פורום אוצר החכמה

קראתי בשנות בחרותי הצעירות בספר ישן, על שבעל המאור היה מוסר שיעור בפני אנשים מבוגרים ואף זקנים בהיותו ילד, ואחרי השיעור היה משתעשע בגדי. והזקנים, תלמידיו, לא היתה דעתם נוחה מכך, והסביר להם שאם אין אדם משחק בילדותו יחסר לו הדבר בזקנותו.

משום מוזרותו של הסיפור הוא נתקע בזכרוני, אפס כל מאמצי מאז לאתר את מקורו עלו בתוהו.

מישהו מכיר את הסיפור ואת מקורו?

יש באוצר ספר של רייפמאן על הרז"ה http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?148312 אולי תחפש שם.

ויש גם ספר של תא שמע על הרז"ה אולי בהוצאת מוסד הרב קוק?

ארשה לעצמי להרגיז קצת.

אבל במחילה, חברים, אתם סבורים שסיפור שכזה יכול היה להשתמר?!

אולי יספר לנו אחד החכמים סיפור על ילדותו של אחד הראשונים, אלמלי שהוא נוגע לדינא.

באותם שנים, לא היה ידוע, שכל גדול שיפטר, יכתבו קורותיו בספר. הדבר החל רק לאחר שנים רבות, ואז החלה התופעה של ה'בוצין בוצין מקטפיה ידוע' וש'כבר במעלליו התנכר הנער'.

באותם שנים, תועדו - או בכ"א נשמרו לדורות - רק אותם מעשים שיש בהם עניין ללמד.

ועד ששואל על משחקי הרז"ה, שמא יודע לציין היכן ומתי נולד, כיצד נקראה אמו, או את שמות רבותיו באותם ימים?... קצת מגוחך, להתעלם מהפרטים הקטנים ולדעת אנקדוטות שאירעו באותן שנים רחוקות.

אדרבה, יאמרו החכמים אם יש תקדים לכך.

וא"צ לומר שאין ראיה ממעשה בתולדותיו של הגאון שכבר היה אחר התפתחות הביוגרפיות. אחר התקופה שבה עקבו - בחייו - אנשים אחר כל תהלוכותיו וידעו לרשום זאת בספר.

אשמח לשמוע שטעיתי.

נראה לי שביחס לסיפור המדובר (אע"פ שאין לי שום מושג אם נכתב ע"י מישהו מוסמך)
טענתך לא נכונה כי העוקץ של הסיפור הוא שאע"פ שהיה בעל המאור כבר כילד מלמד לרבים (הרי בגיל שש עשרה התחיל לכתוב את ספרו)
היה זקוק למשחק והרעיון הזה כשלעצמו סיבה שהסיפור ישתמר
ואעפ"כ נראה לי שאתה צודק שאין לנו מזמן הראשונים כמעט סיפורים ופרטים על תולדותם והיותר נראה שכמו הרבה סיפורים מישהו רצה להגיד את הרעיון ומשום מה הלביש אותו כסיפור על הבעל המאור

אוצר החכמה כתב:טענתך לא נכונה כי העוקץ של הסיפור הוא שאע"פ שהיה בעל המאור כבר כילד מלמד לרבים (הרי בגיל שש עשרה התחיל לכתוב את ספרו) היה זקוק למשחק והרעיון הזה כשלעצמו סיבה שהסיפור ישתמר

מקובל לומר, אם איני טועה, שבגיל שמונה עשרה התחיל לכתוב את ספרו 'המאור'.
אך באמת זה נובע מטעות דפוס והבנה. עי' בספרו של תא שמע, שצויין באחד מהודעות קודמי, בה הוכיח ש'אגדה' זו בטעות יסודה.

ואת גוף הענין, שבעל המאור, כילד "היה זקוק למשחק", יש להשוות למסופר על ר' יהודה החסיד, שעד גיל 18 הוא לא למד מאומה, עד שתמהו תלמידי אביו ר' שמואל לדבר וכו' וכו' וכו'.
ואף זה אינה אלא אגדה נחמדה, שכנראה לא היתה ולא נבראה, כשאר חברותיה בקונטרס הסיפורים האידישאי שפירסם נ' בריל ב'יאהרביכער' הפרנקפורטי, כרך 9.

על השגיאה ביחוס כל החיבור המאור לימי נעוריו עמד כבר רייפמאן בספרו הנז"ל.

בינתיים, על עוד לא נמצא מקורו של הסיפור, לא יצאו הדברים מחזקת אפשרות שזיכרוני הקודח המציאם, וחבל להתפלפל בהם.

הוגה ומעיין כתב:בינתיים, על עוד לא נמצא מקורו של הסיפור, לא יצאו הדברים מחזקת אפשרות שזיכרוני הקודח המציאם, וחבל להתפלפל בהם.

השווה:
viewtopic.php?f=7&t=736&p=5283&hilit=%D7%96%D7%99%D7%95%D7%A3#p5208

חכם באשי כתב:

הוגה ומעיין כתב:בינתיים, על עוד לא נמצא מקורו של הסיפור, לא יצאו הדברים מחזקת אפשרות שזיכרוני הקודח המציאם, וחבל להתפלפל בהם.

השווה:
viewtopic.php?f=7&t=736&p=5283&hilit=%D7%96%D7%99%D7%95%D7%A3#p5208

אל נא יפקיע החכם נאמנות דחברן המעיין.

לי כן זכור דבר כזה, אך במרחק השנים אפשר שחלו שינויים בפרטים. לעומת זאת, מצאתי בינתיים עוד אחד ששמע ממישהו את הסיפור הזה. ועדיין בספק אני עומד שמא אחד מאלו ששאלתי אותם חזר ושאל וחברך חברא אית ליה, כך שאין מקור ברור נוסף לע"ע.

ושוב חברים, הרשו נא לי להוסיף על בקשתו של המעיין,

לבקש מכל אנשי הספר והידענים, לציין האם שמעו פעם אנקדוטה או אפיזודה על מי מרבותינו הראשונים או אחרונים. כוונתי, לסתם סיפור ביוגרפי מתולדותיו של רש"י, של הרמב"ן, של הרשב"א, של הרמב"ם. פרט שולי, סיפור שאין לו השלכה הלכתית ולא השלכה היסטורית.

עתה אני זכר בנוהגו של רבינו תם לאחוז דינרים בידו כשרצה להרחיב דעת - יש עוד?

בר ששת כתב:ושוב חברים, הרשו נא לי להוסיף על בקשתו של המעיין,

לבקש מכל אנשי הספר והידענים, לציין האם שמעו פעם אנקדוטה או אפיזודה על מי מרבותינו הראשונים או אחרונים. כוונתי, לסתם סיפור ביוגרפי מתולדותיו של רש"י, של הרמב"ן, של הרשב"א, של הרמב"ם. פרט שולי, סיפור שאין לו השלכה הלכתית ולא השלכה היסטורית.

עתה אני זכר בנוהגו של רבינו תם לאחוז דינרים בידו כשרצה להרחיב דעת - יש עוד?

רבינו תם? דומה כי מסופר כן בש"ך. ומ"מ בודאי יש לו השלכה מעשית, להרחיב דעתו של אדם בלימודו וממילא להשיג עמוק יותר וגבוה יותר.
מה שכן זכור לי, עוד מלפני הראשונים בצייר שנשלח על ידי מלכו לצייר דמות פני משה רבינו וראה בו כל סימני מדות רעות. סיפור כזה יש בו חינוך, יש בו תועלת ויש בו תקוה לכל אחד ואחד לבל יתייאש מן הרחמים לשנות ולשפר מדותיו ודרכיו.

לי זכור בוודאות שהמדובר בר"ת.

ואכן, ודאי שניתן ללמוד מכך לימודים שונים - בדיוק כמו שניתן ללמוד ממשחק הגדי, שהאדם בנערותו חייב לפרוק מרצו. ולא על זה היה המדובר.

השאלה שנשאלה, היא על כל מעשה של אנקדוטה, כעין אלו השניים. שתועדו, לא משום חידוש הלכתי שהתחדש בהם. משום שכאלו יש לעשרות רבות, כמו מעשים והנהגות דרש"י, ב'שבלי הלקט' ועוד.

ואם נזקק לסיפורו של התפא"י, על צורת פניו של משה רעיא מהימנא, כבר עמדו בכמה מקומות על הבעיתיו שבאותו מעשה.

לתשוקת הריב"ש:

אודות רש"י, ידועים מספר של אגדות שהמפורסמת שבהם היא הנס שאירע לו בעודו בבטן אמו.

גם על ילדותו של הרמב"ם יש לנו כמה מסורות. ראשית האגדה הידועה והבדויה שנאספה בשלשלת הקבלה (ומשם לסדר הדורות) על הרחקתו בידי אביו, ולא נפנה אליה עכשיו.

ומלבד זה הנה עוד:

"וראה זה חדש שראיתי בס' עומר השכחה פי' משלי שכתב בסי' טו"ב על פסוק עטרת זקנים בני בנים וז"ל כמ"ש על הרמב"ם בשעת פטירת הריא"ף ז"ל נכנס אצלו ונשק ידו והוא כבן ה' שנים ואמר שלא זכה למה שזכה אלא באותה נשיקה שנשקו וברכו והאציל עליו מחכמתו עכ"ל. ודברים ככתבן לא יתכנו כי הרמב"ם נולד כשלשים שנה אחר פטירת הרי"ף. והקרוב אלי שהענין אמת רק במקום הרי"ף צ"ל מהר"י ן' מיגאש והיה הרמב"ם בן שבע שנים והיה קבוע בלב הרמב"ם ואביו שברכת הרב מהר"י ן' מיגאש עשתה פירות ושכיון מהר"י הלוי להאציל עליו מחכמתו, ולכן קראו רבו למהר"י הלוי". - שה"ג לרחיד"א בערך הרמב"ם.

ויש עוד ממה שהפליגו על הרמב"ם בילדותו.

והנה על ר"ת:

"וקבלתי ששמע ר"ת קול בכייה כשמת רש"י ושאל: מה קול הבכי ואמרה לו אמו: כמדומה לי על שכבה נר ישראל. אמר לה אני אחזור ואדליקנו". - ר"ת היה בפטירת רש"י בן חמש!

כך רשום אצלי, ואיני זוכר עתה מאין העתקתי.

באופן שלא ידעתי להעמיד דברי החכם בר ששת.

------------------------------------------
הסיפור עם משה ותואר פניו, כבר ציינו שנמצא גם בספרי חסידות שאף קדמו לתפארת ישראל (כמו אור פני משה, פרשת חקת) וידוע מלחמתו וקונטרסיו של המגיד מוילקומיר.

שני סיכומים נכתבו על אגדה זו, גלגוליה ומקורתיה, האחד ע"י ר"ש אשכנזי בספרו אלפא ביתא קדמיתא עמ' 337. לצערינו אינו באוצר.
והשני, שקדם לו, ר' מרדכי הכהן (בתוספת דברים מר' שאול ליברמן), במאמרו 'פני משה' בתוך ספרו אישים ותקופות שעלה לאחרונה לאוצר המקוון http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?15 ... OKS&page=4 (המאמר כולו נגיש גם למי שאינו מנוי).

[ופלא שלא צוין מאמר מקיף זה אצל רש"א ושמא לא הבחנתי באזכורו, ואולי יד הרש"א במאמרו של ר"מ הכהן?]

מקובל לומר, אם איני טועה, שבגיל שמונה עשרה התחיל לכתוב את ספרו 'המאור'.
אך באמת זה נובע מטעות דפוס והבנה. עי' בספרו של תא שמע, שצויין באחד מהודעות קודמי, בה הוכיח ש'אגדה' זו בטעות יסודה.

אני באמת התבלבלתי כשכתבתי 16
אבל הגיל 19 מודפס בדפוסים לפני שיר הפתיחה של הבעה"מ "כשהוחל החיבור הזה היה מחברו בן תשע עשרה שנה "
כך שזה אכן דבר מקובל אע"פ שדאני יודע מה ראיותיו של תא שמע נגד זה

דברי רייפמאן בתולדות רבי זרחיה הלוי:

איש_ספר כתב:לתשוקת הריב"ש:

אודות רש"י, ידועים מספר של אגדות שהמפורסמת שבהם היא הנס שאירע לו בעודו בבטן אמו.

גם על ילדותו של הרמב"ם יש לנו כמה מסורות. ראשית האגדה הידועה והבדויה שנאספה בשלשלת הקבלה (ומשם לסדר הדורות) על הרחקתו בידי אביו, ולא נפנה אליה עכשיו.

ומלבד זה הנה עוד:

"וראה זה חדש שראיתי בס' עומר השכחה פי' משלי שכתב בסי' טו"ב על פסוק עטרת זקנים בני בנים וז"ל כמ"ש על הרמב"ם בשעת פטירת הריא"ף ז"ל נכנס אצלו ונשק ידו והוא כבן ה' שנים ואמר שלא זכה למה שזכה אלא באותה נשיקה שנשקו וברכו והאציל עליו מחכמתו עכ"ל. ודברים ככתבן לא יתכנו כי הרמב"ם נולד כשלשים שנה אחר פטירת הרי"ף. והקרוב אלי שהענין אמת רק במקום הרי"ף צ"ל מהר"י ן' מיגאש והיה הרמב"ם בן שבע שנים והיה קבוע בלב הרמב"ם ואביו שברכת הרב מהר"י ן' מיגאש עשתה פירות ושכיון מהר"י הלוי להאציל עליו מחכמתו, ולכן קראו רבו למהר"י הלוי". - שה"ג לרחיד"א בערך הרמב"ם.

ויש עוד ממה שהפליגו על הרמב"ם בילדותו.

והנה על ר"ת:

"וקבלתי ששמע ר"ת קול בכייה כשמת רש"י ושאל: מה קול הבכי ואמרה לו אמו: כמדומה לי על שכבה נר ישראל. אמר לה אני אחזור ואדליקנו". - ר"ת היה בפטירת רש"י בן חמש!

כך רשום אצלי, ואיני זוכר עתה מאין העתקתי.

באופן שלא ידעתי להעמיד דברי החכם בר ששת.

------------------------------------------
הסיפור עם משה ותואר פניו, כבר ציינו שנמצא גם בספרי חסידות שאף קדמו לתפארת ישראל (כמו אור פני משה, פרשת חקת) וידוע מלחמתו וקונטרסיו של המגיד מוילקומיר.

שני סיכומים נכתבו על אגדה זו, גלגוליה ומקורתיה, האחד ע"י ר"ש אשכנזי בספרו אלפא ביתא קדמיתא עמ' 337. לצערינו אינו באוצר.
והשני, שקדם לו, ר' מרדכי הכהן (בתוספת דברים מר' שאול ליברמן), במאמרו 'פני משה' בתוך ספרו אישים ותקופות שעלה לאחרונה לאוצר המקוון http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?15 ... OKS&page=4 (המאמר כולו נגיש גם למי שאינו מנוי).

[ופלא שלא צוין מאמר מקיף זה אצל רש"א ושמא לא הבחנתי באזכורו, ואולי יד הרש"א במאמרו של ר"מ הכהן?]

דומה לי עכשיו שנזכר אצל אורבך בבעה"ת ועתה אינו תח"י לבדוק.

על רבנו תם ששיחק עם דינרים בעת לימודו כדי להרחיב את דעתו, כן מסופר בליקוטי מהרי"ל.
ובמקורות מאוחרים יותר, נסוב המעשה על הש"ך.
בנוגע לאגדות על הרמב"ם, יצא ספר שלם שאסף אגדות עם אלו, ונשכח ממנו שמו.
אגדות על ראשונים נוספים, מבני אשכנז צרפת, מצוי בספרו של ר' יוזפא שמש, 'מעשה נסים', שבאידיש, שתורגם ע"י שלמה איידלברג בספרו 'ר' יוזפא שמש', הוצאת מאגנס. בנוסף לכך קיימים אגדות נוספות בספר 'מעשה בוך', שחלקיו נדפסו במקומות שונים, וגם ע"י נ' בריל, יארביכר (בגרמנית), כרך 9 (ומשם נטל ר"ר מרגליות את השייך לר' יהודה החסיד והכניסו ל'תולדות ר' יהודה החסיד' שבראש מהדורתו לספר חסידים)

למען הדיוק, במהרי"ל לא כתוב שר"ת "שיחק" בדינרים, אלא כתוב [ליקוטים עמ' תרלב בהוצאת מ"י] 'אמר שמעידין על רבינו תם כשהיה רוצה ללמוד תמצית מהלכה חמורה, היה נותן לפניו תל של זהובים לשמוח בהן ונתרחב לבו ולמד בכח'.

ראה דבר נחמד
בענין החזקת מעות בלימוד:

עתה אני נזכר, שרעיון זה של הצורך החיובי ברגעי הרפייה ומשחק, הובעו בסיפור שנשמע על על רבינו דון יצחק אברבנאל, שהיה מפסיק ממשנתו ומשחק במשחקים שונים - זמן מה ביום. מישהו זוכר מקור?

בעניין זה של יחס נכון לילדות גם אצל גדולים אני מבקש לצטט את דברי העילוי ממייצ'יט, תלמידו הגדול של ר' מבריסק, כפי שנדפס בראש ספרו (נ"י תש"ז) בשם הרב מאיר ברלין.
"היה מצטער על זה שלא היו לו נעורים. וכי היה נזק לתלמודנו אילו היינו מתירים לעצמנו פעם ביום מעט קפיצה או מעט דיצה" ודפח"ח.

אגב, ברא"ש במנחות הלק"ט הל' תפילין סי' י"ג מבואר שלא למד מסכת מנחות בצעירותו, שכתב שבילדותו היה מברך על התפילין ברכה אחת, עד שלמד מסכת מנחות ואז בירך שתי ברכות [ואפשר לדחוק שכוונתו עד שלמד בעיון היטב].

הספרן מספריית הרמבם כתב:בעניין זה של יחס נכון לילדות גם אצל גדולים אני מבקש לצטט את דברי העילוי ממייצ'יט, תלמידו הגדול של ר' מבריסק, כפי שנדפס בראש ספרו (נ"י תש"ז) בשם הרב מאיר ברלין.
"היה מצטער על זה שלא היו לו נעורים. וכי היה נזק לתלמודנו אילו היינו מתירים לעצמנו פעם ביום מעט קפיצה או מעט דיצה" ודפח"ח.

העילוי.PDF

מה זאת אומרת? על כל שנייה של לימוד מקבלים שכר עצום בשמיים ואיך מי שלמד תורה כל חייו יכול להצטער על כך.

אברך כתב:אגב, ברא"ש במנחות הלק"ט הל' תפילין סי' י"ג מבואר שלא למד מסכת מנחות בצעירותו, שכתב שבילדותו היה מברך על התפילין ברכה אחת, עד שלמד מסכת מנחות ואז בירך שתי ברכות [ואפשר לדחוק שכוונתו עד שלמד בעיון היטב].

מה הבעיה להגיד שהוא לא למד מנחות? בשביל מה צריך לדחוק?

צודק, אין בזה כל בעיה, רק יתכן שמישהו יאמר שאין מכאן ראיה ברורה לכך כי אפשר לדחוק בכוונתו וכו'...

שמואל ברמה כתב:

הספרן מספריית הרמבם כתב:בעניין זה של יחס נכון לילדות גם אצל גדולים אני מבקש לצטט את דברי העילוי ממייצ'יט, תלמידו הגדול של ר' מבריסק, כפי שנדפס בראש ספרו (נ"י תש"ז) בשם הרב מאיר ברלין.
"היה מצטער על זה שלא היו לו נעורים. וכי היה נזק לתלמודנו אילו היינו מתירים לעצמנו פעם ביום מעט קפיצה או מעט דיצה" ודפח"ח.

העילוי.PDF

מה זאת אומרת? על כל שנייה של לימוד מקבלים שכר עצום בשמיים ואיך מי שלמד תורה כל חייו יכול להצטער על כך.

על ביטולה זו היא קיומה שמעת? מה גם שבילד אולי אפי' לא נחשב לביטולה. יש בזה חלק מניצול הכוחות בצורה תקינה. ילד צריך משחק בדיוק כמו שאתה צריך שינה, וזו המציאות שמכל מאה שניסו ללכת נגד מה שצריכים כוחות הגוף והנפש, יצא אחד גדול, והשאר התחלקו ביניהם בכל פגיעות הנפש הקיימות, ולפני שאתה מתעצבן, תשאל את המשגיחים המנוסים.

ובדיוק כמו שלענין שינה כתב הט"ז המפורסם (אבהע"ז סי' כ"ה סק"א) וז"ל "ודברים אלו אסמכתא אקרא שוא לכם משכימי קום וכו' דהיינו שיש ת"ח מנדדיןשינה מעיניהם ועוסקים בתורה הרבה, ויש ת"ח שישנים הרבה כדי שיהיה להם כח החזק וזריזות לב לעסוק בתורה, ובאמת יכול ללמוד בשעה אחת מה שזה מצטער ועוסק בשני שעות, ובודאי שניהם יש להם שכר בשוה, ע"כ אמר שוא לכם דהיינו בחינם לכם שאתם מצטערים ומשכימים בבוקר ומאחרי שבת בלילה וממעטים שנתם, זה בחינם, כי כן יתן לידידו שינה, דהיינו מי שישן הרבה כדי שיחזק מוחו בתורה, נותן לו הקב"ה חלקו בתורה כמו אותו שממעט בשינה ומצטער עצמו כי הכל הולך אחרי המחשבה".

ישראל הר כסף כתב:

שמואל ברמה כתב:

הספרן מספריית הרמבם כתב:בעניין זה של יחס נכון לילדות גם אצל גדולים אני מבקש לצטט את דברי העילוי ממייצ'יט, תלמידו הגדול של ר' מבריסק, כפי שנדפס בראש ספרו (נ"י תש"ז) בשם הרב מאיר ברלין.
"היה מצטער על זה שלא היו לו נעורים. וכי היה נזק לתלמודנו אילו היינו מתירים לעצמנו פעם ביום מעט קפיצה או מעט דיצה" ודפח"ח.

העילוי.PDF

מה זאת אומרת? על כל שנייה של לימוד מקבלים שכר עצום בשמיים ואיך מי שלמד תורה כל חייו יכול להצטער על כך.

על ביטולה זו היא קיומה שמעת? מה גם שבילד אולי אפי' לא נחשב לביטולה. יש בזה חלק מניצול הכוחות בצורה תקינה. ילד צריך משחק בדיוק כמו שאתה צריך שינה, וזו המציאות שמכל מאה שניסו ללכת נגד מה שצריכים כוחות הגוף והנפש, יצא אחד גדול, והשאר התחלקו ביניהם בכל פגיעות הנפש הקיימות, ולפני שאתה מתעצבן, תשאל את המשגיחים המנוסים.

ובדיוק כמו שלענין שינה כתב הט"ז המפורסם (אבהע"ז סי' כ"ה סק"א) וז"ל "ודברים אלו אסמכתא אקרא שוא לכם משכימי קום וכו' דהיינו שיש ת"ח מנדדיןשינה מעיניהם ועוסקים בתורה הרבה, ויש ת"ח שישנים הרבה כדי שיהיה להם כח החזק וזריזות לב לעסוק בתורה, ובאמת יכול ללמוד בשעה אחת מה שזה מצטער ועוסק בשני שעות, ובודאי שניהם יש להם שכר בשוה, ע"כ אמר שוא לכם דהיינו בחינם לכם שאתם מצטערים ומשכימים בבוקר ומאחרי שבת בלילה וממעטים שנתם, זה בחינם, כי כן יתן לידידו שינה, דהיינו מי שישן הרבה כדי שיחזק מוחו בתורה, נותן לו הקב"ה חלקו בתורה כמו אותו שממעט בשינה ומצטער עצמו כי הכל הולך אחרי המחשבה".

אמנם צודק אתה בדבריך שילד צריך משחק ועדיף אולי שישחק במקום שילמד למען נפשו. אולם לאחר שעברת את שנות הילדות שלך בלימוד מה יש להצטער על כך?

כי אם אנחנו הולכים עם חשבון של שכר בלבד גם יצא נפסד בקושי בלימוד כיום, וזו סברא פשוטה.

באותו עניין, שמעתי שכאשר כתב אחד מסופרי 'המודיע' על הרה"ק רי"מ בידרמן - חתן השפ"א ומסדר חידושיו - כי בילדותו בעוד שכל בני גילו היו משחקים במשחקיהם, לא פנה הנער יעקב מאיר להבלים, והעדיף לעסוק בתורת ה'.

היתה תגובת הלב שמחה מגור זי"ע - כך על פי השמועה שצריכה בדיקה - ראשית, מהיכן נודע הדבר לסופר?... ושנית, מה הוא השבח הגדול?...

ניתן להשוות את הדברים, עם ניחומיו של המייצטער?!

אוצר החכמה כתב:

מקובל לומר, אם איני טועה, שבגיל שמונה עשרה התחיל לכתוב את ספרו 'המאור'.
אך באמת זה נובע מטעות דפוס והבנה. עי' בספרו של תא שמע, שצויין באחד מהודעות קודמי, בה הוכיח ש'אגדה' זו בטעות יסודה.

אני באמת התבלבלתי כשכתבתי 16
אבל הגיל 19 מודפס בדפוסים לפני שיר הפתיחה של הבעה"מ "כשהוחל החיבור הזה היה מחברו בן תשע עשרה שנה "
כך שזה אכן דבר מקובל אע"פ שדאני יודע מה ראיותיו של תא שמע נגד זה

מתוך מאמר נאה ומתוקן של הרש"ב גנוט, לדמותו של מרן הגרש"ז זצוק"ל. פוק חזי כמה גדולים דברי חכמים:

סיפר לי ידידי הבה"ח ב.ח. שלפני מספר חודשים ביקש ברכה ממרן זצ"ל לרגל יום הולדתו ה- 19, שחל באותו היום. הגרש"ז העניק לו ברכות ביד רחבה והוסיף: "אתה יודע באיזה גיל כתב ה"בעל המאור" את ספר "המאור הגדול" שלו? בגיל תשע עשרה! ומי אמר לי את זה? זה כתוב בהקדמת אביו של ה"בעל המאור" לספרו של בנו". אך מרן מיד המשיך ואמר: "אבל זה שקר מוחלט! ה"בעל המאור" לא כתב את הספר שלו בגיל 19, כי בחור בן 19 לא יחלוק, לכל אורך הספר שלו, על הרי"ף!"...ואכן, כעבור זמן הוברר שאת ההקדמה הזו כתב אדם אחר לספר אחר והיא נדפסה בטעות על "ספר המאור".

זכורני גם על האברבנאל שהיה לו זמן להסתגר בחדרו ושאיש לא יפריעו בשו"א, והמלך דחק בכח לדעת עד שראה או שגילה לו שקופץ על כיסאות , לא ראיתי אך שמעתי בקטנותי , חיפשתי כ"פ וטרם מצאתי את המקור,

כמו"כ זכורני שעל ילדותו של הרוגעצ'ובער מסופר שהיה בעל מרץ גדול והיה מטפס על אילנות ולרבו היה סבלנות ורץ אחריו וממשיך ללמדו

ואם בגילאי 16-19 עסקינן, אחד מראשי הישיבה בסורא או פומפדיתא נתמנה פחות מגיל בר מצוה, לא?

אגדות דורנו מספרות כעי"ז על הינוקא מקארלין.

הוגה ומעיין כתב:קראתי בשנות בחרותי הצעירות בספר ישן, על שבעל המאור היה מוסר שיעור בפני אנשים מבוגרים ואף זקנים בהיותו ילד, ואחרי השיעור היה משתעשע בגדי. והזקנים, תלמידיו, לא היתה דעתם נוחה מכך, והסביר להם שאם אין אדם משחק בילדותו יחסר לו הדבר בזקנותו.

משום מוזרותו של הסיפור הוא נתקע בזכרוני, אפס כל מאמצי מאז לאתר את מקורו עלו בתוהו.

מישהו מכיר את הסיפור ואת מקורו?

עגנון מספר בשם ר"ש הכהן אהרונסון מת"א, שר"ר מהמבורג בעל תורת רפאל, בנערותו או בילדותו מינו אותו לרב, פ"א יצא מבית המדרש ונשאו רגליו לאפרים, ראה שם עזה פזיזה ורכב עליה, פגע בו ראש הקהל ואמר, רב שעושה מעשה נערות אינו לכבודנו ופטר אותו מן הרבנות...

מותר לדעת היכן נדפסו דבריו של עגנון?

הסיפור על אברבנאל היה לפני שנים בודדות בעיתון משפחה בתוך סיפור בהמשכים של מ' ארבל, ומסתמא בא מאותו מקום שבא הסיפור עצמו (ויש אומרים אף מאותו מקום שבאו חלק מסיפורי החסידים של יאיר ויינשטוק)

בספר אורחות רבינו הקה''י
מספר על רב גאון אחד שהתמנה לרב בגיל צעיר
והיה זורק כריות על ראשי הקהל

צביב כתב:בספר אורחות רבינו הקה''י
מספר על רב גאון אחד שהתמנה לרב בגיל צעיר
והיה זורק כריות על ראשי הקהל

ר' מאיר מארים מקוברין בעל ספר ניר