פורום אוצר החכמה

אני מחפש מי מגדולי האחרונים שדן אם דיעבד הוי כשעת הדחק, כלומר, האם כשהקילו באיזה דבר בשעת הדחק, ושגג ועשה כן שלא בשעת הדחק, אם יצא בדיעבד.
[בפשטות, לא מצינו אלא איפכא דשעה"ד כדיעבד, אך באליה רבה בהל' קידוש כתב דמי שקידש על היין ונמצא חמר מדינה אי"צ לקדש שנית, וראיתי מי שכתב להוכיח מכאן דדיעבד כשעה"ד דהא אין מקדשין על חמר מדינה אא"כ אין יין מצוי].

שלחן גבוה כללי הפוסקים אות עא,
תפא"י פאה פ"ה מ"ב ושביעית פ"ה מ"ד,
יד מלאכי ח"ג אות תקפ"ז,
מאמ"ר סי' רד סק"ז,
גנזי חיים מע' ב' אות ג' ושד"ח מע' ד' כלל סא.

וכתב בזקן אהרן בתשו' סי' יד דבענין דיעבד כאשר יתחברו הרבה פסולים דיעבד עבדי לכתחילה.
ובשלחן המערכת מע' ד' אות קמג הביא כמה דוגמאות שמקלין בשעת הדחק מלכתחלה:
שחרית קודם נץ החמה,
הישן בבגדו ובכיסו מאכל,
מזוזה שאינה סמוכה לפתח טפח,
ברכת אירוסין
נישואין בפחות מעשרה.

ייש"כ, רק חבל שטרחת כ"כ ולא עיינת בשאלתי.
הדגשתי ששאלתי היא אם דיעבד כשעה"ד ולא להיפך.

תעיין שם ותראה.

עיינתי ברוב המ"מ שהבאת ול"מ זכר.

בשד"ח וגנזי חיים עיינת? הם המקורות למ"מ אלו ויכול להיות שטעיתי בהעתקה.

עתה מצאתי בב"י חו"מ סי' כח דלדעת כל הפוסקים לא אמרי' דיעבד כשעה"ד [לענין קבלת עדות, ולכאו' ה"ה בעלמא], מלבד דעת יחידאה של הראב"ן, שדחאה הב"י שם.
ודלא כמ"ש כף החיים (סופר) סי' רצו סקכ"א.