פורום אוצר החכמה

שנינו במדרש, בר"ר, יא ה:

אמר לו [טורנוסרופוס לר' עקיבא]: אם כדבריך שהקב"ה מכבד את השבת, אל ישב בה רוחות, אל יוריד בה גשמים, אל יצמיח בה עשב. אמר לו: תיפח רוחיה דההוא גברא! אמשול לך משל, לשנים שהיו דרין בחצר אחת, אם אין זה נותן עירוב וזה נותן עירוב, שמא מותרין לטלטל בחצר?! אבל אם היה אחד דר בחצר, הרי הוא מותר בכל החצר כולה. אף כאן הקב"ה, לפי שאין רשות אחרת עמו וכל העולם כולו שלו, מותר בכל עולם כולו

והנה מצאתי לאחד הפייטנים שנוקט בטעם שונה (הקטע המודגש בצילום השני מבאר את הקטע הראשון)



איני יודע מקור מדרשי לטעם הזה. מישהו אולי יודע?
ושמא, לחילופין, יש לבאר את הפיוט באופן שונה?

הרב חכם באשי יסלח לי מר אך אני לא הבנתי את המדרש, שהרי רש"י אומר בתחילת בראשית קדשו במן שלא יירד מן בשבת, ועיין במורה שאכן הקב"ה שומר שבת.
ומדוע אם כן מוריד הקב"ה גשמים בשבת.

אגב, עליך לתקן את הכותרת כיצד מוריד גשמים בשבת

כבר כתבתי פעם בפורום על זה אך קשה עלי החיפושים בלא מערכת אוצה"ח :)

באשי
אתה רואה כאן טעם אחר?
אינני רואה כאן כלל טעם
ומ"ש "כי" לכאורה הוא "אלא" ולא נתינת טעם.
אלא שכמדומה בכלל מדובר כאן במשהו אחר ולא כיצד הקב"ה מוריד גשמים בשבת. שהרי אומר שניתנו לשתיה כיין וכעסיס, ולכן נראה לכאורה שמדובר כאן שטל ומטר לא נאסרו כנולד כמסקנת הגמ' בעירובין נו. לרוב הפוסקים (ולא כהפרמ"ג האוסר גשם שירד בשבת משום נולד)

ברור שה"כי" הוא נתינת טעם. כך הוא בכל הפיוט שם (אי"ה, אעלהו בהמשך).
ההסבר שלך, כי הפייטן מדבר כאן על שלילת איסור 'נולד' בשבת מן הגשמים - מעניינת ביותר!
(ואגב, האם דעה זו מופיעה גם בירושלמי? כי מדובר כאן בפייטן ארצישראלי קדום, מהמאה החמישית, שעדיין לא הכיר את הבבלי).
אבל לפי ההסבר שלך, הפייטן היה לו לומר: "טל ומטר בו לא נאסרו". ואולי באמת יש לפרש את 'הועצרו' מלשון איסור?

אני עצמי הבנתי, שזה כן נתינת טעם כיצד 'מותר' להקב"ה להוריד טל ומטר בשבת.
והפייטן מסביר משהו כמו שמפני שהמטר הוא 'אוכל נפש' לאדמה. אך, כמובן, זה מעט תמוה.

על הדברים האחרונים (השורותיים האחרונות בהודעה הקודמת) העירני אחד מחכמי הפורום:

בשבת מה הועלת בטעם אוכל נפש, ואולי כוונתך שצריך טל ומטר כדי לחיות וזה מותר בשבת.

היינו, שזה משהו כדוגמת פיקוח נפש המותר בשבת.
מה דעת החברים?

מהיכי תיתי שהפיוט בא לענות על אותה שאלה, למה "מותר"?
יותר נראה שזה סיבה "למה בפועל" יורד בשבת ואין עצירת גשמים.
אין כאן שום סתירה.

נו, ומה בדיוק הוא מסביר "למה בפועל" יורדים גשמים?

מאיר סובל כתב:מהיכי תיתי שהפיוט בא לענות על אותה שאלה, למה "מותר"?
יותר נראה שזה סיבה "למה בפועל" יורד בשבת ואין עצירת גשמים.
אין כאן שום סתירה.

מדוע אמור להיות בשבת עצירת גשמים.
אתמהה.

הנה עלה ברעיוני לבאר דברי הפייט בשני אופנים.
ואף אם לא יתקבלו על לב המעיינים, לא אמנע שפתי כי מ"מ דברי תורה הם.

א. הנה בתורת משה (בראשית עה"פ ויכולו) ביאר באורך כל ענין זה היאך הקב"ה פועל בשבת וכו' ותי' שכל דבר שהוא טבע בטבע ומעצמו זה נפעל אין מניעה שזה יהיה בשבת,
ולפי"ז אפ"ל דזה כוונת הפייטן דטל ומטר לא עצרו כיין ועסיס, והיינו דעסיס הלא הוא הענבים עצמם כפשטות לשון בכל התנ"ך, עסיס ענבים, ויין הוא היוצא מהענבים ללא פעולת אדם אלא ע"י תיסה מאליו,
וא"כ לפיכך גם טל ומטר שזה טבע שהקב"ה טבע שרי.

ב. במד"ר מבואר עה"פ בשה"ש עסיס רמוני, אלו בגדי כהונה כמש"כ פעמון זהב ורימון. ובזבחים פ"ח איתא שבגדי כהונה מכפרים וחד מינייהו שם הוא אפוד המכפר על ע"ז.
והנה מצינו שהקב"ה (כביכול) עבר על ע"ז שאמר בפרשת בשלח תחנו לפני בעל צפון, והרי אסור לומר המתן לי בצד ע"ז פלונית.
והק' כן בדעת זקנים לבעלי התוס' שם.
ותי' דדוקא אדם אסור אבל הקב"ה מותר.
ומהשתא זהו פתרונו, דהקב"ה מוריד גשם אף שלאדם אסור, כשם שע"ז שאסורה ובעינן כפרה מבגדי כהונה ואפ"ה להקב"ה מותר.

מענה לשון כתב:הנה עלה ברעיוני לבאר דברי הפייט בשני אופנים.
ואף אם לא יתקבלו על לב המעיינים, לא אמנע שפתי כי מ"מ דברי תורה הם.

א. הנה בתורת משה (בראשית עה"פ ויכולו) ביאר באורך כל ענין זה היאך הקב"ה פועל בשבת וכו' ותי' שכל דבר שהוא טבע בטבע ומעצמו זה נפעל אין מניעה שזה יהיה בשבת,
ולפי"ז אפ"ל דזה כוונת הפייטן דטל ומטר לא עצרו כיין ועסיס, והיינו דעסיס הלא הוא הענבים עצמם כפשטות לשון בכל התנ"ך, עסיס ענבים, ויין הוא היוצא מהענבים ללא פעולת אדם אלא ע"י תיסה מאליו, וא"כ לפיכך גם טל ומטר שזה טבע שהקב"ה טבע שרי.

לא ראיתי את הח"ס בפנים, אך אני נוטה להאמין שכוונתו לומר שלא יתכן ששובת הקב"ה בשבת שהרי לעולם השם דברו ניצב בשמים, והוא מחייה אותנו על כל נשימה ונשימה, ואילו היה שובת ומשבית את הבריאה כולה בשבת היה נהפך העולם לתוהו.

אך איני יודע אם ניתן לומר כן על גבורות גשמים.

עוד יש לומר בזה בדרך אפשר, שהעולם מתקיים בשבת מעצמותו יתברך שמו, וכל עניין הטבע יונק מכוחו יתברך שמו ואין כל טבע בעולם כלל.

משא"כ טל ומטר הרי זה פעולה שמפעיל השם יתברך כביכול מחדש מידי פעם, בשונה מן הטבע, ויש לעיין.

ברסלב כתב:

מאיר סובל כתב:מהיכי תיתי שהפיוט בא לענות על אותה שאלה, למה "מותר"?
יותר נראה שזה סיבה "למה בפועל" יורד בשבת ואין עצירת גשמים.
אין כאן שום סתירה.

מדוע אמור להיות בשבת עצירת גשמים.
אתמהה.

אחר חשיבה נוספת, כפי הנראה, כוונתו של הרב מאיר סובל הייתה כך.
מדוע אין בשבת עצירת גשמים שהרי הקב"ה שובת בשבת וממילא על הבריאה כולה לשבות בשבת שהרי כביכול, עצמותו יתברך שמו, שובת בשבת. - אך כבר כתבו להביא בשם הח"ס שלא יתכן שהקב"ה והבריאה כולו שובת בשבת שהרי גם בשבת בראשית לא חזר העולם לתוהו, כמו לפני הצמצום. והוא אמת.

ועם כבוד הרב מאיר סובל הסליחה.

חכם באשי כתב:אני עצמי הבנתי, שזה כן נתינת טעם כיצד 'מותר' להקב"ה להוריד טל ומטר בשבת. והפייטן מסביר משהו כמו שמפני שהמטר הוא 'אוכל נפש' לאדמה. אך, כמובן, זה מעט תמוה.
על דברים אלו העירני אחד מחכמי הפורום:

בשבת, מה הועלת בטעם אוכל נפש, ואולי כוונתך שצריך טל ומטר כדי לחיות וזה מותר בשבת.

היינו, שזה משהו כדוגמת פיקוח נפש המותר בשבת. - מה דעת החברים?

מיד כשקראתי את שאלת מר, חשבתי שאולי זהו ההיתר של "דרך אכילה", המוזכר בגמ' (שבת עד.) לגבי בורר, והרשב"א הרחיבו לטוחן (הובא ברמ"א או"ח שכא, יב), וכידוע חקרו האח' האם יסודו בהיתר לאכול בשבת (ראה מכילתא דרבי ישמעאל משפטים פרשה כ: "למען ינוח שורך וחמורך. הוסיף לו הכתוב נייח אחד להיות תולש מן הקרקע ואוכל; אתה אומר לכך בא, או לא בא אלא שיחבשנו בתוך ביתו, אמרת, אין זה נייח אלא צער, תלמוד לומר למען ינוח שורך וחמורך, הוסיף לו הכתוב נייח אחד, להיות תולש מן הקרקע ואוכל", וברש"י שמות כג, יב, ובמ"ב סי' שכד ס"ק לג, ועי' פנ"י שבת נא: ד"ה בתוס' ד"ה במה בהמה; ודלא כאבן העוזר סי' שכח שהיתר זה נאמר דווקא גבי שביתת בהמתו, ועי' חישוקי חמד שבת קכב.), או שבמלאכות הנ"ל כשעושה דרך אכילה חסר בצורת המלאכה (ולכאורה כן העיקר).

אלא שלא ראיתי בזה שום קשר לעסיס ויין, ולכן לא כתבתי זה, וצ"ל כתירוצים האחרים שהועלו.