פורום אוצר החכמה

אולי יש מקום לדברים הנ"ל יותר מאשר הבאת גזירי עיתונים והודעות אבל.

http://www.upfile4u.net/Files/3u9t2w.pdf

מאמר זה כבר הועלה כאן באחד האשכולות, אך שם התמקדו בעיקר ב'פיקנטריה'. אולי עכשיו יתמקדו יותר בגופם של דברים.

איך כבודו רוצה להוכיח את דרך הפסק שלו, כאשר הפסקים שלו טרם ראו אור, את התשובה האחרונה שכתב במו ידיו היה זה בנוגע לפאות הודו, ואת הפסקים שלו מפסקי הרבנות יש להם את הקצב שלהם, כך שלא מובן כלל מהיכן כבודו רוצה ללמוד על דרך הפסק שלו.

הספרים שהופיע עד עתה מהפסקים שלו, ליקוטים שונים, מזה לא נוכל ללמוד כלום, כאשר הוא עצמו לא עיין בהם, פעם לפני כמה שנים, כאשר שאלתי את מרן ז"ל בעניין כל שהוא, והיה טורח בזה הרבה ולא עלתה בידו, פנה מרן לעבר הארון, ואמר בזה"ל, הרי טוענים שאני כתבתי את זה, אז בא נראה מה שכתבתי שם.

לא שאני מטיל חלילה דופי באמינות התשובות שהופיע ממנו, אך אין זה משקף מאומה מדרך הפסק שלו.

יבואו החברים הידענים ויוסיפו עוד.

מאמר זה כבר הועלה כאן באחד האשכולות, אך שם התמקדו בעיקר ב'פיקנטריה'. אולי עכשיו יתמקדו יותר בגופם של דברים.

כנראה כוונתך לדיון אמיתי בסברותיו ושיטותיו של הגריש"א כי ביחס למאמר, רובו דיון פסיכולגי סוציולוגי (אולי אפילו אנתרופולוגי) ברב אלישיב זצ"ל.

היה באמתחתי תשובת מרן הגרי"ש אלישיב ז"ל בעניין הפאות שייצרו אותם בהודו התשובה מופנית להג"ר שרגא פייוול כהן שליט"א לאחר שזה האחרון החתים ששים רבנים שמרן הגרי"ש אלישיב ז"ל חייב לנמק את דבריו, שם מרן הגרי"ש ז"ל מתגלה במלוא עוצמתו, גלי לדרעיה ונפל נהורא, כאשר על דף A4 אחד הוא דוחה בקיצור נמרץ את כל מה שכתבו לו בעניין כל הרבנים כולם, זה פשוט מדהים לראות איך הוא שלט גם בדברי הראשונים ודרכי הפסק, ממש לא יאומן, ונראה מתוך הכ"י שהיה זה טיוטא אחת בלבד, לא הייתי מגזים אם אומר, שזה הזכיר לי את התשובות של רבי משה פיינשטיין ז"ל.

אשמח מאוד אם מישהו יוכל להעלותו כאן לתועלת העניין והדיון, כי לעת עתה לא מצאתיו.

בברכה ברסלב

התשובה ההיא נפוצה בצילום כ"י באותה תקופה, ומאז היא כבר נדפסת בקובץ תשובות. קחנו משם.

יישר כוחך

שמעתי חידוש עצום בשמו
נודר נדר שיתן צדקה לעני פלוני
ובא לבי"ד שיתירו לו את מה שאמר עני פלוני
מותר לבי"ד להתיר לו
ואין להם שום איסור [ודו"ק היטב]

צביב כתב:שמעתי חידוש עצום בשמו
נודר נדר שיתן צדקה לעני פלוני
ובא לבי"ד שיתירו לו את מה שאמר עני פלוני
מותר לבי"ד להתיר לו
ואין להם שום איסור [ודו"ק היטב]

אילו רק היית עובר ליד ספר מחנה אפרים הלכות צדקה היית מתבייש לכתוב את מה שכתבת
והפעם אני לא צועק, זה כבר פשוט מצחיק!

לעיל כתבתי בקיצור ו... לכן אכתוב שוב
א. הנודר לתת לעני מסויים הוי נדר לתת דוקא לאותו עני.
ב.לכל נדר יש התרת נדרים [אומנם עיין בפירוש אור החיים הק']
ג. המתיר נדרי מצוה חייב נידוי
ד. להתיר פרט זה שיתן לעני מסויים גם אפשר ככל התרת נדרים
ה. לאחר שהתירו לו בית דין, הרי פטור מלתת משום נדר שהותר מקצתו הותר כולו.
ו. ובי"ד אינם חייבים נידוי, משום שלא שהתירו לו את המצוה עצמה]
ז.
[ומה שהעירו ממחנה אפרים
שם מדובר כשאמר סלע זו, וכאן כשעדיין אין המעות בידו]

ראה היטב במחנה אפרים שם, זה לא רק שאלה של נדר, יתכן שהעני כבר זכה בה, ראה היטב בכל אריכות הדברים שם. ובכל אופן כך נפסק להלכה, שהעני זכה בה ולא יועיל כלל התרת נדרים בזה, ואמריה לגבוה כנתינה להדיוט וכו' ולא יתכן שכך פסק הרב אלישיב ז"ל.

מי אומר שלהתיר נדרי מצוה חייב נדוי. ברדב"ז כתוב במקרה שמישהו התיר נדרו ליתן צדקה לעני, ואולי דוקא שמה חייב נדוי בגלל שגרם הפסד לעני.

הרדב"ז חלק ד' סי' קל"ד כ' דהנודר צדקה לעני מסוים הדין שאם הפירו מופר, אבל הדיין שהתירו יהא בנידוי כיון דמפסיד את העני.
ומכאן חזינן 2 דברים, א. דלא כמו שצווח ברסלב דהעני כבר זכה וא"א להפר, אלא ודאי אפשר להפר.
אבל מכאן משמע גם דלא כמו שהביאו מהגרי"ש דגם בזה שייך טעם הנידוי כיון שמפסיד העני, ולא רק מצד נדרי מצוה.

כבוד הרבנים שליט"א
הפניתי אתכם למחנה אפרים הלכות צדקה סימן ג' ושם מקיף את כל העניין אם העני זכה ביה אם לאו יעו"ש.
כמו כן עיין במסכת ב"ק דף ע"ו עמוד ב' בתוס' שם ד"ה יד עניים אנן.
ומדוע סתם לזרוק רדב"ז ועוד כהנה כאשר אין סוף ספרים עוסקים בעניין אם העני זכה בו אם לאו.
בברכה ברסלב

בימינו לא כל כך קשה למצוא מקורות, וא"צ להמציא גלגלים (וע"ש לעיל מיניה אופנים נוספים שמותר להישאל על נדרי צדקה).

ראה כאן ואמור לי מי ממציא גלגלים.
העליתי צילום רק מההתחלה כמובן, וצריך לעיין שם עד הסוף.

באחד מהעיתונים הובא דבר מעניין באיש אחד דתקיף ליה עלמא והרגיש שנותרו לו שעות מספר, ואשתו היתה נופלת לחליצה לפניו אחיו שהתגורר רחוק ואף היה חילוני מאד, והיה חשש גדול של עגינות. ואם היה הדבר ביום חול היו כותבים גט אלא שהיה זה בשבת. הלכו לרב אלישיב, והלה בירר אם יש בקרוב אשה פנויה קרובה של האח. התברר שיש אשה כזו, והורה הרב שיקדש הבעל את האשה, (והתיר לו חדר"ג ושבות של קדושי אשה בשבת) וכיון שאשה שניה זו אסורה ליבם הרי היא פוטרת צרתה. (אולי היה מדובר באחות אשתו של היבם, הגם שהמציאות כולה רחוקה מאד, למצוא אשה קרובה ופנויה וגם שגרה בסמיכות).

המקפיץ כתב:באחד מהעיתונים הובא דבר מעניין באיש אחד דתקיף ליה עלמא והרגיש שנותרו לו שעות מספר, ואשתו היתה נופלת לחליצה לפניו אחיו שהתגורר רחוק ואף היה חילוני מאד, והיה חשש גדול של עגינות. ואם היה הדבר ביום חול היו כותבים גט אלא שהיה זה בשבת. הלכו לרב אלישיב, והלה בירר אם יש בקרוב אשה פנויה קרובה של האח. התברר שיש אשה כזו, והורה הרב שיקדש הבעל את האשה, (והתיר לו חדר"ג ושבות של קדושי אשה בשבת) וכיון שאשה שניה זו אסורה ליבם הרי היא פוטרת צרתה. (אולי היה מדובר באחות אשתו של היבם, הגם שהמציאות כולה רחוקה מאד, למצוא אשה קרובה ופנויה וגם שגרה בסמיכות).

את הסיפור הזה שמעתי עוד בהיות בחיים חיותו, אך לא היה זה בשבת, ופלא שהוצרכו להוסיף שהיה זה בשבת, גם אם זה בחול יש בזה גאונות עצומה.
ברסלב

ברסלב כתב:ראה כאן ואמור לי מי ממציא גלגלים.
העליתי צילום רק מההתחלה כמובן, וצריך לעיין שם עד הסוף.

עיינתי מלמעלה בדף שהעלית הרב מאיר חכמים, ואני לא מבין מדוע הוא מדבר שם באופן שנדר על דבר שעדיין לא בא לעולם, שבאופן זה, גם המחנה אפרים כותב ומאריך שאם זה דבר שלא בא לעולם אין העניים זכים בזה, מה שכתבנו לדון, באשכול, זה במידה ונדר מעות לתתו לעני לאחר שזה היה ברשותו, ועל זה כותב המחנה אפרים שהוא שייך לעניים, ומדין, אמירה לגבוה כמסירתו להדיוט, ראה שם כל העניין.

ברסלב כתב:

ברסלב כתב:ראה כאן ואמור לי מי ממציא גלגלים.
העליתי צילום רק מההתחלה כמובן, וצריך לעיין שם עד הסוף.

עיינתי מלמעלה בדף שהעלית הרב מאיר חכמים, ואני לא מבין מדוע הוא מדבר שם באופן שנדר על דבר שעדיין לא בא לעולם, שבאופן זה, גם המחנה אפרים כותב ומאריך שאם זה דבר שלא בא לעולם אין העניים זכים בזה, מה שכתבנו לדון, באשכול, זה במידה ונדר מעות לתתו לעני לאחר שזה היה ברשותו, ועל זה כותב המחנה אפרים שהוא שייך לעניים, ומדין, אמירה לגבוה כמסירתו להדיוט, ראה שם כל העניין.

כעת הסביר הרב ברסלב את דבריו
אבל הרב אלישיב זצ"ל פסק כשהנידון על נדר
ולא על ממון העני- משום שלא אמר סלע זו

הנה ידועה דעתו של הגרש"ז אויערבך להתיר פתיחתלשונית של פחית בשבת ואין בזה משום מחתך משום דמחתך הוא רק כשרוצה לחתוך לפי מידה מסוימת אבל כאן הוא עושה זאת רק כדי שיהא לו נח לפתוח ומותר.
ושמועה מהימנה שמעתי שכשהגיע הדבר לפני הגרי"ש נענה ואמר גאנץ פיין אבל מי אמר שזוהי הסברא באיסור מחתך, והיאך אפשר להתיר על סמך סברא גרידא.
האם יהי נכון לומר לאור זאת (או אם יש עוד מקורות) שהרבה מפלוגתות הגרי"ש והגרש"ז הם האם ניתן להתיר על בסיס סברא טובה או שצריך איזה ראיות מראשונים וכד' שזו הסברא ואין בלתה?

אאל"ט לכו"ע אינו עובר על מחתך בשבת אלא אם כן הוא מקפיד לחתוך באופן כזה וכזה דווקא, הגרשז"א ז"ל סבר שלא איכפת לו היכן בדיוק ייחתך הניילון לדוגמא, כלומר, כאשר יש לו סליל של שקיות אוכל למשל, לדעתו של הגרזש"א ז"ל מותר לו לתלוש שקית ניילון, כיון שלא איכפת לו אם זה לא יהיה בדיוק בסימן שעושה המפעל. אמנם הגריש"א ז"ל סבר, שמסתברא שהוא כן מקפיד על כך.
ונ"מ גם בסליל נייר טואלט למשל ובהפרדת הלבנים ועוד הרבה.
הם אינם חלוקים מהו הגדר של מחתך, הם חלוקים אם אינשי מקפידים שייחתך דווקא כך וכך, כלומר, בפס שעושה המפעל אם לאו.

דבריך, במחילה, אינם נראים.
וכי פליגי בדעת בנ"א.
לכאורה פשוט שהמציאות כגרש"ז שאין קפידא מיוחדת דוקא בחיתוך זה.
ובכלל אני מנסה למצוא איזה בית אב בהרבה ממחלוקתם, וכאן לפי שמועה שהבאתי יש יד לדבר שהגרי"ש הסכים עם עיקר הסברא ורק לא רצה לשנות מחמת כן הדין בבחינת לא דרשינן טעמא דקרא.

מענה לשון כתב:הנה ידועה דעתו של הגרש"ז אויערבך להתיר פתיחתלשונית של פחית בשבת ואין בזה משום מחתך משום דמחתך הוא רק כשרוצה לחתוך לפי מידה מסוימת אבל כאן הוא עושה זאת רק כדי שיהא לו נח לפתוח ומותר.
ושמועה מהימנה שמעתי שכשהגיע הדבר לפני הגרי"ש נענה ואמר גאנץ פיין אבל מי אמר שזוהי הסברא באיסור מחתך, והיאך אפשר להתיר על סמך סברא גרידא.
האם יהי נכון לומר לאור זאת (או אם יש עוד מקורות) שהרבה מפלוגתות הגרי"ש והגרש"ז הם האם ניתן להתיר על בסיס סברא טובה או שצריך איזה ראיות מראשונים וכד' שזו הסברא ואין בלתה?

מעניין שכבר בספר "השקדן" חלק ראשון פרק ט' בהערה 201 כותב כעין זה בחילוק בין שני הגדולים המחותנים והידידים הללו, והמקור שם בסוגריים: (מפי בעל המעשה שהגרי"ש הסביר לו)
[שם מדובר שהגרי"ש שלח בעצמו לשאול את הגרש"ז דבר שאינו מפורש בהלכה הכתובה - וצריך להכריע לפי "טעם הדין"].

אני לא יודע למה כוונתך בטעם הדין אבל המקרה של מענה לשון הוא לא טעם הדין, אלא הגדרה בדין והחילוק ברור.

הרב אוצה"ח שליט"א, לדעתי לא צריך להתייחס כלל לאלו שמגיבים להכעיס, בכל אופן כך אני רואה את פני הדברים, ואפשר שאני קצר רוח, אבל אני לא.

---
כפי שהבאתי לעיל, הדבר ברור שמחתך זה רק אם מקפיד על מידה זו וזו, עתה, חלוקים מרן הגריש"א ז"ל והגרשז"א ז"ל, האם כאשר אחד קורע שקית אוכל למשל מהסליל בפס שהמפעל עשו שם, כדי שיהא נוח לקרוע, האם כוונת הקורע הוא, משום שניחא ליה לקרוע שם וכך סבר מרן הגרשז"א ז"ל, שזהו מטרתו של הקורע בפס דווקא, שזה נוח לו לקרוע דווקא שם, ודעתו של מרן הגריש"א ז"ל הוא, שהוא קורע ומפריד את השקיות דווקא בפס המחורר, מפני שהוא רוצה את המדה הזו דווקא, ולא רק מפני שכך נוח לו, וממילא יש בה משום איסור "מחתך".

אגב, תשעים אחוז מהלכות שבת תלוי בסברות, וכל מי שאי פעם עיין בשמירת שבת ואני כבר לא מדבר על המשנה ברורה, רואה בעליל שזה הכול סברות, מה זה בורר, האם זה לתיקון האוכל או שזהו דרך האכילה ועוד ועוד, אגב, אני מכיר ספר על הלכות שבת, שם לקח המחבר את השמירת שבת, וכל מה שכותב הגרשז"א ז"ל מותר כתב הוא אסור, הוא פשוט מתווכח עמו בסברא, וניתן לעשות את זה בכל הלכה והלכה כמעט בהלכות שבת.
לכן גם הלכות שבת הם כל כך לא חד משמעי כיון שזה הרבה תלוי בסברות.
--
ובעניין שקיות אוכל, נייר טואלט, ועוד ועוד, שכתבו להביא כאן בשם מרן הגרי"ש ז"ל שאם קורע בפס המחורר של המפעל יש בה משום מחתך.

עלינו גם לקחת בחשבון, שיש בזה גם חשש קורע על מנת לתקן, במידה ויש תיקון בעצם הכלי. אך אם משום קורע על מנת לתקן פעמים התירו על ידי שינוי, אך אי משום מחתך, לא התירו גם לא על ידי שינוי, ועל כן, כל הצריך לקרוע לדוגמא, נייר טואלט בשבת, עדיף לקרוע לא בפס המחורר שעשו המפעל לצורך כך, אלא באמצע, כלומר, לא בפס המחורר העשוי בשביל כך, כדי שלא יעבור על (חשש) מחתך, וכפי שסבר מרן הגרי"ש אלישיב ז"ל.

דבריהם הם הם זכרונם.

הזכויות שמורות.
ברסלב

בעקבות אשכול אחר נזכרתי בפסק של מרן הגריש"א ז"ל ודומני שכבר היה על כך אשכול.

שאלו את מרן הגריש"א ז"ל מדוע איננו אומרים במחזור שאנו מקבלים על העתיד, שלא נחזור לזה החטא לעולם, ואומרים אותו רק דרך תפילה ובקשה יהי רצון וכו' שלא נחזור לזה וכו'.
והשיב מרן הגריש"א ז"ל, שאיננו יכולים לאומרו, והוי שקר כלפי שמיא, כאשר לדאבוננינו, כולנו עתה, בחזקת האומר אחטא ואשוב, כאשר מידי אלול ויום הכיפורים אנו מתחרטים שוב ושוב על אותם העבירות.

אמנם מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א השיב שהוא אכן מוסיף מדיליה, ואומר ולא אחזור לזה החטא לעולם.
הזכויות שמורות

ברסלב

אשמח אם מישהו יוכל להוסיף בנידון או להפנות לשום מקום, ואפשר שזה כבר נדפס

אם איני טועה, נדפס באחד מגליונות 'והגית' בשם הגאון רא"ב פינקל זצ"ל
(הזכויות לא שמורות)

טוב, אתה צודק, הזכויות שמורות ל'והגית' או לפינקל.
ברסלב

שאלה מפורסמת כמדומה מהגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א
קטן שהגיע לחינוך בירך ברכת המזון, ואביו טוען שלא בירך, מה יעשה

והגרי"ש זצ"ל פשט זאת מהרמב"ן ביבמות דף פ"ה: ד"ה אלא
אמר רב אשי מחזיר ספק סוטתו איכי בינייהו
לאו דוקא מחזיר,
שאם גרשה מאי היא דאמרן ולרבי מתיא בן חרש דאמר עשאה זונה הא לא מרגלא ליה
הא מרגלה ליה וכו' [ע"כ הרמב"ן]

והנה האשה צריכה להפסיד כתובה מסברת מרגלא, מכיון שהיא גורמת איסור
אומנם היא טוענת שהיא טהורה ומותרת, ומרגלא מכח היתר ולא משום איסור

אבל בי"ד פוסקים שהיא אסורה
וכך יש לה לנהוג,

וה"ה לקטן זה יש לנהוג כדברי אביו

צביב, יתכן שיש להוסיף בזה מה ששמעתי בשם הרה"ק מבעלזא זי"ע שאצל קטן לא חיישינן לא לברכה לבטלה ולא לברכה שאינה צריכה, כי זה עלול לבלבל אותם ולהסיק מכך, שאין צריך למשל לעשות ברכה על רסק תפוחים למשל.
ידידך ברסלב

צביב כתב:שאלה מפורסמת כמדומה מהגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א
קטן שהגיע לחינוך בירך ברכת המזון, ואביו טוען שלא בירך, מה יעשה

והגרי"ש זצ"ל פשט זאת מהרמב"ן ביבמות דף פ"ה: ד"ה אלא
אמר רב אשי מחזיר ספק סוטתו איכי בינייהו
לאו דוקא מחזיר,
שאם גרשה מאי היא דאמרן ולרבי מתיא בן חרש דאמר עשאה זונה הא לא מרגלא ליה
הא מרגלה ליה וכו' [ע"כ הרמב"ן]

והנה האשה צריכה להפסיד כתובה מסברת מרגלא, מכיון שהיא גורמת איסור
אומנם היא טוענת שהיא טהורה ומותרת, ומרגלא מכח היתר ולא משום איסור

אבל בי"ד פוסקים שהיא אסורה
וכך יש לה לנהוג,

וה"ה לקטן זה יש לנהוג כדברי אביו

לא הבנתי את הדמיון, שם ב"ד פוסקים שהיא חייבת ולכן חייבת, וזה ככל אדם שיודע שאינו חייב לחבירו ממון, וב"ד פסקו שחייב, משא"כ כאן מה אביו שייך לעניין, ואת"ל משום חינוך, אביו חייב לחנכו למצוות אבל לא למה שהוא סובר שהיא המציאות.