ובסנהדרין פב. מצינו שישב משה ודן בענין בנות מדין, ובא זמרי וכ"ד אלף מישראל לפני משה וכו' ואמרי בגמ'
ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו - מיכן שאין נכנסין בכלי זיין לבית המדרש.
ופירש"י ז"ל -
ויקם ויקח - מכלל דעד השתא לאו בידו הוה:
העדה- סנהדרין שהיו יושבים ודנין כדכתיב קח את כל ראשי ואמרינן בפרק ד' (לעיל לה.) חלק להם בתי דינין לדונם דיני נפשות על עון פעור:
רש"י ביאר שבית המדרש היינו סנהדרין של משה וזקני ישראל.
אך מאידך מרש"י משמע שלא היה להם מושב בית דין קבוע, אלא שישבו לדון על מעשה פעור דוקא. והוא תמוה, שהרי בגמ' סנהדרין לה. משמע שרק בבעל פעור נצטווה משה ל
חלק בית דינים הרבה, אבל בודאי היה בית דין קבוע בימי משה, ולא רק ממעשה פעור ואילך, וכדמוכח ממעשה יתרו שישב משה מבוקר ועד ערב, כי יהיה להם דבר בא אלי וכו' ויתרו יעצו לחלק את הבית דין לדיינים רבים ולא ידון משה אלא הדבר הגדול, ובודאי היה זה בית דין קבוע, ומקודם היה משה הדיין היחידי, ואחרי יתרו היו בו שרי אלפים ושרי מאות וכו'. ובעובדא דפעור נצטווה משה לחלק סנהדרין זה לבתי דינים רבים וכדמוכח בסנהדרין לה.
ומדוע נאלץ רש"י לפרש את הסנהדרין שהיה משה יושב בו עתה במעשה זמרי, שהוא דוקא הסנהדרין של אותה שעה, שנצטוה לה מפי הגבורה על מעשה פעור. וצ"ע.