פורום אוצר החכמה

איתא בע"ז (יט,א) אין אדם לומד תורה אלא ממקום (הדגשתי, כי בפי העולם רווח הלשון "במקום") שלבו חפץ, ובפרש"י שם פירשה שלא ישנה רב לתלמידו אלא במסכת שהתלמיד חפץ.

שח לי ידיד שבכתבי האר"י נמצא דהכוונה ל'מקום' ממש, היינו שיש מקומות פיזיים שבהם ישנה לאדם הארה, ונפשו נמשכת ללמוד שם דוקא, ושם זוכה לסיעתא בלימודו.

מישהו שמע/יודע/מכיר כזה אר"י?

<<תשובות נוסח: "תעשה חיפוש 'במקום שלבו חפץ'" - לא יתקבלו בברכה>>

אר"י לא מצאתי לע"ע.
אלא שו"ת רדב"ז חלק ג סימן תעב

תו גרסינן שמואל לא הוה מתפלל בביתא דאית ביה שכרא מפני הריח שהיה טורדו ומונעו מלהתכוין. למדת מכל הני שלא יתפלל אדם לא במקום שטורד מחשבתו ולא בזמן שמבטל את כוונתו ומעתה היחיד או הרבים שיש להם איבה או שנאה או כעס או מריבה עם הצבור אין תפלתם רצויה ואסור להם להתפלל שם שמחשבתו טרודה ולא יוכל לכוין בתפלתם וכ"ש אם מכעיסין אותו על פניו תמיד וכ"ש אם הכעס הוא עם מנהיגי הקהל ואי לאו דמיסתפינא הוה אמינא דטב ליה להתפלל ביחיד מלהתפלל בחברת בני אדם שאין דעתו נוחה מהם. עוד יש טעם אחר דאין ראוי לאדם שיתפלל אלא במקום שלבו חפץ. כי היכי דאמרינן אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ וטעמו של דבר כי בהביט האדם אל מי שדעתו נוחה בו נפשו מתעוררת אל הכוונה השלימה ודעתו מתרחבת ולבו שמח ונחה עליו אז רוח ה' כענין שאמרו בנבואה:

הביא לי ידיד הבקי בענינים אלו מקור בתקו"זעם ביאור הגר"א שכתב כך,
דהיינו שלא בכל מקום שורה על האדם השראה של קדושה ללימוד תורה.

ייש"כ למסייעים.

מור כתב:איתא בע"ז (יט,א) אין אדם לומד תורה אלא ממקום (הדגשתי, כי בפי העולם רווח הלשון "במקום") שלבו חפץ

גם הלשון במקום שלבו חפץ מופיע שם בהמשך הגמרא שם בעבודה זרה יט, א "לעולם ילמד אדם תורה במקום שלבו חפץ", וראה שם במהרש"א ח"א שממקום פירושו במסכת שהתלמיד חפץ, ובמקום פירושו אצל איזה רב שלבו חפץ.

בשו"ת מבי"ט ח"ג סימן סו כותב וז"ל: כמו שאמרו חכמים אין אדם לומד תורה כי אם במקום שלבו חפץ שר"ל עם הרב שלבו חפץ כן אין אדם לומד תורה בכוונה כי אם במקום מיוחד שהוא חפץ בו ואיפשר שגם במאמר זה נכלל מקום הלימוד שהוא במקום שלב הלומד חפץ בו.

מה קרה מור, התעוררת בגלל זה

[כדאי לכם לעיין שם, לכך התעוררתי לציין אותו].