פרומקייט של שטות ואחריתה

[נפשי שמתני]

הלכתי היום להטביל כלים במקוה.
פגשתי שם בזוג ילדים אח ואחות קטנים וחביבים כשהם טובלים כלי ביתם.
הרהרתי לעצמי, הרי קטנים אינם נאמנים להעיד שטבלו, ואיך האבא סומך עליהם ?! מאידך חשבתי, הרי בלא"ה אני רואה שהטבילה כהוגן, ומה בכך שאין האבא יודע? שוב חשבתי ברוב חשיבות עצמית, כדאי שהאבא יידע את ההלכה הפסוקה שלא שולחים ילדים, ואמרתי להם, תגידו לאבא שצריך מישהו גדול. ואז יסרוני כליותי, איך אני מציג בפניהם את אביהם כעם הארץ, תיקנתי מיד ואמרתי, אבל אתם טובלים יפה מאד, ואני אספר ע"כ לאבא, ביקשתי מהילד את המספר של הבית, הילדה נתנה את המספר ומיד אמרה, תן לי אני אדבר, אמרתי לה, לא, אני אספר לאבא.

אני מתקשר

מרימה ילדה

ביקשתי את האבא

הילדה עזבה את השפורפרת ואמה הגיעה

אני התבלבלתי קצת, התעשתתי ואמרתי, רציתי לומר לך שהילדים שלך טובלים פה כלים...

לא סימתי את המשפט והיא קוטעת ואומרת:
'כן, בעלי נפטר, אז אין מי שילך, אולי תעזור להם בבקשה'?

לשוני נדבקה לחיכי, ואמרתי, לא, לא, אין צורך, הם טובלים יפה מאד. שלא תדעו עוד צער והרבה נחת.

הילדים סיימו את הטבלת הכלים וגם אני. לא ידעתי איפה לשים את עצמי מצער ומבושה. לא אמרתי מילה והלכתי.

ציערתי אלמנה שבורה, אוניתי יתומים מסכנים, והכל בשביל מה? בשביל איזה חומרא שעוד לא נולדה!

מה אתם אומרים?

[אוצר החכמה]

לפום ריהטא, אם היו אלה כלי זכוכית, כמדומני שמפורש בש"ך שקטן נאמן בדרבנן בדבר שבידו.
אבל מצד שני למה זו פרומקייט של שטות ולמה נראה לך שנהגת שלא כהוגן, הרי לא העלית בדעתך שאין להם אב, ונהגת בדרך כבוד כראוי.

[כרם]

נזדמנתי פעם ליד מקוה של טבילת כלים, וראיתי ילד מטביל כלי מתכת, לא ידעתי מה לעשות.
ראיתי יהודי של צורה מתבונן בילד המטביל, ונותן לו ביד פתקה: גביע זה הוטבל כדין, ורשם עליו שם ומס' טלפון.
כנראה שהדין דין אמת, אבל צריך ס"ד לנהוג כדין.

[נפשי שמתני]

זה נראה לי בדיעבד שטות כי האב לא היה נכשל בשום איסור, שהרי הכלים הוטבלו, ולא צריך לעשות את כל ה'טראסק' הזה לפני הילדים, רק כדי ללמד את האב הלכות נאמנות על קטנים, במקום שאין שום איסור בא עתה לידו.

[יוסףלוי]

הרעיון עם הפתק הוא נפלא, וזה מה שצריך לעשות.
עכ"פ במקרה דנן אני חושב כאוצר החכמה, שהשיקול בין: חשש שבפעם הבאה הכלים לא יוטבלו כדין, לבין ספק שהם יתומים, הראשון עדיף. והוא גובר על השני במאות אחוזים.

[אוצר החכמה]

זה נראה לי בדיעבד שטות כי האב לא היה נכשל בשום איסור, שהרי הכלים הוטבלו, ולא צריך לעשות את כל ה'טראסק' הזה לפני הילדים, רק כדי ללמד את האב הלכות נאמנות על קטנים, במקום שאין שום איסור בא עתה לידו.

אבל מצד שני אם לא יודע שיש בזה בעייה וימשיך בזה, ינהג שלא כדין, ולמה לא להסב את תשומת לבו בדרך כבוד.