פורום אוצר החכמה

מתוך אמרי פנחס (קאריץ):

ומה עם וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק, מלמד שלן בעומקה של הלכה?

ומה עם דברי הרמב"ם הידועים על מי שחשקה נפשו בכתרה של תורה שייזהר שלא לאבד אף לילה אחד לבטלה אלא יעסוק בתורה?

ומה עם מ"ד לא איברי לילה אלא לגירסא?

ומה עם "והגית בו יומם ולילה"?

(נכתב שלא לפי חשיבות המקורות)

יש לציין שגם המאירי בפי' לאבות מפרש 'הניעור בלילה' -אפי' ללמוד תורה, "כי התעורר יותר מדאי תזיק מאוד".
[וראה עוד שם: והשיעור המוגבל לתעורת הלילה לדברי תורה הוא בכדי שישלים בה עם היום תעורת ט"ז שעות ויישן שמונה שעות].

לאמר"פ, ככל הנראה, הבנה מסוימת בשינה ובמעלתה. עומד בזיכרוני מ"ש משמיה, הבני יששכר במאמרי השבתות מאמר י (אות ו' כמדומני), שהסביר כי כל הברואים ישנים וגם המים ישנים, אלא שלהיות חיותם מועטה, זקוקים הם לשינה מועטת ממש. כי השינה ממשיכה חיות מן העולמות וכו' עיי"ש באריכות. וע"פ הדברים, כותב הבני"ש בדרך צחות, שכן מדברי הרר"פ למדנו שככל שהחיות של הנברא גבוהה יותר, כן נזקק הוא לשינה יתירה. ועפ"ז, בשבת, שבה יש תוספת חיות מנשמה יתירה, יש לישן גם ביום כמנהג האר"י. עיי"ש, כי קצרתי.

הרעיון שכל הברואים ישנים ואפילו הדגים וכו' מצוי בספרו של ר"פ מקוריץ עצמו!

חכם באשי כתב:הרעיון שכל הברואים ישנים ואפילו הדגים וכו' מצוי בספרו של ר"פ מקוריץ עצמו!

א. אכן, ואין מי שאמר אחרת, כך שסימן הקריאה המתריס איננו במקומו.
ב. החידוש בדברי הרר"פ - שלא רק הדגים ישנים, אלא שגם המים עצמם! חידוש גדול יותר.
ג. וזה העיקר, את הסבר הדברים, כותב הבני"ש באריכות גדולה.

עתה ראיתי בא' העיתונים שהרב אלישיב זצ"ל אמר שלא עבר עליו אפי' לילה א' בלא שינה [גם ליל שבועות].

מנהגו היה לישון פחות [שעה] בשבועות
[אומנם לא היה ישן יותר אחרי כן משום חסרון שעה זו

ראה בערבי נחל סוף פרשת שמיני, אחרי שהאריך בדברי החסד לאברהם הידועים על היציאה ממ"ט שערי טומאה בשלשים יום שקודם הפסח, בלילה בעת שינה, הוסיף עוד

וזהו מה שאמר הכתוב וספרתם לכם וגו' תמימות תהיינה, ר"ל כי אלו ז' שבתות שהן מ"ט יום יהיו תמימות לא כמו ע"י שאר מצות שמהלך היכל א' אינו נגמר אלא בח' ימים, משא"כ ע"י הספירה נגמר המהלך ביום אחד, וכאמור. אכן סגולת התקדשות האדם וכניסתו להיכלות הקדושה וכן יציאתו מהטומאה הוא בלילה בעת השינה וכמש"ל בלשון החסד לאברהם, לזה ארז"ל דאין תמימות אלא אם כן סופר בלילה דוקא שאז עת התקדשות האדם והליכתו ממדריגה למדריגה, וכאמור. ואפילו מי שניעור כל הלילה אין בכך כלום כי נפשות כל ישראל דבוקים ובאים בלילה בסוד מיין נוקבין אף מי שאינו ישן מ"מ נפשו היא נכללת בכלל ישראל והם ישנים. ועכ"פ אין עת סגולה זו רק בלילה דוקא ולא ביום, ולכן אין תמימות אלא אם כן סופר בלילה.

ועל פי דבריו נמצא שאין צורך בשינה בפועל לכל אדם. אך עדיין יש מקום לעיין בליל שבועות אם מיקרי ש"כלל ישראל ישנים", שמשום כך לא יתוקנו התיקונים הנצרכים להיות בעת שינה.


ובדרך אגב, נראה שהי"ל ספר חסד לאברהם בכתב יד ובשינוי גירסאות. כי לאורך דרוש זה מדגיש הערבי נחל שבשלשים יום שקודם חג הפסח אין עולים רק חלק שמינית מהיכל לכל לילה (כלומר כל העליה בליל פסח היא פחות מארבעה שערים ממה שעמדו לפני פורים), כי הרי כתב החס"ל שאי אפשר לעלות יותר מזה בלילה אחת. ועל פי זה מיוסד המשך דבריו בענין הספירה שבזה יש בכח להעלות היכל שלם בכל לילה.
כאמור נראה שזה נגרם משינויי גירסא, כי בערבי נחל מעתיק דברי החס"ל בזה"ל: אחר שיצאו ישראל ממצרים מה עשה הקב"ה חישב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח וצוה שיעשו ישראל בכל שנה פסח בהשבתת חמץ ואכילת מצה. והענין מאחר שהיותר רשע אי אפשר שיכנס בהיכל הנ' אלא אם כן ירשיע ת' יום רצופים ובכל שנה שלשים יום קודם פסח הקב"ה עושה לישראל משוא פנים ברוב חסדיו ומתחיל להוציא נפשותם מהיכלות הטומאה מעט מעט עד ליל פסח כו', עכ"ל.
אך בחס"ל שלפנינו במקום התיבות האחרונות "מעט מעט עד ליל פסח" כתוב וז"ל: מעט מעט שיעור חלק אחד משלשים בכל לילה, באופן שבליל ביעור חמץ כל פושעי ישראל עומדים בפתח היכל החיצון מהנ' שיעור חלק אחד משלשים משיעור הכמות שהיו נכנסים ליל שלשים ואחת קודם הפסח, ובליל פסח אינם נכנסים כלל ועיקר וכולם פטורים ובני חורין, עכ"ל.
ואם תקשה לפי דברי הערבי נחל איך הועיל זה לענין החשש שלא ידח ממנו נדח, הרי סוף סוף מרויחים רק שלשים יום, והרשע הגדול יכול להרשיע שלשים יום כנגדם (וכמובן רשע כזה אינו סופר ספיה"ע, כך שגם זה לא יועיל לו). אך ניכר בערבי נחל שההדגשה על ת' יום רצופים, שבלי זה אי אפשר להגיע לשער הנ' של טומאה, וכיון שיש הפסק ל' יום שמתעלה אף הרשע בע"כ, שוב אינו יכול להגיע לשער הנ', ושפיר יש לו תקנה עולמית.

ערער בערבה כתב:עתה ראיתי בא' העיתונים שהרב אלישיב זצ"ל אמר שלא עבר עליו אפי' לילה א' בלא שינה [גם ליל שבועות].

ראה קובץ מבקשי תורה גיליון נב (סיון תשע"א) עמ' ב: "סדר חג השבועות של רבינו מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א" (מדברי נכדו, הרב אברהם צבי ישראלזון שליט"א).

ערער בערבה כתב:מתוך אמרי פנחס (קאריץ):

כידוע היה הרה"ק מהר"פ מתנגד גדול כנגד "חומרות", והיה אומר שיש לקיים רק מש"כ בשו"ע [באומרו החומרות מבאים מצד הדינים].