פורום אוצר החכמה

איש_ספר כתב:במקומו כתבתי: ואף לסוברים שאם חיסר ברכה יצא, אפשר שהזכרת הקרבנות לדעתם הוא עיקר מטבע של תפילה והרי זה כמי שחיסר ברכות ראשונות.

ע"ד פולין וגליציה יש לתלות בב' דיעות רסח, ב דלדיעה דבמוסף אפשר לומר י"ח א"כ קרבנות כמו הזכרה, אבל לדעה דפוסק אפי' באמצע א"כ הרי קרבנות הוא גוף השמו"ע. [ואולי מתאים אפי' לחניכי].

יפה אבל לא מוכרח כלל. משום שהסוברים שהמתחיל ברכה של חול במוסף אינו גומרה, הרי זה משום שמוסף אינו ראוי לי"ח ברכות כלל. כי מעיקרו לא נתקן אלא לשבע ברכות. ועתה אפשר לשוב ולדון כשנתקן מוסף כשבע ברכות בלבד, ברכה אמצעית שלו למה נתקנה, להזכיר בה קדושת היום, כמש"כ הרשב"א בתשובה שעיקר המוסף בא להזכיר היום, או שנתקן להזכרת הקרבנות, כך או כך אין בו מקום לי"ח ברכות אבל אנחנו לא נדע עיקרה של ברכה אמצעית למה היא באה.

שם הספר לא אזכור, מענין שספרו של ר' סנדר לא עלה לי בחיפושים.

שאלה שלא מצאתי כמעט כלום באוצר.

בזמן שקידשו ע"פ ראיה, ביום שלושים של החודש היה ספק ראש חודש.
מה עשו בנוגע לתפילת מוסף?

הקרוב ביותר הוא מה שאמרו בגמ' לענין ר"ה שביום שלושים של אלול נהגו קודש לחומרא.

זכור לי ששם יש מאירי שדן לגבי קידוש, אבל לא לגבי תפילות.

לא מצאתי באוצר כלום.

הקושיא היא יותר משמעותית, שהרי מבואר בראשונים, שגם בזמן שקידשו ע"פ ראיה נהגו ב' ימים ראש חודש (כמו שנראה בספר שמואל), וברור שבזמן ההוא יום א' דר"ח היה ספק, וכיון שכך ישל"ע, מילא נהגו בו ראש חודש לענין חבישת כובע שבת והוספת פשטידא, אבל מה עשו עם תפילת מוסף? (קרבן ודאי לא הקריבו, וכמבואר בראשונים בסוגיא דנתקלקלו הלוים בשיר שעד שלא באו עדים לא הביאו קרבן מוסף)

(אפילו מי שיטען שמוסף לא נהג בזמן הבית לא יוכל לחמוק שהרי קידוש ע"פ ראיה היה גם אחרי הבית)

לסיכום מה עשו ביום א' דר"ח ובר"ה עם תפילת מוסף?

ומאי שנא ממוסף של חג ביום א' של יו"ט בחו"ל? או כלך לדרך זו: מאי שנא ממוסף של יום א' דר"ה?

אחרי שתיקנו תקנת יו"ט שני או ב' ימים דר"ה לק"מ.

מש"כ שכן מבואר בספר שמואל א', לאט לאט, רש"י על אתר מפרש דקאי על יום ב' דחודש, ורק הת"י מתרגם כן, ועי' רד"ק שם.

בגוף השאלה, באמת שאפשר לשאול כן לגבי כל התפילות אם הזכירו בו יעלה ויבוא או לא, אלא דבמוסף יש בזה ב' דרכים או שדומה לשאר תפילות או שדומה לקרבן מוסף בעצמו.

לגבי כל התפילות יש מאירי, ובעבודה ברורה בר"ה הביא בזה עוד דברים לפי מיטב זכרוני.

ולגבי קרבן מוסף נשתברו הקולמוסים.

ומעתה שדי תפילת מוסף בינייהו.

[עכשיו מצאתי מצויין אצלי בענין הא דשמואל, שכ"ה בפירוש רבינו ישעיה שם. וע"ע ברבינו בחיי שמות פי"ב פ"ב שמפרש כרבינו ישעיה, והאריך שם. ועי' במחזיק ברכה (או"ח סי' קח סק"ט), וברכי יוסף (או"ח סי' תכז), והביא שם שו"ת הרי"ד סי' לב, והוא לשיטתו בפירושו כאן, עכ"ל].

יש"כ על המענה הרחב.
ידעתי שאין הדבר מוסכם, לכן כתבתי נראה מספר שמואל (את השכלתי הרחבה בענין למדתי ממבוא לשוט' ר"ה...)
תודה על הציון לעבודה ברורה. אעיין שם.
כפל תודה וברכה

בנתים זה מה שידוע לי בענין. ממש כלום.

ר"א סופר בהערה למאירי ר"ה



הערת הרב זווין בהמועדים בהלכה


לא הבנתי מה מצא הרב סופר בגמ' שם ומה דחה הרב זווין. מי מבין?
האם דייק ממה שכתוב שם וכשקדשו ב"ד וכו' דמשמע דעד שלא קדשו לא ירד?

בקיצור זה מה שיש לע"ע בענין יום א' של ר"ה בזמן שהיה ספק.
בגמ' אמרו שנהגו באותו היום קודש מספק.
ולגבי שאר דיני היום

לענין קרבן מוסף אם קרב ביום הראשון, בתוס' כתבו שקרב על תנאי בתוספתא לגרסתנו כתוב שלא הקריבו ולפי גי' הגר"א אין ראיה מן התוספתא.
לענין תקיעות אמרו בתוספתא שתוקעין, לענין ברכת התקיעות מספ"ל לחסדי דוד שם.
לענין תפילות וקידוש במאירי ביצה מביא ב' דעות ודעתו נוטה שלא התפללו קודש.
לענין תפילת מוסף לכאורה תלוי במחלוקת לענין שאר תפילות, אבל אפשר שאף אם מתפללים תפילות יום טוב, מ"מ תפילת מוסף שהיא כנגד הקרבן לא התפללו לסוברים שאינו קרב באותו יום.



וישל"ע מה ניתן ללמוד ממה שאמרו בברכות ל ב, שאין חוזרין על יעו"י בר"ח בלילה לפי שאין ב"ד מקדשין את החודש בלילה.
משמע שאפילו אם למחרת קידשו אין אומרים שלמפרע הוברר שכולו ר"ח. ולכאורה זה ממש דומה לחקירתנו. האם אני טועה בדמיון????

איש_ספר כתב:לענין ברכת התקיעות מספ"ל לחסדי דוד שם.

אין אף אחד אחר שאומר שלא מברכים?
[פעם שמעתי תירוץ על מנהג הספרדים מאי שנא שהחיינו דתקיעות משהחיינו לקידוש, שביום השני מברכים בקידוש ולא בתקיעות.
וע"ז יישבו, שבזמן קידוש החודש עפ"י הראייה בליל ר"ה השני היו מברכים שהחיינו, שמא יבואו עדים למחר, ואם לא באו היו מקדשים שוב בלילה השני ומברכים שהחיינו. נמצא שהיה הכ"ת שיברכו בקידוש פעמיים שהחיינו. ואילו את התקיעות לא היו תוקעים כלל אלא עד שבאו עדים, ולכן לא מברכים עליהם פעמיים שהחיינו].

בעיקר הענין כבר ציינו לסוגיא דעירובין דף מ., ולגבי שני ימים ר"ח לכאורה יש להביא מפסחים דף ע"ז. 'דאמר אביי תמוז דהאי שתא מלויי מליוה דכתיב קרא עלי מועד לשבור בחורי' ופי' שם רש"י 'ויום עיבור החודש קרי מועד', לפי"ז נמצא דבימי המדבר כבר נהגו בשני ימים ר"ח, ומצאתי בבית יצחק על מס' מגילה דף ה: שמביא ראי' זו, אמנם ראיתי מי שרוצה להביא ראי' מכאן אלהיפך, ואפשר שכן נראה ממהרש"א שם שכתב דקביעות החודש ביום ל"א מקרי זמן ומועד קבוע כדכתיב קרא עלי מועד, ובישורון ח"ט דף תקפ"ו נדפס מרשי"ז זווין ז"ל שהקשה סתירה מרש"י זו למה שעולה מרש"י בב"מ דף נ"ט: שר"א נפל על פניו ביום ל', ומביא שם שהציע הקושיא להרוגטשובער, ולר' רפאל גרדון מח"ס נחל עדן, והאחרון רצה לתרץ שכוונת הגמ' היא שיום ל"א קרוי מועד, לפי שאם תמוז היה חסר, יום ל' היה ר"ח ויום ל"א יום חול, ועכשיו יום ל"א קבעוהו למועד, ועיי"ש שהעיר דהיפך מזה מבואר ברש"י בעין יעקב.

ויש להעיר עוד מר"ה דף כה. שמבואר שר"ג הספיד את אמו של בן זזא, אמנם בפשטות הכוונה ליום כ"ט, אולם במאירי שם כתב 'אעפ"י שראש חדש אסור בהספד, אם נראתה הלבנה ולא נמלכו בית דין לקדשו איננו אסור בהספד, מאי זה טעם שנמנעו לקדשו שאין ראש חדש לענין זה אלא עם הקבוע ראש חדש מפי בית דין, או יום שלשים ואחד מאליו כל זמן שלא נתקדש יום שלשים', וראה בזה באור גדול סי' נ"ח אות י"א.

כבר ציינו למש"כ החיד"א במחזיק ברכה על קושיית הבנין אריאל עמש"כ המג"א דבשכח יעו"י במנחה יום א' צריך להשלים, ובאמת בצל"ח במס' ברכות דף כ"ו מתרץ דכשתיקנו שאין מקבלים עדים מן המנחה ולמעלה תקנו כן בכל ר"ח, אולם בעמק ברכה ר"ח אות ג' כתב שא"צ לזו, דאפילו קודם התקנה כבר נהגו בב' ימים וכדברי החיד"א.

ובעיקר הדבר יש לציין לתשב"ץ ח"א סי' קנ"ג, ובאור גדול סי' נ"ח מאות ט'.

איש_ספר כתב:וישל"ע מה ניתן ללמוד ממה שאמרו בברכות ל ב, שאין חוזרין על יעו"י בר"ח בלילה לפי שאין ב"ד מקדשין את החודש בלילה.
משמע שאפילו אם למחרת קידשו אין אומרים שלמפרע הוברר שכולו ר"ח. ולכאורה זה ממש דומה לחקירתנו. האם אני טועה בדמיון????

איני מבין כ"כ מה שרצה כ"ת להוכיח, ואפשר שהכוונה ממה שהגמ' שם רוצה לחלק בין חסר דליכא תשלומין למעובר דאיכא, ולכאורה זה כוונת האור גדול שם.

יש"כ על כל הדברים החשובים. בענין אם תקנת מן המנחה ולמעלה היא דוקא בר"ה או בכל ר"ח יש מר"מ חשובים בשקל הקודש לגרח"ק במקומו.

קושיא פשוטה ולמרבה הפלא כמעט לא מצאתי

כמה אחרונים כתבו שבכל מקום שאסרו חכמים דברים משום מתקן, לא אסרו אלא אם התיקון הוא מיד אבל אם התיקון לאחר זמן, אינו נראה כמתקן ולא אסרו. (ולכן טבילת כלים הטעונים הערב שמש אינו חשוב תיקון ועוד דוגמאות).

והנה בביצה טז א מחלוקת תנאים, לד' חכמים וכן הלכה, אסור לערב עירוב חצירות ביו"ט עבור שבת, ולד' רבי מותר. וברש"י כתב דטעמא דחכמים משום מתקן.
והנה שם אין התיקון בא מיד שהרי ביו"ט אין איסור הוצאה (וביותר לרש"י שאף הוצאה שלא לצורך מותרת משום מתוך).

חיפשתי באוצר ול"מ כלום. זולת דברי הגרי"ש בדב"ש, שכתב שטעמו של רבי הוא כיון שאין התיקון מיד. ולא יועיל, שהרי אין הלכה כרבי.

פלא גדול!

איני יודע מה שאר הדוגמאות לנידון אך מהדוגמא שהבאת מטבילה יש לחלק בקל שהרי חלות העירוב חצרות הוא רק בסוף היו"ט סמוך לשבת [ולכן הפת צריכה להיות קיימת]אע"פ שהמעשה נעשה מבעו"י וא"כ הרי"ז כאילו עשה סמוך לשבת שמתקן מיד
[מה שכתבת על הוצאה ביו"ט הוא מיותר שהרי בלא"ה העירוב מועיל רק לשבת ולא ליו"ט]

יש"כ גדול. סברא יפה. (אע"פ שלא הייתי מכנה אותה "בקל"...)

הנה דוגמאות נוספות

עי' צל"ח שבת מו ב, בד' הרמב"ם יו"ט פ"ב ה"ג, שכתב טעם שאין רואים מום בבכור שנפל בו ביו"ט, שמא יבוא לשוחטו, שמשום מתקן א"א לאוסרו, שבלא"ה אסור משום מוקצה, ולפיכך הוצרך לטעם אחר; עי' דע"ת פתיחה להל' שחיטה אות יג, שהפרשת תרו"מ מפירות שאסורים משום מוקצה אינו חשוב תיקון.


חשבתי חילוק נוסף בין כל הדוגמאות לבין עירוב חצירות:

כל הדוגמאות אין עדין חלות היתר, אם משום שטעון הערב שמש או משום מוקצה, ואילו בעירוב חצירות, ההיתר קיים אלא שהוא לא רלוונטי, ואפשר שבכה"ג חשוב תיקון.

מש"כ בסו"ד שאין העירוב מועיל, תימה שהרי דעת הרבה ראשונים ומועיל ולפיכך כ' ברמ"א לעשות מתחילת השנה וכו'.

הרי מדובר שמערב באמצע היו"ט בשביל שבת וא"כ העירוב אינו מועיל כלל ליו"ט ופועל רק לאחר זמן בשביל השבת [ולכן ג"כ אין נפ"מ כאן בנידון אם יש עירוב ליו"ט]

צדקת.

ומה דעתך על החילוק שלי הק'? הנאה בעינך...?

לגבי הערב שמש חילוקך ברור אבל במקרה של הצל"ח אפשר ג"כ לטעון שההתר חל רק אין בו נפ"מ מחמת איסור אחר

זה ברור שהצל"ח לא הביא בחשבון חילוק בין אריא דרביע עליה לבין אותו איסור, לדידו, בענין זה, כיון שסו"ס לא הותר אין כאן תיקון.
הבעיה בכל הדברים הללו, שכיון שכולן גזירות חכמים, לא ניתן לדמותם בבטחון זה לזה, אע"פ שבכולם הוזכר נימוק של נראה כמתקן.
למשל, ראית מום בבכור, הרי אין שום שינוי בבכור, כלומר אף לא שינוי דיני במהותו, אלא שכיון שגזרו חכמים שלא להוציא הבכור לחולין בלי הוראת חכם, נמצא שהוראת חכם יוצרת מצב שנראה כתיקון, במקרה כזה יתכן מאד שאם מאיזה סיבה שיהיה, הבכור לא יוצא לחולין, שוב אין כאן אין אותו תמונה של נראה כמתקן, משא"כ, במקרה של מהרש"ם, הפרשת תרו"מ, שהנראה כמתקן, הרי זה משום משהו שמשתנה בגוף דינם, ולפיכך אפשר שאע"פ שאיסור אחר גורם שא"א להשתמש בהם, כגון מחמת וקצה, מ"מ כיון שסו"ס יצאו מטבל לחולין חשוב תיקון.

תמיהה נשגבה בדברי הנשמ"א. ל"מ באוצר.

ז"ל בהל' שבת כלל מד אות ה

הרמב"ם בפ' כ"ג כתב הטעם לטבילת כלים משום מתקן, כרבא בביצה, ובהלכות י"ט כתב הטעם משום שמא ישהה, וכתב מהרש"א בביצה דדעת הרמב"ם דע"כ צריך לחלק בין שבת לי"ט כדאיתא שם, ולכן ס"ל דבשבת החמירו משום דמחזי כמתקן, וביו"ט משום צורך יום טוב לא גזרו משום תיקון, ע"ש, וצ"ע דהא כל מה שאסור בשבת משום תיקון מנא אסור גם בי"ט, ומאי שנא שהקילו בזה. וצ"ל כיון דיש למצוא צדדים להשתמש בו כך, כגון שיתננה לנכרי, וא"כ אינו תיקון גמור וכמו שכתב כעין זה הט"ז בסימן תקי"ד ס"ק ב',

כוונתו כמובן שיתן לנכרי ויחזור וישאל ממנו, שבאופן זה מותר להשתמש בכלי בלא טבילה.
ואני בער ולא אדע לפרש שיחתו. הרמב"ם הלא מדבר בכלים טמאים, וע"ז כתב מהרש"א ועוד אחרונים שלדעתו אין לגזור בהם ביו"ט משום מתקן. וכיון שבכלים טמאים עסקינן ולא בכלים חדשים שנלקחו מגוי, אין פשר לדברי הנשמ"א.

איך יתכן שאיש לא הרגיש בזה (כולל בספ' הנפלא חיי אריכי שמאריך בדבריו ולא שת לבו שיש כאן טעות. ושמא ממני ריק?)

ברשותכם אני מקפיץ את האשכול לגודל התמיהה ע"ד החיי"א וע"כ דלא רמיזא...

איש_ספר כתב:תמיהה נשגבה בדברי הנשמ"א. ל"מ באוצר.

ז"ל בהל' שבת כלל מד אות ה

הרמב"ם בפ' כ"ג כתב הטעם לטבילת כלים משום מתקן, כרבא בביצה, ובהלכות י"ט כתב הטעם משום שמא ישהה, וכתב מהרש"א בביצה דדעת הרמב"ם דע"כ צריך לחלק בין שבת לי"ט כדאיתא שם, ולכן ס"ל דבשבת החמירו משום דמחזי כמתקן, וביו"ט משום צורך יום טוב לא גזרו משום תיקון, ע"ש, וצ"ע דהא כל מה שאסור בשבת משום תיקון מנא אסור גם בי"ט, ומאי שנא שהקילו בזה. וצ"ל כיון דיש למצוא צדדים להשתמש בו כך, כגון שיתננה לנכרי, וא"כ אינו תיקון גמור וכמו שכתב כעין זה הט"ז בסימן תקי"ד ס"ק ב',

כוונתו כמובן שיתן לנכרי ויחזור וישאל ממנו, שבאופן זה מותר להשתמש בכלי בלא טבילה.
ואני בער ולא אדע לפרש שיחתו. הרמב"ם הלא מדבר בכלים טמאים, וע"ז כתב מהרש"א ועוד אחרונים שלדעתו אין לגזור בהם ביו"ט משום מתקן. וכיון שבכלים טמאים עסקינן ולא בכלים חדשים שנלקחו מגוי, אין פשר לדברי הנשמ"א.

איך יתכן שאיש לא הרגיש בזה (כולל בספ' הנפלא חיי אריכי שמאריך בדבריו ולא שת לבו שיש כאן טעות. ושמא ממני ריק?)

פרשתי עתה דברי יותר, אולי כעת יוקל לקוראים....

בלא"ה, איך הועיל להסביר בזה את החילוק בין יו"ט לשבת. [ולהדיא כותב אח"ז דגם בשבת ל"ח מחיצה תיקון כשאפשר בכפית כלי].

מה שנכון נכון כתב:בלא"ה, איך הועיל להסביר בזה את החילוק בין יו"ט לשבת. [ולהדיא כותב אח"ז דגם בשבת ל"ח מחיצה תיקון כשאפשר בכפית כלי].

כוונתו שכיון שהוא תיקון קל (משום שאפשר בנכרי) לכך הקלו בו ביו"ט.

אבל זה מה שהוא שאל, מאי נ"מ באיסור תיקון כלי בין שבת ליו"ט.
וחוץ מזה גם בשבת הוא רוצה להתיר תיקון כזה בשעה"ד כמו שכתבתי בסוגריים.

מה שנכון נכון כתב:אבל זה מה שהוא שאל, מאי נ"מ באיסור תיקון כלי בין שבת ליו"ט.
וחוץ מזה גם בשבת הוא רוצה להתיר תיקון כזה בשעה"ד כמו שכתבתי בסוגריים.

החלק הראשון לא קשה כ"כ.
החלק השני, ראיתי שבמקומו הוא חולק על ט"ז שם, והביא אותו רק כאסמכתא לסברא ולענין יו"ט בלבד.

בכלל לט ס"ג הוא כותב שאם יצרו תקפו לעיין בנשמ"א דהכא, ומשמע שהוא פוסק כן להלכה (ומיירי בשבת).
מה שהוא חולק בכלל צה על הט"ז זה על ההיתר לכבות ביו"ט, אבל על העיקרון שאם אפשר בהיתר ל"ח תיקון אינו חולק, ומשתמש בסברא זו גם לענין שבת.

ל"מ מה שציינת, אודה לך אם תפרט יותר. בכל מקרה, מחיצה המתרת לא דנו אותה משום מתקן (וכבר תמה ע"כ בשעה"מ) וראיה שאם יש טפח מער"ש מותר אע"פ שהיא מתרת.
לכן אם השתמש בזה החי"א לענין מחיצה מתרת אין ראיה שיועיל גם לענין איסור מתקן (בשבת) שהוא חמור יותר.

כתבתי ס"ג במקום ס"ד.

שבת כלל לט סו"ס ד.

ואם יצרו תוקפו עליו, עי' בדין מכה בפטיש בנ"א סי' ה'.

מה שנכון נכון כתב:כתבתי ס"ג במקום ס"ד.

שבת כלל לט סו"ס ד.

ואם יצרו תוקפו עליו, עי' בדין מכה בפטיש בנ"א סי' ה'.

עכשיו ראיתי יש"כ.
ומ"מ כמש"כ לא סמך עליו לענין מתקן.

איש_ספר כתב:האם יש טענת מצרנות במכירת מניות? (לסוברים מצרנות במטלטלין). מצאתי רק מאמר בכרך של כתר שנמצא באוצר ושם מצטטים יורו משפטיך ליעקב אבחיצרא שדן על מצרנות בשט"ח.
וזולת זה כלום!

אנא עזרתכם!

מישהו יודע משהו בנידון?

בתוספתא שבת פי"ז וביצה פ"ב הובאה בביצה יח, ב, אמרו שלרבי אין משיקין מים טמאים לטהרם, בשבת. ("ואין משיקין את המים בכלי אבן לטהרן בשבת").
האם יש מי שפירש שטעמו של רבי משום מתקן? (וכדברי רבא שם ביצה יח א, בטעם איסור טבילת כלים טמאים בשבת?)
לא מצאתי כלום.


-----------
יש הרבה באחרונים וגם בשמט"ק ביצה בטעמם של חכמים החולקים וסוברים שמותר להשיק, ולמה אין בזה משום מתקן, אבל בטעמו של רבי ל"מ דבר.

מצאתי כן בספר זכרון משה להרב יאקאבאוויטש זצ"ל. האם זה מספק?
וכן בטוב ירושלים על הירושלמי.

יש"כ.
אפשר לראות בטוב ירושלים?

איש_ספר כתב:יש"כ.
אפשר לראות בטוב ירושלים?

טוב... כמובן שאין הדברים מפורשים ממש, ורק מדיוקא. לשיפוטך.

יש"כ גדול. אכן אם זה בגדר דיוק, אז יש כמה ראשונים ואחרונים שדנו למה משיקין לחכמים ולמה אין בזה משום מתקן.

אני בכ"ז זקוק למי שיבאר שטעמו של רבי משום מתקן. וכיון שההודעה נדחתה לעמוד קודם אני חוזר ומעתיקה:

איש_ספר כתב:בתוספתא שבת פי"ז וביצה פ"ב הובאה בביצה יח, ב, אמרו שלרבי אין משיקין מים טמאים לטהרם, בשבת. ("ואין משיקין את המים בכלי אבן לטהרן בשבת").
האם יש מי שפירש שטעמו של רבי משום מתקן? (וכדברי רבא שם ביצה יח א, בטעם איסור טבילת כלים טמאים בשבת?)
לא מצאתי כלום.


-----------
יש הרבה באחרונים וגם בשמט"ק ביצה בטעמם של חכמים החולקים וסוברים שמותר להשיק, ולמה אין בזה משום מתקן, אבל בטעמו של רבי ל"מ דבר.

בענין הקושיא איך טובלים בשבת, ראתי בנחל קדומים להרחיד"א שמביא מספר ברכת הזבח שמק' איך אכלו בשבת אוכלי חולין בטהרה, הלא נטמאו לקריין שכונת ת"ח בשבת,וביאר שהיו משמשים אחר ג' סעודות, שת"ח מאפיל בטליתו, וביאר בזה הא דיצחק ראהו אבימלך ששימש מיטתו. דו"ק ותשכח. ומיושב הקו'.

עלה בידי תלי"ת דבר נאה, וכמעט לא יאומן שלא עמדו עליו, אבל בחיפוש לא מצאתי.

בביצה לג ב, הביאו מחלוקת ר"א ורבנן אם קטימה היא בחטאת או שבות. ופירש"י וכל הראשונים, שהינו קטימת עצים קשים ולא רכים וביד ולא בכלי.
שלחכמים שבות, דהוי כלאח"י ולר"א חטאת.
והרמב"ם שבת פי"א ה"ז נראה שפסק כר"א, שכתב שקטימת עצים היא בחטאת ומ' אף ביד, ונלאו נו"כ מפני מה תפס עיקר כר"א.
והמ"מ מסיים בצער: ולא מצאתי דבר נאות ישען בו רבינו.
והאריכו כולם למעניתם, ואין קץ לריבוי הדברים שנאמרו. ועדין לא הונח לנו.

נו?..