פורום אוצר החכמה

מובא בכתבי האר"י:
א"כ ראובן תיקן הפחיזות, והביא הדודאים ונתנו ריח, ואז על פתחינו כל מגדים. (ס' הלקוטים פ' וישב פמ"ח)
ובשביל מעשה דבלהה אבד בכורה זו, כמ"ש התרגום על פסוק ראובן בכורי אתה יתר שאת ויתר עז, שהם, בכירותא, כהונתא ומלכותא. וסוד יתר שאת, היא הכהונה הנרמזת בקין, הלא אם תטיב שאת. וכיון שחטא, אבד הכהונה הנקרא שאת. ואחר ששב ראובן בתשובה זכה שהביא הדודאים ונולד בסבתם יששכר. (שער הגלגולים הקדמה לג)
ויש להבין, הרי מעשה הדודאים היה עוד כשיעקב היה בבית לבן, כשבע שנים לפני שעזב אותו, שהספיק עוד להיולד יששכר ובפשטות גם דינה, ורק אח"כ נולד יוסף 6 שנים לפני עזיבת יעקב. ומעשה הפחזות היה בסוף השנתיים של מסע יעקב לא"י לפחות 9 שנים אחרי מעשה הדודאים, וכיצד תיקן מעשה הדודאים את מעשה הפחזות שהיה אחריו?
מישהו מדבר על זה?

בעץ יוסף פרשת ויחי מבאר שם המדרש, שמעשה הדודאים הועיל לו עכשיו במעשה בלהה לחזור בתשובה. וזה גם כוונת שער הגלגולים מסתמא.

ועדיין קשה הלשון: ואחר ששב ראובן בתשובה, זכה שהביא הדודאים ונולד בסבתם יששכר.

הרעיון שעושים מעשה לכפרה על החטא קודם החטא עצמו - מוכר קצת.
לדוגמא, פרה אדומה באה לכפר את חטא העגל (שהיה אחרי מתן תורה), ויש סוברים שמצוות פרה אדומה ניתנה עוד במרה, קודם שחטאו.
ולזכרוני מדברים מהענין. אך באמת בענין שהביא 'הבונה' קשה ליישב כן, שאין הלשון מסכים.

חכם באשי כתב:הרעיון שעושים מעשה לכפרה על החטא קודם החטא עצמו - מוכר קצת.
לדוגמא, פרה אדומה באה לכפר את חטא העגל (שהיה אחרי מתן תורה), ויש סוברים שמצוות פרה אדומה ניתנה עוד במרה, קודם שחטאו.
ולזכרוני מדברים מהענין. אך באמת בענין שהביא 'הבונה' קשה ליישב כן, שאין הלשון מסכים.

בפרה אדומה זה עוד לא תיקון אלא רק נצטוו על עשיתה
ובעשיתה יש תיקון וזה כבר לאחר החטא

אפשר שבדרגות בהם מדובר בשער הגלגולים, לא שייך כ"כ הבדל בין עבר הווה ועתיד.

נראה לי שלא תיקן בדודאים את החטא
אלא בזכות ששב בתשובה זכה להביא את הדודאים
וכך מדויק יותר בלשון

וכיון שחטא, אבד הכהונה הנקרא שאת.
ואחר ששב ראובן בתשובה זכה שהביא הדודאים ונולד בסבתם יששכר

וגם כאן יש לשאול איך בזכות התשובה אח"ך זכה קודם להביא הדודאים
ויש בדומה לזה מדרש תנחומא פרשת נשא
שזכה שבט אפרים להקריב בשבת (קרבן הנשיאים)בזכות הנהגתו של יהושע ביריחו

ויש גם מעשה מפורסם מהמהרש"ם (אינני זוכר בצורה מדויקת )בשני שותפים שהיו בצרה והאחד ביקש מצדיק שיתפלל עליו והסכים לשלם
והשני אמר שאם תועיל התפילה יתן גם הוא ולמעשה הצרה עברה ונתברר שזה עוד היה לפני תפילת הצדיק וטען השני שאינו רוצה לשלם
כיון שהצרה עברה שלא מחמת התפילה ופסק המהרש"ם שישלם כיון שהתפילה מועילה למפרע והביא ראיות לכך
ובודאי יש מחכמי הפורום שמכירים סיפור זה במדויק ואיה מקומו ויאירו עינינו(וזה דומה לנידון שלפנינו)

אינני זוכר היכן זה מופיע, אבל המעשה היה שנגזרה גזירה על קהילה מסוימת, ושלחו פדיון לצדיק א' שיתפלל לביטול הגזירה, לבסוף הוברר שכבר קודם שהתפלל בוטלה הגזירה, ותבעו בני הקהילה את הפדיון בחזרה (לא יאומן!).
שלחו לשאול את המהרש"ם, וענה שיש להוכיח מברכות סג:-סד. שהברכה שבירך ה' את בית עובד אדום הגתי היתה, שאשתו וח' כלותיו ילדו ו' ו' בכרס א'. ותמוה הרי הארון היה בבית עובד אדום רק ג' חדשים, וכיצד קרה שכבר עברו ט' חדשי העיבור וילדו? אלא ודאי המעשה שעשה גרם שמראש יפקדו אלו בבנים. וכך לענייננו, תפילת הצדיק גרמה שמראש תיבטל הגזירה.
יש להעיר, שבירו' משמע שהנס היה באופן אחר, שהיה שבוע ימים בלבד חעיבור ושבוע לימי טומאה, כך שאחר ג' חדשים ילדה כל אחת שש. אמנם המהרש"ם הוכיח מפשטות הבבלי, שלא ס"ל כן.
אמנם בס' אמרי נועם להגר"א נתקשה בזה להבבלי, כיצד נודע הדבר מקץ ג' ירחים? ותי' בדוחק, שכיון שהיה ההריון גדול כ"כ, ו' בכרס א', ניכר מיד קודם ג' חדשים, ולדבריו אזדא ראיית המהרש"ם.

יש לדחות את ראיית המהרש"ם באופן אחר, כי להיות בהריון של ששה בכרס אחת עדיין אינו ברכה עד שיילדו כי כמה עיקולי ופשורי יכולים לבא, והברכה נחשבת רק כשנולד, וא"כ אע"פ שהקב"ה יודע העתידות והקדים את תחילת העניין, אבל בפועל לא נעשתה הברכה רק בזמן שהיה הארון בביתו. (ואדרבה אפשר לומר להיפך מהאמרי נועם שלא היה ניכר כלל קודם שהם ששה בכרס אחת וא"כ כשילדו בפועל בזמן שהיה הארון זה מיקרי הברכה, ומה שיודעים עכשיו שלמפרע התחיל העניין קודם זה אינו חשוב) ולפי"ז גם במעשה של המהרש"ם יהיה כן, שאם בפועל נתבטלה הגזרה אחרי התפילה, אע"פ שהתהליך התחיל להתגלגל קודם, יהיה דומה לכאן, אבל אם הגזירה התבטלה לגמרי קודם, רק לא ידעו מזה, ע"ז אפשר לטעון שאינו דומה.

אוצר החכמה כתב:יש לדחות את ראיית המהרש"ם באופן אחר, כי להיות בהריון של ששה בכרס אחת עדיין אינו ברכה עד שיילדו כי כמה עיקולי ופשורי יכולים לבא, והברכה נחשבת רק כשנולד, וא"כ אע"פ שהקב"ה יודע העתידות והקדים את תחילת העניין, אבל בפועל לא נעשתה הברכה רק בזמן שהיה הארון בביתו. (ואדרבה אפשר לומר להיפך מהאמרי נועם שלא היה ניכר כלל קודם שהם ששה בכרס אחת וא"כ כשילדו בפועל בזמן שהיה הארון זה מיקרי הברכה, ומה שיודעים עכשיו שלמפרע התחיל העניין קודם זה אינו חשוב) ולפי"ז גם במעשה של המהרש"ם יהיה כן, שאם בפועל נתבטלה הגזרה אחרי התפילה, אע"פ שהתהליך התחיל להתגלגל קודם, יהיה דומה לכאן, אבל אם הגזירה התבטלה לגמרי קודם, רק לא ידעו מזה, ע"ז אפשר לטעון שאינו דומה.

עדין מדברי התנחומא רואים שקיבל יהושע שכר לפני מעשה
ובקובץ נזר התורה הביא עוד ראיות

שמא יש לחלק בין כל המיקרים לנידון המהרש"ם
בכל המיקרים התמורה משום מעשה טוב ולא משום בקשה ישירה לקבלת תמורה מסוימת
ולכן במקום שעושה מעשה טוב מקבל השכר לא משום שהמעשה גורם את השכר וכן אפילו שעוד לא נעשה
אלא מכיון שיעשה מעשה טוב יגיע לו שכר על זה והקב"ה פורע כבר קודם(אבל אין זה פעולה ישירה)
אך בתפילה כל הסיבה היא משום שהתפלל על זה ולא פרעון ויתכן שבזה אין מועיל תפילתו בעתיד כיון שעוד לא נוצרה הסיבה