא"ש באבילות, וגם אנכי עמדתי בזה לחלק, דבסוכה בכל יום מתחדש החיוב אבל מ"מ הראיה שמביא הט"ז א"ח (סי' תע"ו סק"י) משוטה שנשתפה בליל פסח, הוא ראיה נכונה לכאורה, דהתם אין החיוב מתחדש בכל רגע, דאם אכל בתחילת הלילה תו לא מחויב.

ומ"מ לענין אבילות יש לחלק, דבמצה משך זמנו כל הלילה, ובידו להמתין כרצונו ואין החיוב דוקא בתחילת הלילה, משא"כ באבילות דמיד שמת לו מת אין בידו לדחות ולנהוג אבילות אח"כ, א"כ עיקר החיוב מיד בשעת מעשה ומה שנוהג אחר ז' הוי רק תשלומין, משום הכי בלא חזי מעיקרא פטור וכבר כתבתי מזה בחשובה, אבל לענין פריעת בעל חוב ורבית דמי למצה דאינו תלוי דוקא ברגע הראשונה, ודמיא למצה דל"א ביה דיחוי.

באופן שממנ"פ אם נידון לדיחוי בעלמא ולומר כדכתב מעכ"ת דר"פ לשיטתיה ממילא הוי ספק ויכול לנכות, וכן לטעם הב' דהרא"ש דבקטן שהגדיל פטור משום דאינו בידו, אף אם נידון דפריעת בע"ח מצוה ג"כ אינו בידו מ"מ הא איבעיא דלא איפשיטא וממילא יכול לנכות, זולת אם נימא כחילוק א' דהרא"ש דדיחוי דגברא עדיף, דבזה יש לומר דבודאי יש דיחוי, ונימא כחילוק שכתבנו בין פריעת בעל חוב לרבית.

אוצרניק כתב:לאו היינו דהגרע"א בתשו' ח"א סי' נ"ד ?

יש"כ. אבל לאו.
אבאר: הראשונים חולקים קטן שהגדיל בתוך שבעה או שלושים אם חייב, וכמובן שהשאלה תלויה אם זה תשלומין או לא וכו'. לדעת הרא"ש פטור לאחרים חייב, הט"ז הקשה על הרא"ש מאי שנא בהגדיל בתוך הסוכות (ולא לענין אבלות) ורעק"א דוחה את הדימוי.

הספק שאני מחפש, אפילו לדעת הרא"ש הפוטר, מה הדין בהגדיל במועד או אחר המועד, אם חל עליו חובת שבעה שאחר המועד.

ברא"ש מבואר דהטעם דשאני קטן שהגדיל דפטור מאבילות ממועד דחוזר ומתחייב אחר המועד דבמועד גברא בר חיובא ויומא קגרים והביאור דאכן בעצם חל חיוב כבר במועד ורק דבר צדדי גורם לדחות את קיום החיוב לאחר המועד,וא"כ פשוט דקטן שאינו בר חיובא במועד פטור
כעי"ז יש לגבי חיוב ראיה חיגר בראשון ונתרפא המועד פטור מראיה וודאי גם בחל היום הראשון בשבת שכתבו בתוס' בריש חגיגה דהיות ורק יומא קגרים שא"א להביא קרבן אינו פוטר בשאר הימים

היינו שלמדת מדברי הרא"ש שאבלות מתחילה במועד, רק נדחת לאחריו ולפי"ז דנת שיהיה פטור קטן. וכ"ז נעים ונחמד, אבל אני כתבתי שאיני מחפש פשיטות לספק של גדר אבלות במועד שע"ז יש הרבה, אלא למי מקדושים שידבר על המקרה הזה להדיא: קטן שהגדיל במועד לענין אבלות. ויש"כ מראש.

לא הבנתי,אני כתבתי שהרא"ש שחידש שחיוב אבילות חייב לחול בתחילה ואל"כ הוא נדחה לגמרי התקשה מאבילות במועד ותירץ כנ"ל מי שיחלוק ויאמר שחיוב האבילות מתחיל אח"כ יאמר ג"כ שקטן שהגדיל חייב דהרי הרא"ש לא מצא טעם אחר לחלק בין הדברים

כהן. יש"כ.
----
נזכרתי לחקירה מחודשת זו שעלתה כאן ולא הצליחו למצוא באוצר פתרון לה

תני רבי חייא כשם שהשאור יפה לעיסה כך דמים יפין לאשה. תניא משום ר' מאיר כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין.
פשטא דמילתא משמע דכשם שריבוי שאור יפה לעיסה כך ריבוי דמים יפה לאשה, וכדתניא ר' מאיר אומר וכו'.
וקשה דבברכות לד ע"א ת"ר שלשה רובן קשה ומיעוטן יפה ואלו הן שאור ומלח וסרבנות.
ויש ליישב בדוחק אבל לא מצאתי אף לא אחד שהעיר על כך. האם הקושיא עד כדי כך מופקעת?

שטיינער כתב:תני רבי חייא כשם שהשאור יפה לעיסה כך דמים יפין לאשה. תניא משום ר' מאיר כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין.

לא הבנתי למה לדעתך יש היקש מושלם בין שתי החלקים הנ"ל, השאור יפה לעיסה, זה ברור. כך גם דם יפה לאשה. כעת נושא חדש: כמה דמים? על זה אמר ר' מאיר דמים מרובין, נמצא ששאור ודם הא כדאיתא והא כדאיתא ולא קשיא.

עשוי לנחת כתב:

שטיינער כתב:תני רבי חייא כשם שהשאור יפה לעיסה כך דמים יפין לאשה. תניא משום ר' מאיר כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין.

לא הבנתי למה לדעתך יש היקש מושלם בין שתי החלקים הנ"ל, השאור יפה לעיסה, זה ברור. כך גם דם יפה לאשה. כעת נושא חדש: כמה דמים? על זה אמר ר' מאיר דמים מרובין, נמצא ששאור ודם הא כדאיתא והא כדאיתא ולא קשיא.

ברוך שכיוונתי (במה שכתבתי שיש ליישב בדוחק), אבל פשטא דמילתא אינו כן. בכל פעם שהגמרא מביאה שהדמים יפים לאשה, היא מביאה את ר"מ הנ"ל לומר לנו שכמה שיש יותר דמים כך יותר טוב. וא"כ אינו דומיא דעיסה.

שטיינער כתב:

עשוי לנחת כתב:

שטיינער כתב:תני רבי חייא כשם שהשאור יפה לעיסה כך דמים יפין לאשה. תניא משום ר' מאיר כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין.

לא הבנתי למה לדעתך יש היקש מושלם בין שתי החלקים הנ"ל, השאור יפה לעיסה, זה ברור. כך גם דם יפה לאשה. כעת נושא חדש: כמה דמים? על זה אמר ר' מאיר דמים מרובין, נמצא ששאור ודם הא כדאיתא והא כדאיתא ולא קשיא.

ברוך שכיוונתי (במה שכתבתי שיש ליישב בדוחק), אבל פשטא דמילתא אינו כן. בכל פעם שהגמרא מביאה שהדמים יפים לאשה, היא מביאה את ר"מ הנ"ל לומר לנו שכמה שיש יותר דמים כך יותר טוב. וא"כ אינו דומיא דעיסה.

למה ככה? הגמ' בכתובות ובנדה מביאה תמיד במעלת הדמים, ומביאה 2 נתונים שונים לגבי מעלת הדמים; עצם מה שהם יפה לאשה כמו שאור לעסה, ומלבד זאת ריבויים.

עשוי לנחת כתב:למה ככה? הגמ' בכתובות ובנדה מביאה תמיד במעלת הדמים, ומביאה 2 נתונים שונים לגבי מעלת הדמים; עצם מה שהם יפה לאשה כמו שאור לעסה, ומלבד זאת ריבויים.

נחכה בינתיים, אם לא תהיה תשובה יותר משכנעת, אקבל את הפירוש הזה. באמת אפשר לחיות איתו. רק חשבתי אולי מישהו בכל אופן עמד על זה.

שוב חשבתי שלכאורה אם נאמר שהם שני דברים: א) שדמים יפים לאשה: ב) כל שדמיה מרובים בניה מרובים.
א"כ לענין מה קאמר דהדמים יפים לאשה, במה הם יפים אם לא בריבוי בנים? ואמאי לא פירש במה הם יפים? אבל אם נאמר שהכל אחד, א"כ שפיר קאמר דהדמים יפים לאשה, והדר מפרש במה הם יפים שבריבויים יש ריבוי בנים.
ורש"י שפירש שהדמים יפים שממהר ההריון, ג"כ משמע שהכוונה לריבוי דמים, וכיון שיש לה רוב דמים ממהרת ההריון כי על פי רוב דמים כן רבין ההריונות.
ופלא שלא מצאתי באוצר רמז לשאלה הזו.

מי שהתפלל מנחה גדולה (למשל) ושוב ניגש להתפלל מנחה קטנה (אחר הפלג) ואחר שנזכר שכבר התפלל מנחה, רוצה להפכה למעריב. או תוך כדי תפילה.
הספק הוא שאולי פלג המנחה אינו לילה, רק אם עושה כן על מנת שהוא לילה (יש נוסח כזה בחזו"א של עבד דמר עביד הוא כהכרעה!).
האם רמיזא באוצר?

איש_ספר כתב:מי שהתפלל מנחה גדולה (למשל) ושוב ניגש להתפלל מנחה קטנה (אחר הפלג) ואחר שנזכר שכבר התפלל מנחה, רוצה להפכה למעריב. או תוך כדי תפילה.
הספק הוא שאולי פלג המנחה אינו לילה, רק אם עושה כן על מנת שהוא לילה (יש נוסח כזה בחזו"א של עבד דמר עביד הוא כהכרעה!).
האם רמיזא באוצר?

רבבות אפרים ח"ו סימן ל"ג אות ב'
בצל החכמה ח"ה סימן כ"ב
מ"מ מהספר הנפלא שגיאות מי יבין

איש_ספר כתב:מי שהתפלל מנחה גדולה (למשל) ושוב ניגש להתפלל מנחה קטנה (אחר הפלג) ואחר שנזכר שכבר התפלל מנחה, רוצה להפכה למעריב. או תוך כדי תפילה.
הספק הוא שאולי פלג המנחה אינו לילה, רק אם עושה כן על מנת שהוא לילה (יש נוסח כזה בחזו"א של עבד דמר עביד הוא כהכרעה!).
האם רמיזא באוצר?

לא עיינתי בספרים שצוינו אבל הדין מבואר במג"א רס"ג סקכ"ו ועי"ש הטעם

יש"כ הרב כהן
אין חילוק בין קבלת שבת בטעות לקבלת לילה בטעות?

אכן לכא' כך היה נראה לפרש את דין השו"ע אך במג"א מבואר לא כך ועי' במועדים וזמנים [לא זוכר כעת מקומו] שתמה ע"ז מאד

תודה רבה וגם להרב מדבר.