פורום אוצר החכמה

כבר דובר כאן קצת בענין זה, אך לרגל פרשת השבוע נזכרתי בדברים נפלאים אלו.
בפרשה יש כמה חידושי תורה של גאוני הדורות שמכניסים את 'רב ושמואל' בתוך הפסוקים וכדלהלן:

א. הר"ר יהונתן בפרשה כתב "ויגר מואב וגו' כי רב הוא. וקשה מדוע פחד מואב הלא כתיב אל תצר את מואב. אך איתא (גיטין לח.) עמון ומואב טהרו בסיחון, כי סיחון לקח מעמון ומואב וישראל לקחו מסיחון, ואיכא פלוגתא בגמ' (סוכה ל: ב"ק קיז:) רב אמר קרקע נגזלת ושמואל אמר קרקע אינה נגזלת, וזהו הפירוש ויגר מואב מפני העם כי 'רב' הוא, כי הלכה כרב שקרקע נגזלת ודו"ק" [מדרש יהונתן. אגב יל"ע אם ספר זה כולו נאמן למקור, או שיש שפקפקו על ייחוס החידושים שם להר"ר יהונתן, ועריכתו היא כעין קול אליהו לגר"א וכדו'. לא בדקתי את הענין כלל]

ב. הגה"ק מקלויזנבורג פירש עה"פ וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו א-ל וגו'. ובליקוטי תורה להאריז"ל 'משמו א-ל אותיות משמואל' עיי"ש. וצ"ב. והביאור בזה הוא שבגמ' נחלקו רב ושמואל, לפי רב מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור, ולפי שמואל אפי' אם הודה בקנס קודם שבאו עדים חייב. ולפי זה לא יתכן לשוב בתשובה כ"כ, כי אפי' שאדם מודה וחוזר בו, אך בכל אופן חייב, אך לפי שמואל אם אדם מודה לפני שדנו בו בי"ד של מעלה הרי פטור, ומהני תשובה. ולכן אמר אוי מי יחיה משמו א-ל, דהיינו איך אפשר לחיות לשיטת שמואל כיון דלדידיה תשובה לא מהני. ושמעתי הוספה על זה, דזהו שאומרים 'וסלחת לעוונינו כי רב הוא', דהיינו שיסלח לעוונינו כי 'רב' - הלכה כרב שמודה בקנס פטור ודו"ק. [וראה ביציב פתגם שכתב כמה מהלכים דומים, אך את הנ"ל לא ראיתי שם].

זו גישה מעניינת מאוד, ואשמח לשמוע אם ידוע למאן דהו על צורת לימוד זו, ואולי ישנם חידושים נוספים ברוח זה, וכאן המקום להעלותם.

זכור לי במעועמם לימוד ('פורים תוירה') על הפסוק 'כי אם תם הכסף', שאם הולכים לשיטת ר"ת ביחס לכסף...

יש גם וורט ידוע של ר' יונתן אייבשיץ על ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם, למה לא שלח נחום? ותירץ שנחום זה הוא נחום המדי, וכלל לא רצה לעזוב את מצרים עיי"ש דברים נפלאים.

תוכן כתב:יש גם וורט ידוע של ר' יונתן אייבשיץ על ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם, למה לא שלח נחום? ותירץ שנחום זה הוא נחום המדי, וכלל לא רצה לעזוב את מצרים עיי"ש דברים נפלאים.

באמת, זה לא איזה בדיחה ישנה על העמרץ ששאל את הרב מדוע 'ולא בחלב. נחום' - למה לא מדליקים בחלב של נחום, וענה לו ש'ויהי בשלח פרעה ולא נחם' שנחום לא רצה לצאת, לכן נענש?
איה מקורו?

אם כבר מדברים על קריאת המילה נחם בפסוק ולא נחם אלוקים כנחום (נאחעם כמו שרגילים לקרא) ראיתי פעם סיפור על אחד מראשי הצינות נחום סוקולוב שדרש בפרשת בשלח, והמתנגדים לו עמדו וצעקו ולא נחם (ולא נחום), והשיב להם דרך ארץ פלישתים. אם הסיפור אמיתי, אז פעם היתה להם לפחות ידיעת בית רבו!

עשוי לנחת כתב:זו גישה מעניינת מאוד, ואשמח לשמוע אם ידוע למאן דהו על צורת לימוד זו, ואולי ישנם חידושים נוספים ברוח זה, וכאן המקום להעלותם.

בעל הטורים שמות כ"ח ל"ה
(לה) ונשמע - ג' במסורה. ונשמע קולו בבאו אל הקדש. כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (לעיל כד, ז). ונשמע פתגם המלך (אסתר א, כ). והיינו דאמרינן במגילה (ג, ב) אמר רבה מקרא מגילה ות"ל מקרא מגילה עדיף. מקרא מגילה ועבודה מקרא מגילה עדיף. והיינו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, דהיינו תלמוד תורה ועבודה דכתיב בה ונשמע קולו. ונשמע פתגם המלך והיינו קריאת מגילה וסמך (אסתר א, כ) כי רבה היא, אלמא דעדיף טפי. וגם רבה קאמר לה.

לייטנר כתב:זכור לי במעועמם לימוד ('פורים תוירה') על הפסוק 'כי אם תם הכסף', שאם הולכים לשיטת ר"ת ביחס לכסף...

יש משהו בנוגע לתקנת רבינו תם, לנדוניית נשואה שמתה בלא בנים שחוזרת לאביה, וסמכוהו על הפסוק (ויקרא כו כ): "ותם לריק כוחכם". משהו כזה.

אוצר החכמה כתב:אם כבר מדברים על קריאת המילה נחם בפסוק ולא נחם אלוקים כנחום (נאחעם כמו שרגילים לקרא) ראיתי פעם סיפור על אחד מראשי הצינות נחום סוקולוב שדרש בפרשת בשלח, והמתנגדים לו עמדו וצעקו ולא נחם (ולא נחום), והשיב להם דרך ארץ פלישתים. אם הסיפור אמיתי, אז פעם היתה להם לפחות ידיעת בית רבו!

אין ספק.

ראה כאן: viewtopic.php?f=7&t=7164

במהדורת תפרח"י [של העמק דבר] מביא הנצי"ב ראיה ארכיאולוגית מתוך מאמר מחקרי שנדפס ב'הצפירה'. כך היא לשונו: "ונהר מצרים אינו כעת בעולם, אלא שהיה אז נהר מפסיק שם. כ"ה [=כן הובא] בצפירה תרמ"ב נומר 32 בשם לוחות חרטומי מצרים". כותב המאמר שממנו הביא הנצי"ב ראיה, הוא לא אחר מאשר נחום סוקולוב. במאמר הנ"ל, שנתפרסם בסדרת המשכים, הוא נעזר בידיעות ההיסטוריה והארכיאולוגיה של מצרים להוכחת דברי ספר בראשית והבנתו, ומביא חוקרים ונסמך או מתפלמס עמם. ובקטע הרלוונטי, אליו הפנה הנצי"ב, כותב סוקולוב:

המקרא הקצר 'לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת', אשר לא מצאו בו המפרשים ידיהם ורגליהם, נתבאר בביאור מספיק ע"י לוחות החרטומים סיפורי נצחונות המלך תותמס (לעפסיוס דענקמאלער III 31) כי הנהר ההוא איננו היאור הנודע, אך פלג מים אשר הגביל בין מצרים ובין כנען בעת ההיא...

חכם באשי כתב:

לייטנר כתב:זכור לי במעועמם לימוד ('פורים תוירה') על הפסוק 'כי אם תם הכסף', שאם הולכים לשיטת ר"ת ביחס לכסף...

יש משהו בנוגע לתקנת רבינו תם, לנדוניית נשואה שמתה בלא בנים שחוזרת לאביה, וסמכוהו על הפסוק (ויקרא כו כ): "ותם לריק כוחכם". משהו כזה.

לא התכוונתי לזה, אבל מסתבר שיש עוד חידוש דומה.

אני אישית ניסיתי לקשור בין לדעת רבי יהודה בסוגיה האם חזקה בתרי או בתלת, ללימוד (המובא בגמרא) לגבי תמר ויהודה.

לייטנר כתב:זכור לי במעועמם לימוד ('פורים תוירה') על הפסוק 'כי אם תם הכסף', שאם הולכים לשיטת ר"ת ביחס לכסף...

זה לא 'פורים תורה', זה סימן שניתן בא' הספרים לזכור את השיטות השונות בענין:

אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה
כי אם תם הכסף ומקנה הבהמה
ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים בשונאיהם המה

פירוש: שלמה הוא רש"י סובר שקנין כסף לא מועיל להלכה, רק משיכה
ר"ת סובר שכסף קונה להלכה
וכשקונים מגוי ההיפך: לרש"י בכסף לר"ת במשיכה

חכם באשי כתב:יש משהו בנוגע לתקנת רבינו תם, לנדוניית נשואה שמתה בלא בנים שחוזרת לאביה, וסמכוהו על הפסוק (ויקרא כו כ): "ותם לריק כוחכם". משהו כזה.

אתה מתכוין לדברי מהרי"ד מוישיגרוד (מחסידי פשיסחא-קוצק), שכתב (כמדומה בהגהותיו לספרא), שנגלה לו בחלום (אאל"ט) שטעם שנקרא ר"ת כך, כי בספרא פ' בחוקותי אי': ותם לריק כחכם, ... זה שהוא משיא את בתו ונותן לה ממון הרבה ולא הספיקו שבעת ימי המשתה לצאת עד שמתה בתו נמצא קובר את בתו ומאבד את ממונו. ור"ת תיקן ששנתיים ראשונה יחזרו הנכסים באופן זה לאבי הבת (אינני זוכר כעת היכן מובאים דברי ר"ת, וצריך לעיין בדברי המהרי"ד, אבל ידוע על תקנת נרבונא כעין זה לשנה אחת), וביטל את קללת 'ותם לריק כחכם', לכן נקרא רבנו תם.

מצאתי את דברי המהרי"ד בהג' מהרי"ד על הספרא, הוא לא מציין היכן מקור דברי ר"ת.
אשמח אם יש מישהו שיודע לציין.

ספר הישר תקעט

ונקרא תקנת שו"ם [עם הוספות ושינויים]

עיין בכל בו סימן קיז
דין תקנות רבינו יעקב
ואח"כ ראיתי תשובות בשו"ת כנסת יחזקאל
[אומנם יש בזה אריכות באחרונים אבל סמוך לכתיבה ראיתי תשובה זו]

תודה ר' צביב

תודה, הבונה, על השבת אבידתי!

עשוי לנחת כתב:ב. הגה"ק מקלויזנבורג פירש עה"פ וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו א-ל וגו'. ובליקוטי תורה להאריז"ל 'משמו א-ל אותיות משמואל' עיי"ש. וצ"ב. והביאור בזה הוא שבגמ' נחלקו רב ושמואל, לפי רב מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור, ולפי שמואל אפי' אם הודה בקנס קודם שבאו עדים חייב. ולפי זה לא יתכן לשוב בתשובה כ"כ, כי אפי' שאדם מודה וחוזר בו, אך בכל אופן חייב, אך לפי שמואל אם אדם מודה לפני שדנו בו בי"ד של מעלה הרי פטור, ומהני תשובה. ולכן אמר אוי מי יחיה משמו א-ל, דהיינו איך אפשר לחיות לשיטת שמואל כיון דלדידיה תשובה לא מהני. ושמעתי הוספה על זה, דזהו שאומרים 'וסלחת לעוונינו כי רב הוא', דהיינו שיסלח לעוונינו כי 'רב' - הלכה כרב שמודה בקנס פטור ודו"ק. [וראה ביציב פתגם שכתב כמה מהלכים דומים, אך את הנ"ל לא ראיתי שם].

כעת ראיתי בעלון ישן שוורט זה מופיע בשם רבי צבי הירש מזידיטשויב, וא"כ אינו מהקלויזנבורגער, וכנראה יוחס אליו עקב וורטים בדרך זו על פרשת בלק ביציב פתגם.

חכם באשי כתב:יש משהו בנוגע לתקנת רבינו תם, לנדוניית נשואה שמתה בלא בנים שחוזרת לאביה, וסמכוהו על הפסוק (ויקרא כו כ): "ותם לריק כוחכם". משהו כזה.

יהיו שפתותיו דובבות בביהמ"ד:
viewtopic.php?f=17&t=4736&p=37143&hilit=%D7%95%D7%AA%D7%9D+%D7%9C%D7%A8%D7%99%D7%A7#p37143

אישתמיט מכל החכמים שבכאן דברי הגמ' בנדה מה: דרמז הוא וזאת לפנים בישראל, ופי' רש"י דיש אותיות רב בתיבת בישראל, וביותר ראה בהגהת הב"ח שם

וחבל על מיעוט לומדי דף היומי שבכאן

תשע"ג

חכם אחד העירני,
שהרמז על רש"י ורבינו תם הובא כאן: http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=427

תשע"ד.

עוד בענין הזה של רמז שמות תנאים ואמוראים במקראות.
בספר סדר הדורות ערך רב אחא בר יעקב כתב על המעשה בקידושין דף ל"ג עמוד ב' שהיה בבית המדרש מזיק אחד שהיו לו שבעה ראשין והיה מסוכן לעולם
עד שבא רב אחא בר יעקב וכרע שבע כריעות וביטל בכל כריעה ראשו אחד עד שביטלו לגמרי.
וכתב בשם ספר מגלה עמוקות אופן קצ"ב שרב אחא בר יעקב, היינו בן יעקב אבינו, שכרע לפני עשיו שבעה פעמים [ריש פ' וישלח] ובזה ביטל כוחו הרע.
[לכאו' הכונה שכרע לפני ה' וביטל את כח הרע והגביר הטוב על הרע ואכמ"ל].

יענק'ל כתב:עוד בענין הזה של רמז שמות תנאים ואמוראים במקראות.
בספר סדר הדורות ערך רב אחא בר יעקב כתב על המעשה בקידושין דף ל"ג עמוד ב' שהיה בבית המדרש מזיק אחד שהיו לו שבעה ראשין והיה מסוכן לעולם
עד שבא רב אחא בר יעקב וכרע שבע כריעות וביטל בכל כריעה ראשו אחד עד שביטלו לגמרי.
וכתב בשם ספר מגלה עמוקות אופן קצ"ב שרב אחא בר יעקב, היינו בן יעקב אבינו, שכרע לפני עשיו שבעה פעמים [ריש פ' וישלח] ובזה ביטל כוחו הרע.
[לכאו' הכונה שכרע לפני ה' וביטל את כח הרע והגביר הטוב על הרע ואכמ"ל].

הגמ' היא בכ"ט ע"ב

עשוי לנחת כתב:

עשוי לנחת כתב:ב. הגה"ק מקלויזנבורג פירש עה"פ וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו א-ל וגו'. ובליקוטי תורה להאריז"ל 'משמו א-ל אותיות משמואל' עיי"ש. וצ"ב. והביאור בזה הוא שבגמ' נחלקו רב ושמואל, לפי רב מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור, ולפי שמואל אפי' אם הודה בקנס קודם שבאו עדים חייב. ולפי זה לא יתכן לשוב בתשובה כ"כ, כי אפי' שאדם מודה וחוזר בו, אך בכל אופן חייב, אך לפי שמואל אם אדם מודה לפני שדנו בו בי"ד של מעלה הרי פטור, ומהני תשובה. ולכן אמר אוי מי יחיה משמו א-ל, דהיינו איך אפשר לחיות לשיטת שמואל כיון דלדידיה תשובה לא מהני. ושמעתי הוספה על זה, דזהו שאומרים 'וסלחת לעוונינו כי רב הוא', דהיינו שיסלח לעוונינו כי 'רב' - הלכה כרב שמודה בקנס פטור ודו"ק. [וראה ביציב פתגם שכתב כמה מהלכים דומים, אך את הנ"ל לא ראיתי שם].

כעת ראיתי בעלון ישן שוורט זה מופיע בשם רבי צבי הירש מזידיטשויב, וא"כ אינו מהקלויזנבורגער, וכנראה יוחס אליו עקב וורטים בדרך זו על פרשת בלק ביציב פתגם.

בסוף גלגולי נשמות להרמ"ע מפאנו הובא ולכאורה הוא מהמדפיס
ליקוטים
[ט] עוד בכתבי בוצינא קדישא האר"י זלה"ה, על פסוק אוי מי יחיה משמו אל, שאמר בלעם וציער עצמו מה שראה דקרח יבוא לתיקון, מאחר דיצא ממנו שמואל, אבל על עצמו לא ראה תיקון, לכך ציער עצמו, הרי לך דנרמז שמואל בשני תיבות אלו, ומאחר דהאיר לנו בהקדמותיו נלך באורחותיו, ואף אנו נאמר בו מה דקאמר בלעם אוי מי יחיה משמואל, משמע לדעת שמואל ציער עצמו, ודבר זה צריך ביאור, ונקדים מה דאיתא בעשרה מאמרות, וידוע לכל בר בי רב, דעיקר התשובה היא הוידוי, וכתב העשרה מאמרות הטעם דהוא מודה בקנס, ומודה בקנס הוא פטור, וזה אין לאוקמי אלא אליבא דרב, אבל אליבא דשמואל אינו מועיל הוידוי מטעם דמודה בקנס, דאיתא בזהר על פסוק עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ, דאית מלאכין משוטטין בכל העולם ורואין מעשה בני אדם, וכשבית דין העליון דן את האדם המה יעידון ויגידון מעשה בני אדם, ואיתא בגמרא דבבא קמא מודה בקנס ואחר כך באו עדים, רב אמר פטור, ושמואל אמר חייב, נמצא דהוידוי מועיל לדעת רב, ואפילו אדם חטא כשמתוודה הוא כקטן שנולד דמי בלי חטא, אבל לדעת שמואל דאמר מודה בקנס ואחר כך באו עדים חייב, אינו מועיל לו הוידוי, וחיב מיתה אם חטא, וזהו שאמר בלעם אוי מי יחיה משמואל, בשלמא לדעת רב יש תקוה בוידוי אף על פי שחטא, אבל לשמואל אינו מועיל, ואדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, אם כן מי יוכל לחיות בלי חטא:

אוצר החכמה כתב:אם כבר מדברים על קריאת המילה נחם בפסוק ולא נחם אלוקים כנחום (נאחעם כמו שרגילים לקרא) ראיתי פעם סיפור על אחד מראשי הצינות נחום סוקולוב שדרש בפרשת בשלח, והמתנגדים לו עמדו וצעקו ולא נחם (ולא נחום), והשיב להם דרך ארץ פלישתים. אם הסיפור אמיתי, אז פעם היתה להם לפחות ידיעת בית רבו!

סיפור זה מספרים להבדיל אלף אלפי הבדלות על הרה"ק ר' נחום מטשערנוביל

והנני מצרף מה שסיפר נכדו האדמו"ר מטאלנא זצ"ל

אל עשוי לנחת שליט"א
הנראה כפי שכתבת דהיות וכמה שנים בלש"ק האריך בדרוש הגה"ק מקלויזנבורג זי"ע במדרש זה- לכן גם זה קשרו בטעות אליו, (עשיתי חיפוש ולא מצאתי מי כותב זאת בשמו, אז כנראה או איזה דרשן שהתאים את בעל המאמר למי שזה מתאים כדרכן של דרשנים שאינם זוכרים את בעל המאמר, או מוציא עלון שלקט מלוקטים ולא דייק במקור).