פורום אוצר החכמה

ישנו קושי שהטריד אותי (ענין אגדתא בברכות יח: http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?14 ... KS&page=68 ) בעבר ואציינו כאן בפניכם אך אקדים לומר שגמ' זו די מבלבלת ויש לעיין היטב לפני שמנסים לתרץ.
(לדעתי אין צורך לראות את כל הגמ' לפניכן..).

כידוע הגמ' שם מנסה להביא ראיה שהמתים יודעים מה בין החיים..הגמ' דוחה את כל הראיות אך לבסוף כותבת "ואף ר' יונתן חזר בו וכו'.."

ואז מביאים ראיה ממשה שהאבות יודעים מה בין החיים מכך שה' אמר למשה לך ואמור לאבות שקיימתי הבטחתי לתת את א"י..
והגמ' כותבת "ואי ס"ד דלא ידעי כי אמר להו מאי הוי" ולא מובן..ואח"כ כותבת הגמ' "אלא מאי ידעי?! למה ליה למימר להו" אלא להחזיק טובה למשה..

ומה ההוכחה בסוף שידעי?..הרי אפשר לומר שלא ידעי ולכן משה היה צריך לומר להם..

ויש הרוצים לתרץ (בפרט לפרש"י) שר' יונתן חזר בו מכך ש"המתים אינם יודעים מאומה" כמו שהביא בפס' ביח. כל' שאינם יודעים וגם לא מעניין אותם מה קורה בין החיים..ועל כךאומרת הגמ' שחזר בו מזה שמשה אמר לאבות על קיום ההבטחה ועל זה אומרת הגמ' "ואי ס"ד דלא ידעי מאי הוי" כל' אם לאמעניין אותם למה יספר להם.. אך לפירוש זה לא מובן לי המשך הגמ' "אלא מאי ידעי? למה ליה למימר להו" ולפי זה משמע שמדובר על ידיעת המתים ולא על התעניינותם שאם מעניין אותם (אך לא יודעים) זאת גופא הסיבה שמשה צריך לומר להם ומה מקשה הגמ' למה ליה למימר להו?

וראיתי בעבר כמה פירושים שניסו ליישב אך תמיד לא הסתדר לי או עם קושיית הגמ' הראשונה או עם השניה ולא מצאתי פירוש אפילו דחוק שמסתדר עם שתי הקושיות.. ואשמח לשמוע תירוץ בנושא או ספר העונה על כך.. (כמובן שאיננו דנים עכשיו בראיות על הנושא אלא על פירוש הגמרא בלבד).

ומי שיש לו שוטנשטיין או "אוצר מפרשי התלמוד" יכול לעיין שם ואולי ימצא תירוץ..

איזה אשכול יתום!

חכם באשי כתב:איזה אשכול יתום!

אין האשכול יתום, הוא האבא של היתום...

כנראה שאף אחד לא יודע תשובה לשאלה או שלא הבין את השאלה..

ואם מישהו סבור שהשאלה לא נכונה או לא מובנת מוזמן להגיב..

כבר אסור להתעסק בזה כרגע אבל לכאו' הרי הגמ' בעצמה התיחסה לשאלתך, וענתה כי קאמר להו מאי הוי, אז צריך להבין את תי' הגמ' אבל אין כל קושיא.
ובתי' הגמ' נראה פשוט שלא שייך משהו באמצע, אלא או שהם יודעים מה קורה כאן ואז לא צריך לומר להם או שאין להם כל שייכות למה שקורה כאן ואין הם יכולים 'להתחבר' למה שקורה כאן, וע"כ גם אם יאמרו להם לא תהיה בזה שום תועלת.

לא חשבתי בכיוון הזה אך נראה שאין זה מסתדר עם הגמ' שלפניכן..

בעזה"י אחרי ט"ב נשתדל לעיין בזה, עכשיו אסור, יש מספיק במה לעיין בענינא דיומא.
ומכאן קריאה לחכמי הפורום, היה צריך להיות כאן עכשיו כמו ביוה"כ, שביתה מוחלטת, אסור להתעסק עכשיו בת"ת.

ישראל הר כסף כתב:בעזה"י אחרי ט"ב נשתדל לעיין בזה, עכשיו אסור, יש מספיק במה לעיין בענינא דיומא.
ומכאן קריאה לחכמי הפורום, היה צריך להיות כאן עכשיו כמו ביוה"כ, שביתה מוחלטת, אסור להתעסק עכשיו בת"ת.

מה עם ידיעות ביבליוגרפיות?

סליחה, בכל אופן טעיתי, כי במ"ב לא החמיר באיסור זה בערב ט"ב, וכתב המשנה ברורה סימן תקנג ס"ק ח
"ונהגו וכו' - דתורה משמחת הלב ומ"מ כ"ז אינו מדינא דהא מותר בעט"ב מדינא כל החמשה עינויים ועיקר הטעם משום דהוא יכול ללמוד דברים המותרים בט"ב. והנה מהרבה אחרונים משמע שתפסו המנהג הזה ולא ערערו עליו דאפילו אם חל בשבת הסכימו כמה אחרונים להתנהג כמ"ש הרמ"א וכמו שאכתוב לקמיה אמנם יש איזה אחרונים שפקפקו מאד על המנהג הזה ראשון לכל הרש"ל כתבו עליו שלמד בעצמו אחר חצות והתיר גם לאחרים בזה גם הגר"א בביאורו כתב דחומרא יתירא היא וכן המאמר מרדכי בספרו מאריך בזה וכתב דהוא מביא הרבה לידי ביטול תורה להלומדים שמתרשלים ללמוד דברים המותרים בט"ב דאין אדם לומד אלא מה שלבו חפץ וע"כ דעתו להקל בזה וכתב דכן היה הוא נוהג ע"ש וכן הח"א כתב דהוא חומרא בעלמא וע"כ נראה דמי שרוצה להקל בזה אין מוחין בידו".

ישראל הר כסף כתב:סליחה, בכל אופן טעיתי, כי במ"ב לא החמיר באיסור זה בערב ט"ב, וכתב המשנה ברורה סימן תקנג ס"ק ח
"ונהגו וכו' - דתורה משמחת הלב ומ"מ כ"ז אינו מדינא דהא מותר בעט"ב מדינא כל החמשה עינויים ועיקר הטעם משום דהוא יכול ללמוד דברים המותרים בט"ב. והנה מהרבה אחרונים משמע שתפסו המנהג הזה ולא ערערו עליו דאפילו אם חל בשבת הסכימו כמה אחרונים להתנהג כמ"ש הרמ"א וכמו שאכתוב לקמיה אמנם יש איזה אחרונים שפקפקו מאד על המנהג הזה ראשון לכל הרש"ל כתבו עליו שלמד בעצמו אחר חצות והתיר גם לאחרים בזה גם הגר"א בביאורו כתב דחומרא יתירא היא וכן המאמר מרדכי בספרו מאריך בזה וכתב דהוא מביא הרבה לידי ביטול תורה להלומדים שמתרשלים ללמוד דברים המותרים בט"ב דאין אדם לומד אלא מה שלבו חפץ וע"כ דעתו להקל בזה וכתב דכן היה הוא נוהג ע"ש וכן הח"א כתב דהוא חומרא בעלמא וע"כ נראה דמי שרוצה להקל בזה אין מוחין בידו".

תודה רבה.
ובכ"ז כמדומני שנהגו להחמיר גם בעט"ב.
אך מעניין לגבי ביבליוגרפיה, ותולדות חכמינו?

אם משמח ליבו ודאי שאין חילוק וה"נ יהיה אסור..

שמעתי בסוד שיח מתאבלים, חלוצי נעל וחסרי מושב טוב, שמרנא החזו"א היה קורא בת"ב ב'שם הגדולים' להרב החיד"א, אם אמת הדבר, הרי לן מעשה רב לעניין ידיעות ביבליוגרפיות.

מספרים משהו דומה על רבי חיים קנייבסקי, מישהו שמע?

בנוגע לחזון איש, הרי הוא עצמו כותב באגרותיו המסולאות, משהו בסגנון: תורתנו תורה שלמה, ואין לפסוק ע"פ סיפורים.

ואותו החזו"א כתב שחובה היא לעמוד על אופים של גדולי האומה, ושהיא יסוד להרבה גופי הלכות.

חכם באשי כתב:בנוגע לחזון איש, הרי הוא עצמו כותב באגרותיו המסולאות, משהו בסגנון: תורתנו תורה שלמה, ואין לפסוק ע"פ סיפורים.

ציטוט מעורפל לדידי חשיב לכל היותר כסיפור שאין לפסוק על פיו...

ישראל הר כסף כתב:ואותו החזו"א כתב שחובה היא לעמוד על אופים של גדולי האומה, ושהיא יסוד להרבה גופי הלכות.

אולי מקור?!

כפי הידוע עיין החזו"א בת"ב בספר סדר הדורות וכן הורה דלית בה בית מיחוש.

מ"ש הר כסף הוא מהקוב"א, כמדומה שבח"א, [ולשונו שם: ידיעת חכמי הדור ומדותיהם הן הן גופי תורה (מהזכרון, ואפשרי שינוי קל בל')].

אף שאין בה בית מיחוש מאיסור ת"ת אבל למה אין בזה משום הסחת דעת מאבילות האסורה כל היום?

איש_ספר כתב:אף שאין בה בית מיחוש מאיסור ת"ת אבל למה אין בזה משום הסחת דעת מאבילות האסורה כל היום?

אם אין כאן אבילות החורבן, אבילות אישית יש ויש, בהתבוננות מועטה היכן הגיעו, אילו פסגות השיגו, ואילו אנחנו כאן נטועים עמוק באדמת ארץ.

מה גם שלא חסרים שם דברים די חומר על תלאות עמינו בסיבותיהם וגלגוליהם.

לא העלו תולדות וזקן ארוכה לשאלתו של איש ספר, דלא חילק בין תלאות וכו'

ויתכן דאפש"ל דת"ת הרי נאסר מטעם שמשמח ולא מטעם שמסיח דעת, ולמה? משום דלא ראו חז"ל לאסור ת"ת רק מטעם זה, וזה הענין שכל פרק ואלו מגלחין מותר וק' דאם אינו משמח אכתי מסיח דעתו מן האבלות, וי"ל כדאמרן דת"ת אינו אסור מטעם זה לבד.
ובקיצור דאיסור הסחת דעת הוא רק בענינים גשמיים ולא ברוחניים.
מעתה, אחרי שהחזיק החזו"א ידיעת החכמים באפיים האמיתי לגופי תורה, ועכ"פ דצורך לתורה ודאי יש בזה, הרי שאין בזה משום מסיח דעת, וק"ל.

כ"ז כתבתי מאוונתא דלבאי, ויבואו גדולים הימני ויכריעו.