לימוד דברי ימות עולם- מותר חיוב או ביטול תורה?

[ישראל הר כסף]

אשיחה את אשר עם לבבי, יום א' תפס אותי חבר כשאני קורא חומר על הפולמוס סביב הרמח"ל, אותו אחד שלא הורגל בכגון דא גער בי למה צריך להתעסק בדברים כאלו, מה שהיה היה ואין שום צורך בזה, ובאיזה חלק בתורה זה נכנס, ואני לעומתו עניתי שאני באמת לא יודע להגדיר את החלק שבתורה שבזה אבל דבר אחד אני יודע בלי ספק, שלא היה מעולם גדול בישראל שלא היה בקי בהסטוריה של תולדות עם ישראל, מי יותר ומי פחות, יותר מזה זכרתי משהו בשם ר' יצחק הוטנר זצ"ל שסבר שיש בזה חיוב ללמוד את ימות עולם כי זהו נקרא לדעת את דרכיו, כמו"כ ידעתי מרבינו הגאון ר' ישראל אלי' וינטרויב זצ"ל שידע המון מדברים אלו ומשנתו היתה סדורה בביאור כל ענינים מעין אלו, עכ"פ באמת הסתבכתי בתשובתי, ולא מצאתי את עצמי יודע דבכר ברור ממש, וע"ז בקשתי מי שיודע דבר ברור בזה ויוכל לחלוק אותו עמנו- אודה לו מאוד, איפה ב'תיירה' מצאנו ענין או חיוב עם הגדרה ברורה מהו החיוב או הענין. כמובן שהדוגמא עם הרמח"ל היא רק דוגמא וגופא דעובדא היכי הוי, אבל כמו זה אפשר בכל דברי ימות עולם בין היהודים.

[גלילי]

איני יודע להכריע בשאלה חשובה זו.
אלא שבדיוק בימים האחרונים נזדמן לי לראות דברים אלו, ואצרפם להכא:

שם הגדולים החדש.pdf

(1.32 MiB) הורד 490 פעמים

[הוגה ומעיין]

בפשוטו, כמו שרמזת, זה כלול ב"תיירה" ולא ב"תורה".

[איש_ספר]

ראה כאן תשובת הגר" הלל שליט"א ובה כמה מקורות.
השאלה מתחילה בסוף העמוד.
http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?15 ... OKS&page=9

[ישראל הר כסף]

תודה, שם הגדולים עוסק בעיקר במעשיהם וזמנם של הגדולים, ופחות נוגע ישירות לעניינו הנ"ל כפולמוסים וכד', ובכ"א דוקא כתב בסופו של ההקדמה שלא נכנס לענינים אלו כשהוא מציין את מח' הרמח"ל וכד',

עכשיו מישהו אמר לי שבהסכמתו של הרב הוטננר לספר 'תולדות עם עולם' מרחיב בענין, יש למישהו דרך להעלות את זה לכאן?

[ישראל הר כסף]

סוף סוף השגתי את הדברים של הרב הוטנר כי הם פשוט מודפסים באגרות וכתבים.
הרי הם לפניכם.

ימות עולם.pdf

(1.16 MiB) הורד 471 פעמים

[ישראל הר כסף]

עוד מצאתי בזה לשון קדשו של מרנא החזו"א (ב"ק סי' י''א סק''כ) מצורף פה.

חזון איש ב''ק סי' י''א סק''כ .....PNG (58.91 KiB) נצפה 6016 פעמים

[ישראל הר כסף]

הנה מצאתי עוד פנינה בענין.
בקובץ מאמרים מר"א ווסרמן הי"ד.
מצורף כאן.

זכור ימות עולם.pdf

(570.34 KiB) הורד 611 פעמים

[אוצר החכמה]

עוד מצאתי בזה לשון קדשו של מרנא החזו"א (ב"ק סי' י''א סק''כ) מצורף פה.

חזון איש ב''ק סי' י''א סק''כ .....PNG

אע"פ שהלשון נראה שמדבר על עובדות וסיפורים מתוך הנושא שדן עליו יותר נראה שהכוונה לדברי תורה דינים והלכות מחודשים

[זקן ששכח]

דומה שהמקרא מצדיק ומחייב הענין, שמתוך כך יטה לב האדם להתנהגות נאותה, הלא מקרא מלא הוא 'זכור ימות עולם' וגו', ועי' רש"י שמציין לאיזה אירועים ודורות נתכוין הכתוב, אבל בודאי מדובר בפשטות על ידיעת ההיסטוריה העולמית.
ואולי יש הבדל בכוונת הקורא לשם איזה ענין, וכאותה שדרשו בגמרא צדיקים ילכו בם וגו'.

[מבקש חכמה]

ראה גם ספרו של הרב יואל שוורץ שעוסק גם בצורך ללמוד היסטוריה לפי היהדות: http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?84010&BOOKS

ספר נוסף באותו שם (בינו שנות דור ודור) שעוסק כולו בשאלות היסטוריות, מהרב נתן דוד רבינוביץ, ת"ח בן למשפחת אדמורי"ם, הספר אינו באוצר החכמה (יש לאותו מחבר ספר חידו"ת שנמצא באוצר "בארות נתן") וזכור לי שערך דיון על העיסוק בסוגיות ההיסטוריות לפי דרכה של תורה. לפרטים עליו:
http://aleph518.huji.ac.il/F/6PCBNSRAJB ... format=999

[ישראל הר כסף]

תודה לכולם,
רק רציתי להדגיש שהמדובר הוא לא כ"כ על הסטוריה כללית ממש, אלא על קורות אומתינו במובנים תורניים כמחלוקות ופולמוסים וכד' שעבר זמנם, וכן על תנועות וזרמים בתוך האומה עצמה.

[יודע ספר]

ראה גם ספרו של הרב יואל שוורץ שעוסק גם בצורך ללמוד היסטוריה לפי היהדות: http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?84010&BOOKS

ספר נוסף באותו שם (בינו שנות דור ודור) שעוסק כולו בשאלות היסטוריות, מהרב נתן דוד רבינוביץ, ת"ח בן למשפחת אדמורי"ם, הספר אינו באוצר החכמה (יש לאותו מחבר ספר חידו"ת שנמצא באוצר "בארות נתן") וזכור לי שערך דיון על העיסוק בסוגיות ההיסטוריות לפי דרכה של תורה. לפרטים עליו:
http://aleph518.huji.ac.il/F/6PCBNSRAJB ... format=999

האם כוונתך לר' נתן דוד רבינוביץ האדמו"ר מפרצוביץ זצ"ל מגזע פרשיסחה ואבי האדמו"ר ממונקאטש פ"ת זצ"ל?

[מבקש חכמה]

יודע ספר שאל:

האם כוונתך לר' נתן דוד רבינוביץ האדמו"ר מפרצוביץ זצ"ל מגזע פרשיסחה ואבי האדמו"ר ממונקאטש פ"ת זצ"ל?

בספרו בארות נתן הוא מביא מכתב מדודו האדמו"ר ממונקאטש פ"ת.

[מגיב ומניב]

כיון שכבר הביאו כאן מדברי מרן החזו"א בענין, ולענ"ד צדקו דברי אוצר החכמה כי אינם ענין לעניננו אלא לדברי תורה, אמרתי להביא כאן התיחסות ישירה מ'אמונה ובטחון' (א,ח), וז"ל: דברי הימים וקורות העולם הם מאלפים הרבה את החכם בדרכו ועל תולדות העבר ייסד אבני חכמתו. אמנם בהיות האדם אוהב לחדש ולהרצות לפני קהל, נצברו הרבה שקרים בספרי התולדות, כי בן אדם אינו שונא את הכזב בטבעו, ורבים האוהבים אותו, ומשתעשעים בו שעשועי ידידות, על החכם להבר בספורי הסופרים לקבל את האמת ולזרות את הכזבים, ע"כ לשון קדשו.

[אליהוא]

לשם האיזון יש לציין גם לדברי הנצי"ב שפעמים רבות יש בזה מתחבולות היצר לביטול תורה.
http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?14 ... OKS&page=5
איך מעלים את הצילום לפורום?

[איש_ספר]

ראה גם ספרו של הרב יואל שוורץ שעוסק גם בצורך ללמוד היסטוריה לפי היהדות: http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?84010&BOOKS

ספר נוסף באותו שם (בינו שנות דור ודור) שעוסק כולו בשאלות היסטוריות, מהרב נתן דוד רבינוביץ, ת"ח בן למשפחת אדמורי"ם, הספר אינו באוצר החכמה (יש לאותו מחבר ספר חידו"ת שנמצא באוצר "בארות נתן") וזכור לי שערך דיון על העיסוק בסוגיות ההיסטוריות לפי דרכה של תורה. לפרטים עליו:
http://aleph518.huji.ac.il/F/6PCBNSRAJB ... format=999

האם כוונתך לר' נתן דוד רבינוביץ האדמו"ר מפרצוביץ זצ"ל מגזע פרשיסחה ואבי האדמו"ר ממונקאטש פ"ת זצ"ל?

רנ"ד רבינוביץ אינו אדמו"ר, אולי רב בית כנסת. בן ישראל המתגורר בשנים האחרונות בארה"ב. ואגב את ספרו בינו הוא מסרב להעלות לאוצר.
אליהוא, דברי רח"ב בשם אביו הגנצי"ב הובאו בלינק שנתתי בתחילה.

[יודע ספר]

טוב, לא ידעתי שמדברים מאחד שהוא בן דורינו.
בכל אופן, היה אחד טרם פרוץ המלחמה שנשא עמו אותו שם והוא כיהן כאדמו"ר בעיר פרצוביץ מגזע פשיסחה. (בנו הוא האדמו"ר ממנוקאשט פ"ת זצ"ל אבי האדמו"ר ממונקאטש הנוכחי)

[מחשב מסלול]

לימוד ידיעת שמות החכמים ותולדותיהם ותקופותיהם אם נחשב למצוה ובכלל תלמוד תורה
יש לדון האם נחשבת למצוה מה שאדם לומד 'סדר הדורות' - שמות החכמים ראשונים ואחרונים, וספריהם שחיברו, לדורותם בארצותם ולגוייהם, כעין הכתוב בספר שם הגדולים ודומיו.

ראיה מהגמרא דיש מצוה בידיעת שמות החכמים מעתיקי השמועה
א) איתא במסכת יומא במשנה (יח ע"ב): "אמר רְבִּי זְכַרְיָה בֶּן קְבוּטָל אוֹמֵר פְּעָמִים הַרְבֵּה קָרִיתִי לְפָנָיו בְּדָנִיֵּאל". ושם בגמרא (יט ע"ב) אמרו: "מתני ליה רב חנן בר רבא לחייא בר רב קמיה דרב: אמר רבי זכריה בן "קפוטל, [בפ"א ולא בבי"ת], ומחוי ליה רב בידיה [עשה לו רב סימן בידו שיש לומר] "קבוטל", [בבי"ת]. [והוינן בה]: ונימא ליה מימר [בפיו, ולמה הוצרך להורותו בידו]. [ומפרשינן: רב], קריאת שמע הוה קרי [באותו זמן, ולא היה רשאי להפסיק בדיבור]. ותמהינן: וכי האי גוונא מי שרי [להפסיק בקריאת שמע, ואף שלא על ידי דיבור], והאמר רבי יצחק בר שמואל בר מרתא: הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתותיו ולא יורה באצבעותיו. ו[כן] תניא: הקורא את שמע, ו[בשעת מעשה] מרמז בעיניו, ומקרץ בשפתותיו ומראה באצבעו, עליו הכתוב אומר [ישעיה מג, כב]: "ולא אותי קראת יעקב". ומשנינן: לא קשיא. הא [דאסור להפסיק אף שלא על ידי דיבור] בפרק ראשון [של קריאת שמע, שהכוונה מעכבת בו ]. [ו]הא [שהראה רב בידו, כי] בפרק שני [היה קורא], ע"כ. ופירש שם ברש"י 'מתני ליה לחייא בר רב אמר רב זכריה בן קפוטל' - בפ"א, ומחוי ליה רב בבי"ת, עשה לו סימן שהוא קבוטל בבי"ת. 'בפרק ראשון', צריך בו כוונה שנאמר בו (דברים ו, ו): וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ", עכ"ל.
והנה הרי"ף בברכות (דף ט ע"ב) כתב דאין הטעם משום חוסר כוונה, דעיקר כוונה הוי בפסוק ראשון דוקא, אלא משום שנראה כקורא עראי, וכדאמרינן הכא דע"ז נאמר ולא אותי קראת יעקב וגו', [וע"ש במלחמות]. והטעם שהוא דוקא בפרק ראשון ביאר בבית יוסף שהוא מפני שהוא עיקר קבלת עול מלכות שמים בפרשה זו, כמו דאמרינן בברכות (יג ע"א) למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע, שיקבל עליו עול מלכות שמים ואח"כ עול מצוות.
והנה הרמב"ם (פ"ב מהל' ק"ש) כתב סתם דלא ירמוז בעיניו, והביא שם בכסף משנה בשם רבינו מנוח לתמוה למה השמיט הרמב"ם דהוא רק בפרשה ראשונה ולא בפרשה ב'. ותירץ דהרמב"ם לא רצה שיבואו לזלזל בקריאתה, לכן לא כתב היתר זה, א"נ דבפרשה שני' ליכא איסורא אבל הוא מגונה [כן הגיה הגרעק"א].
וראה במגן אברהם (סי' ס"ג סק"ט) שכתב דמסוגיין מוכח דאפילו לדבר מצוה אין לרמוז בפרשה ראשונה, דהא בזה שרב רמז לר' חנן בר רבא "קבוטל" להצילו מידי טעות הו"ל מצוה, ואעפ"כ בפרשה ראשונה לא רצה לרמז לו, אלמא דגם לצורך מצוה אין לרמז. וביאר כוונתו שם במחצית השקל וז"ל: "ומאי קושיא [על רב דאיך רמז לו ביד שטעה], אי לדבר מצוה שרי, הא רב רמז לו לדבר מצוה להצילו מן הטעות, אלא ודאי דאפילו לדבר מצוה אסור. אך ראיה גמורה ליכא, די"ל שאני התם דלא הוי מצוה ממש, דהא אפשר להמתין עד שיסיים ק"ש ואז יאמר לו שטעה", עכ"ל.
וכתב שם הגרעק"א דאין לומר דזה לא מיקרי מצוה להצילו מן הטעות, [דיכול לומר לו גם אח"כ, וכמו שכתב המחצה"ש], דא"כ תקשי לדעת הרמב"ם [בתי' השני של ר' מנוח הנ"ל] דגם בפרשה שני' מגונה היא מי שרומז, איך רמז רב לר' חנן בר רבא, אלא ע"כ שהי' לצורך מצוה, ואעפ"כ בפרשה ראשונה לא רמז, הרי שגם לצורך מצוה אסור בפרשה ראשונה. אלא שהקשה דא"כ הדק"ל קושיית רבינו מנוח, אמאי סתם הרמב"ם ולא חילק בין פרשה ראשונה לפרשה שניי' לענין צורך מצוה, דבפרשה ראשונה אסור ובפרשה שני' שרי כנ"ל. וצ"ע.
והנה בשו"ע הרב (שם סעיף ז') כתב עפ"י זה וז"ל: "הקורא ק"ש לא ירמוז בעיניו כו' ואם עשה כן עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב כו', בד"א בפרשה ראשונה מפני שיש בתחלתה קבלת מלכות שמים הצריכו לעשותה קבע, אבל מכאן ואילך מותר לצורך מצוה קצת כעין מעשה שהי' ששנה תלמיד בפני רבו במשנה זכרי' בן קפוטל, ורבו קרא פרשה שני' של ק"ש ורמז לו בידו לקרות קבוטל", ע"כ.
ותמה שם בקונטרס אחרון (סק"א) דלפי המבואר כאן [וכנ"ל כן למד המג"א מדברי הרמב"ם] רק לצורך מצוה מותר בפרשה שני', הא שם בסעיף ז' איתא דאם הי' פועל העסוק במלאכתו מפסיק בפרשה ראשונה כדי שלא יהי' כקורא דרך עראי, ובב"י כתב דזה למד מהך דינא דסוגיין, והרי התם אינו צורך מצוה ועכ"ז שרי בפרשה שני'. ותירץ דבע"כ צריך לומר כדאיתא בסי' ש"א סעיף נ"ח ותרי"ג ס"א דהעוסק במלאכתו מיקרי צורך מצוה קצת, ולכן שרי בשבת לעבור דרך מים לשמור פירותיו, ולכן ה"נ שרי בפרשה שני' לעסוק במלאכתו, ע"כ. ועי' עוד באו"ח סו"ס רמח לענין להפליג בספינה בשבת דלצורך מצוה שרי, דה"ה כשנוסע לסחורה אפי' להרווחה שרי, ורק לטייל אסור. [וראה עוד בארוכה בכת"י מרן היביע אומר שנדפסה בספר ילקוט יוסף הל' תפילה הערות לסימן ק"ד ע"ש].
הרי לנו על כל פנים מכל האמור דלכולי עלמא לדעת שם החכם בעל השמועה בדיוק, אם קבוטל או קפוטל זהו מצוה. וכן לתקן למי שטועה בכך גם כן חשיב מצוה דעבורה היה צריך להפסיק במקום שרשאי, וכגון שהוא באמצע הלימוד ושומע למי שטעה בזה, צריך להפסיק ולתקנו. ואם הוא קורא ק"ש, אז בפרשה שניה ומשם ואילך צריך לרמוז לו, וכגון שעשה רב בידיו וכדומה, ורק בפרשה ראשונה גם זה אסור, דאם לא כן היתה יכולה הגמרא לתרץ דלצורך מצוה עשה רב ומותר, ומדהוכרחה לחלק בין פרשה ראשונה לשניה, ולא תירצה כנ"ל, מוכח דאפילו לצורך מצוה אסור לרמוז ולקרוץ בפרשה ראשונה.
אלא דיש לדחות דלעולם עבור מצוה גמורה שעוברת, היה מותר לרמוז אפילו בפרשה ראשונה, ורק בענין זה שאינה מצוה עוברת, שהיה יכול לתקנו לאחר שסיים הקריאה, לכן לא התירו לו אלא בשניה. הרי מוכח להדיא מזה דלדעת שמות החכמים בדיוק, ומי הוא בעל השמועה, הוא מצוה.
מה הן התועליות היוצאות מלימוד וידיעת שמות החכמים לדורותיהם
ב) וצריך שנבאר מהו המצוה שיש בזה, ואיזו תועלת משמשת ידיעה זו דחשיבה מצוה, דלכאורה אין נחשבת תורה בעצם אלא ידיעת ולימוד הדין גופא, או דבר האגדה או הפסוק וכדומה, אבל ידיעת מי הוא בעל השמועה, וסדר ואופן כתיבת שמו בדיוק, אין זה בכלל מצות תלמוד תורה.
והנה ידוע ומפורסם כי במשך השנים כתבו חכמי הדורות הרבה חיבורים בענין שמות רבני ישראל, וכן ידיעות עליהם, כמו באיזה ארצות חיו, ומי היו רבותיהם, ושמות ספריהם. ומהם ידועים ספר היוחסין, שלשלת הקבלה, סדר הדורות, קורא הדורות, שם הגדולים, וכהנה רבים. וגם לגדולי הראשונים מצאנו שרבינו הרמב"ם ז"ל הכתיר את ספרו יד החזקה בהקדמה מפוארה אשר בה פירט סדר השתלשלות התורה שבעל פה במשך הדורות עד לזמנו. וכן הראב"ד כתב ספר הקבלה, ורבינו שרירא גאון האריך בעניינים אלו באגרת הידועה שלו. וכבר מחברי ספרים אלו נחתו לפרט ולפרש בהקדמותיהם את התועליות החשובות היוצאות מידיעות אלו ללימוד התורה והבנתה, ולכן נביא ליקוט קצר מדבריהם למה שנוגע לנידוננו.
הנה בהקדמת ספר היוחסין מצאנו שכתב המחבר ז"ל בענין תועליות הידיעות האלו של דברי הימים וסדר הדורות, וז"ל: והנך רואה כמה הגדילו [חז"ל] הענין הזה. ואף על פי שזכר הרמב"ם ז"ל במפתח המשנה (בהקדמת הרמב"ם לסדר זרעים [בסופה] פרק א' ד"ה במנין) שאין בו תועלת גדולה, ר"ל להזכיר שמות החכמים ויחוסם, אינו כן, כי היא תועלת גדולה להחזיק ידינו בתורה שבעל פה, להחזיק הקבלה עד משה אדון הנביאים שקבלה מיד הקדוש ברוך הוא. וכיצד בא מחכם וחסיד לחכם וחסיד עד אור העולם הוא רבינו הקדוש, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. ועוד דהרמב"ם ז"ל עצמו בהקדמה כשבא לפרש למה כתב רבי מסכת אבות, אמר להודיע לנו שהקבלה איש מפי איש אמת וכו'. ורש"י פירש בזה עיקר גדול אחד בסוף פרק אלו מציאות [בבא מציעא דף ל"ג ע"ב ד"ה הדר] על ענין הדר דרש להו הוי רץ למשנה, לפי שירא שישתכחו המשניות, ויחליפו שמות החכמים, ובמקום חיוב יאמר פטור, ובמקום אסור יאמר מותר וכו', עכ"ל. עוד כתב שם וז"ל: וכבר ידעת מה שהגדילו האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם וכו'. וכמה כעס על זה רבי יוחנן על רבי אליעזר בן פדת וכו' [ראה בגמרא יבמות דף צ"ו ע"ב]. ואני תמה, מי התיר למחברים לכתוב הפסקים בלא הזכרת שם אומרם, ולמה לא עשו כרי"ף ורא"ש ז"ל וכו'. וגם להרמב"ם ז"ל הקשו לו זה וכו'. ועוד יש לנו תועלת לדעת מי הם החכמים, כדי להקשות מדבריהם לדבריהם, כמאמרם בתלמוד (פסחים דף ק"ז ע"א): לא גידול בר מנשיא, ולא גידול בר מניומי, אלא גידול סתמא, למאי נפקא מינה, למירמא מדידיה לדידיה וכו'. ועוד תועלת גדולה לענין לפסוק הלכה נגד החולקים עליהם, שזהו עיקר התורה. וגם מסדר הדורות, דהלכה כבתראי מאביי ואילך וכו'. וכן להזכיר באיזה מקום היו, יש תועלת לידע ההלכה, כמו שאמרו בסוף גיטין (דף פ"ט ע"ב) על ענין דמבטלין קלא אם יהיה הלכה כרב ששת, כיון שהיה שוכן בנהרדעא מקום שמואל, כדאיתא בפרק בני העיר [מגילה דף כ"ט ע"א]. וכן כתב רבינו שמשון בספר כריתות (בהקדמה לחלק ד' חלק ימות עולם), כי מהפינות הגדולות ההכרחיות לדעת דרכי התלמוד הוא לידע התנא והאמורא מי הוא, ובאיזה זמן היו. וכן הלכה כרב כשחולק עליו תלמידו בחייו, חוץ מרבי עקיבא עם רבי אליעזר רבו, כדאיתא בפרק כיצד מברכין (ברכות דף ל"ו רע"ב), בעבור שמצאנו אותו נוטה לדעת בית שמאי וכו'. וכמו שהקפידו בהלכות לאומרם כלשון רבו, כמו שאמרו בעדיות (פרק א' משנה ג'): הלל אומר מלא "אין" מים שאובים פוסלין את המקוה, שחייב אדם לומר בלשון רבו, כמו שפירש הרמב"ם (בפירוש המשניות שם) בשם אבותיו, כי שמעיה ואבטליון היו גרים ולא היו יודעים להזכיר בגרונם הה"א, ובמקום "הין", אומרים "אין" וכו'. וכן בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף מ"ז ע"א): יתיב רב ספרא וקאמר לטעם, אמר ליה רבינא לטעום איתמר, למאי נפקא מינה, משום דחייב אדם לומר בלשון רבו וכו'. ומה שאמרנו כי בשמות החכמים הקפידו, כעין זה מצאנו בגמרא דיומא (דף י"ט ע"ב) שהיה קורא רב חנן לחייא בר רב זכריה בן "קפוטל" בפ"ה, ואמר לו רב שיקרא בבי"ת "קבוטל". ובירושלמי (יומא פרק א' הלכה ו') כהנא שאמר לרב מה ניתני קבוטר קבוטל, והוה קיים מצלי וחמי באצבעיתיה צפר קבוטר וכו'. ועוד שם בערובין (דף נ"ג ע"א): אנשי יהודא שדקדקו בלשונם נתקיים תלמודם וכו'. וכן שבחו לרבי רחבה דפום בדיתא בסוף פרק אין עומדין (ברכות דף ל"ג ע"ב) דהוה דייק מפומיה דרב יהודה רבו המלות ושמא דגברי וכו'. ובפרק הגוזל קמא (ב"ק דף צ"ו ע"ב): אמר ליה רב אשי למר קשישא לאו אמינא לך לא תחליף גברי, ההוא משמיה דרבי אלעא איתמר. וכן הרמב"ן כתב לבנו (הדרך) [הובא בדרך] הראשון מדרכי התלמוד לרבי יצחק קנפטון (סימן ב' דרך א') לידע אי מי הוא תנא וכו' בנס תשא את שמותם על שפתיך וכו', עכ"ל.
וכן ראיתי בהקדמת ספר שלשלת הקבלה שכתב כמה וכמה טעמים לשבח לימוד זה של ידיעת השתלשלות הדורות של מוסרי התורה עדינו. וז"ל בפתח דבריו: "וזה כי ראיתי שבאמונת התורה הבאה בקבלה איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה מסיני, תתקיים אמונת האלהית על השלימות עם אמונת חידוש העולם. ובזה יתאמתו לנו גם כן הנסים והנפלאות הכתובים בתורה, וכן פירושי התורה, כאילו ראינו בעינינו ובאזנינו שמענו הכל. כי בהתמדת האבות שיספרו לבנים, והחכמים לתלמידיהם, זכרם לא יסוף מזרעם וכו', ע"כ. ושוב מנה שם מעלותיה של זאת הידיעה אחת לאחת למצוא חשבון וז"ל: מתועלותיה במדות, והוא להעיר קנאת הסופרים להרבות חכמה, כי יראו שלשלת גדולה למיוחסי החכמים המה הגבורים וכו'. מתועלותיה באזהרות, להודיע החיבורים שחוברו וכו', ובזה כל חכם ישתדל לכתרם או לגנותם, וילמדו בהם וישתדלו להוסיף עליהם וכו'. ומתועלותיה בדעות ופסקי הלכה, כי כשיהיו ביד התלמידים כל החבורים או רובם וכו' יראו רוב הדעות בפוסקים, ואחרי רבים להטות וכו'. מתועלותיה בסדר הדורות, כי בידיעת סדר קדימת דורות החכמים נדעה נרדפה לפסוק כבתראי וכו'. ומתועלותיה בניסים, והוא לפרסם ענין הנפלאות שעושה השי"ת בכל יום לישראל, וזה כי המחבר וכו' יזכיר גם כן הנסים שעשה השי"ת לפרט ולכלל וכו'. עיין שם שמנה עוד תועליות בקדושת ה', ובתורת ה', ובכבוד, ובבטחון, ובקדושה וטהרה, ובאמונה, ולבסוף כתב במעלת השתלשלות הקבלה, היא תורה שבעל פה מדור אל דור וכו', וסיים וז"ל: ולכן תמהתי מאד בהקדמת פירוש הרמב"ם למשניות באומרו שאין תועלת בהזכרת שמות החכמים, הגם שהוא עצמו כתב היפך זה במסכת אבות" וכו', עכ"ל.
וכן האריך למעניתו בעל המחבר ספר סדר הדורות, בהקדמתו, בכמה מעלות טובות לידיעת סדר הדורות עלינו כיעו"ש, וז"ל: דע לך, כי תועלת ידיעת הדורות רב הוא, כאשר בסמוך יתבאר וכו', ממש כל גופי התורה והלכה פסוקה יתבררו על ידי זה וכו'. (א) כי זה נתיב הישר אשר דרכו קדמונינו הרב האלפסי והמורה הגדול הרמב"ם והבאים אחריהם להבין ולהורות וכו' במקום שלא נאמר כתוב מפורש הלכה כפלוני נגד פלוני החולק עליו, סתמא כפירושו שאין הלכה כתלמיד נגד רבו, ואחרון נגד ראשון שלפניו, ומאביי ורבא ואילך כבתראי וכו'. (ב) שאז [לא] תוכל להקשות מדבריו על דברי רבו. (ג) רב אשי הקדים דעת המאוחר להורות שאין הלכה כמותו, ואיחר דעת המוקדם להורות שהלכה כמותו. (ד) להבחין בין רב הונא תלמיד רב, לבין רב הונא אחר, וזה ע"י שידע מי החולק עמו שלא היה בדורו של רב. [והאריך שם לציין כמה שגיאות שגו בזה גדולים ועצומים על שלא היו בקיאים בסדר הדורות, גם בדברים הנוגעים לפסק הלכה כיעוש"ב]. (ה) לידע מי הרב ומי התלמיד, וכן הזכרת שם מקום מגוריו זה תועלת לידע ההלכה. והאריך שם להביא לשונות הש"ס לידע מהם להכיר מי הרב ומי התלמיד עיש"ב. והרבה מאד בראיות לכל הנ"ל, ועוד כללים ופרטים נחוצים כיעוש"ב.
וכן מצאנו לאחד מגאוני בתראי ה"ה מהר"ר אהרן עזריאל, בריש ספרו אזן אהרן, באגרת ששלח אל בנו הצעיר להדריכו בדרכי הלימוד וההנהגה, ושם (אות ד'), לאחר שביאר לו שתכלית הלימוד בעיון ובפלפול הוא כדי לבוא לבסוף אל התכלית שהוא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא כיעו"ש, הוסיף עוד וז"ל: וכדי להגיע לתכלית הזה [פירוש לערוך פסק הלכה] דרך משל, צריך לידע סדר התנאים והאמוראים, מי קדם בזמן למי, ומי הוא הרב ומי הוא התלמיד, או תלמיד חבר, כי ידעת אומרם ז"ל: אין הלכה כתלמיד במקום הרב עד אביי ורבא, ומאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי, דהוו דייקי טפי. וכן על זה הדרך איזה כללים הנצרכים, כגון רב פלוני ורב פלוני הלכה כרב פלוני, וכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו, משנת רבי אליעזר וכו'. ואם הם תמיד מוסכמים, או פעמים יצאו מן הכלל, וכהנה רבו אספרם מחול ירבון. וכבר אמרתי לך כמה וכמה פעמים שתתעסק מעט בספרי בעלי הכללים ראשונים ואחרונים ויאורו עיניך. וזה הלימוד הוא שייך בזה הזמן [כאשר האדם צעיר לימים], כי בתוך לימוד הפלפול בסוגיות הש"ס גם על זה יפקח האדם עינו לדעת מבטן מי יצאו הדברים, אם מפי הרב או מפי התלמיד, ואיך פסקו הפוסקים את ההלכה. ובנקל יהפוך ידו לעיין בהרא"ש, כי הוא קרוב אליו, ומזכיר הדין בקיצור, ומבאר הטעם למה בחרו בדברי רב פלוני, אם להיותו אחרון, או להיותו רב, או להיות איזה סוגיא אחרת מוכיח כדבריו, כי דברי תורה עניים במקום אחד, ועשירים במקום אחר, והדומה, עכ"ל.

[גביר]

א.
יעוין בזה בהרחבה גם מור וקציעה להיעב"ץ סימן שז ד"ה וכתבו התוספות דאותן מלחמות [עמ' שמ-שמא במהדורת מכון ירושלים, עמ' 362-361 בעמאצה"ח]

https://tablet.otzar.org/#/b/147518/p/3 ... 7432074455

[ויעויין בברכי יוסף שהביא את הדברים בקיצור והשמיט בין השאר מה שכתב יעב"ץ שיש ללמוד לפעמים היסטוריה כדי 'שלא יהיה הת"ח ערום מידיעה בקורות הימים]

ב. ישנו מכתב של הרב יצחק יוסף בנושא, בקובץ האגרות שלו, 'השקפה ומוסר'.