פורום אוצר החכמה

אעלה כאן בס"ד הערות קצרות ממה שכתב יהודי אחד בשולי גיליוניו עמ"ס שבת
אשמח להערות
אדגיש: לא כל הדברים מובנים לי ואפשר שיש טעויות בהעתקה אך העתקתי איך שהבנתי
אעתיק בלי נדר הלאה לפי התקדמות הלימוד

דף ב.
רש"י ד"ה שתים שהן ארבע "ויום השבת היה כדיליף התם"
עי' ר"ח ותוס' לקמן על סוגיא דצו: אם בשבת היה או בחול, ועי' ר' פרחיה כאן "י"א בשבת היה", ועי' במאירי כאן כתוס' ור"ח, ועי' גר"א על מה דסוכות בט"ו דהוא משום דהיו ד' ימים בין הציווי לנדבות עד ויצו משה, ועי' ביאור הגר"א והגהות הגר"א על סדר עולם פ"ו דיוה"כ היה בשלישי בשבת, וכן בחזקוני שמות לד, כט ודברים ו, ד-ה, ומאידך דעת זקנים דברים י, י דיוה"כ בשני בשבת היה, ועי' לקמן פלוגתא בפז:-פח. ג' שיטות אימתי היה פסח, ודו"ק חשבון הד"ז שם.
תוד"ה פשט "ואם תאמר כיון דאיכא סברא אמאי איצטריך בבמה טומנין למימר דהכנסה היתה במשכן"
ופליג על תוס' צו: ד"ה הכנסה דהכא סבר דסברא מחייבת לגמרי אך תוס' שם ס"ל כרש"י שם ד"ה סברא ולקמן עמוד ב' ד"ה תני דהסברא היא ככל תולדות דבעינן סבברא למיעבד ליה תולדה.
תוד"ה שבועות "ליתני נמי מושיט ומעביר מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים וכו' "
עי' חת"ס (וחת"ס צז.) ותלוי בתוס' עירובין לג., ראשונים שם ולקמן צז. .
שם "וזריקה נמי לא דמיא להוצאה שזה בהולכה ביד וזה בזריקה"
ובחי' ר"מ מקזיס משמע דחיסרון זריקה דאין הנחה ביד.

דף ב:
תוד"ה מראות נגעים "ברוב ספרים גרסינן שנים שהן ד' "
אך יש חולקין, עי' קובץ שיטות קמאי בשם גליון תוס' שכן כתב בשם ר"ת דהוא לשון נקבה וגרס שתים ומזכר הולל מראים.
תוד"ה מי לא
עי' גליון תורא"ש ומהרש"א דפליגי בביאור הענין, ותלוי במה דקשיא דהרי להדיא במתניתין נתפרשו הכנסות, ולדעת הגליון צ"ע מה הגמ' הסיקה דיקא נמי, וצ"ל דריב"א בתוד"ה רשויות ס"ל כפירש"י בשבועות בתוס' לעיל ע"א ד"ה שתים, וקושית הגמ' היא כקושית הר' אלחנן מדקתני בפנים, ודו"ק. ולעצם ביאור דברי הגליון עי' תוס' ג. ד"ה פטורי דהוא ריב"א אך בתורא"ש שם דהוא פירוש רבותיו של רש"י, ודקדק לשון רש"י שם "בין ריקנית" ודו"ק.
תוד"ה רשויות קתני "ויציאות נראה לריב"א דהוי כמו תוצאות דאשכחן רשויות דאיקרי הוצאות (עי' הגהות עוז והדר דיש לגרוס תוצאות), דכתיב (במדבר לד) והיו תוצאותיו הימה, ומתרגמינן רשוותיה"
ונראה דהוא על פי בראשית "לארבעה ראשים" עי' לשון הגמ' בקידושין כט: בתנין עם שבעה ראשים.

דף ג.
גמ' "והא אתעבידא מלאכה מבינייהו"
עי' תורא"ש לעיל ב: בשם רבינו יחיאל מפריש דב' אבות הן דבעה"ב ודעני, וא"כ צ"ע מהי הקושיא דאיתעבידא מלאכה מבינייהו והלא ב' אבות חלוקים הם ואינה מלאכה אחת אלא ב' מלאכות, אכן יש לומר דלעולם אזלינן בתר המוציא והמכניס, וא"כ בפועל איתעבידא מלאכה דסייע לו לעשות הוצאה דעני ובעה"ב אף הוא קעביד עקירה דאב מלאכה דהוצאה דעני.
תוד"ה ומפיס מורסה
עי' רש"י לקמן קז. בונה או מכה בפטיש, ועי' סוגיא דקמו. דלרש"י עשוי להכניס ולהוציא הוא רק דין במכה בפטיש, וכן דעת הרמב"ם, אולם תוס' לקמן קב: ד"ה לול סובר דהוא דין בבונה, ועיי"ש במהרש"א ומהרש"ל.
תוד"ה פטורי "ומפרש ריב"א"
עי' תורא"ש דהוא פירוש רבותיו של רש"י, ויל"ע טובא בדעת תוס' ותלי בביאור תוס' ב: ד"ה והא יציאות עיי"ש בתורא"ש בגליון ובמהרש"א.
תוד"ה בעשותה "אע"פ שהיה במשכן כגון ב' נושאין את הארון"
וצ"ע דארון נושא את נושאיו, אך עי' לקמן צב. בגמ' דילפינן שיעור י' טפחים בהוצאה מארון, ועי' שפת אמת שם דארון הוי כחי נושא את עצמו וצ"ע, ועי' חת"ס שם דב' ארונות הוו ומיושב, ועי' פרקי דרבי אליעזר פרשה מה דאף לוחות נשאו עצמן ובעגל הפסיקו ולא יכל משה לסוחבן והשליכן ונשתברו, וא"כ א"ש דהארון של לוחות הראשונות לא נשא עצמו וא"כ יש לומר דאף לא נשא את נושאיו.

דף ג:
גמ' "בעי אביי"
ולולי זה שמא הוי מקום פטור ובמתני אסור דלא בטלה עקירה ראשונה
תוד"ה כאן
והרשב"א הקשה דדוחק לאוקמי בחור ואל"כ הוי כחוכא, אך תוס' לשיטתו בעירובין כ. דאיירי בחור, וראה ריטב"א דף יא: דפליג אתוס' בזה, והכא נמי פליג ולשיטתו אזיל.

דף ו.
גמ' "ת"ר"
עי' בהגהות עוז והדר שבמאירי ובראבי"ה סי' רא דף 276 (וציינו שם להערה 14) מבואר דגרסו בגמ' ב' מימרות נוספות "אמר עולא אין דרך רשות הרבים בבבל, אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן ירושלים אילמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים" והמימרא השניה נמצאת אף בעירובין ו., כב., קא. עיי"ש בהגהות עוז והדר.
ועי' בברכות נח. דאמר עולא אין אוכלוסא בבבל, והיינו שישים ריבוא עיי"ש, וא"כ נראה דאזיל לשיטתו, ועי' עוד ראבי"ה בעירובין סימן שסט.
ועי' רשב"א בעבודת הקודש בית נתיבות ש"ג ס"א, ובבאר היטב סי' שמה סק"ז, וע"ע רמב"ן עירובין נט ומאירי כאן ופיה"מ בריש מכילתין.
רש"י ד"ה אדם "וזה מקו"פ שהוזכר למעלה שאינו חשוב רשות לעצמו וכו' ובטל אצל רה"י ואצל רה"ר"
עי' לקמן ז. ד"ה חייב ,לא הוי רשותא לנפשיה", ד"ה על גבה "דהוי מקום לעצמה", ד"ה דעד "כי האי גוונא מקום פטור הוא ובטל ומותר לרה"ר", ד"ה אילימא ,ובטל אף לגבי רה"ר", וח. ד"ה רחבה "ההיא לאו מדאורייתא הוה רשות אלא מדרבנן".

דף ח.
רש"י ד"ה רחבה "לאו מדאורייתא הוה רשות אלא מדרבנן"
עי' לעיל ו. רש"י ד"ה אדם, ולפי"ז יובן מה דקשה דמכל מקום הוי מקום פטור דאורייתא, אך יש לומר כיון דבטל לרה"ר חייב ודו"ק, ועי' רעק"א כאן.

דף ט:
גמ' "והא תפלת מנחה"
עי' שפת אמת וצ"ל לפי דבריו דערבית ממוצע בין מ"ק למ"ג.

דף י.
רש"י ד"ה הכון "התנאה לפניו"
עי' רש"י ברכות נא: ד"ה הכון דהוא ענין "נאה"
תוד"ה טריחותא "אין אנו צריכין לאזור"
עי' תורא"ש "ומיהו וכו' ".

דף י:
רש"י ד"ה משקל ב' סלעים "לאו דוקא נקט"
ויש לומר דסלעים בגימטריא ר"י כמנין רד"ו שנים שהיו במצרים, ונקט ב' משום דמיעוט סלעים שתים.

היא שיחתי כתב:אעלה כאן בס"ד הערות קצרות ממה שכתב יהודי אחד בשולי גיליוניו עמ"ס שבת
אשמח להערות
אדגיש: לא כל הדברים מובנים לי ואפשר שיש טעויות בהעתקה אך העתקתי איך שהבנתי
אעתיק בלי נדר הלאה לפי התקדמות הלימוד

יהודי זה מה טיבו?
כבר הייתי בטוח שזה כרך נוסף של "בשולי הגליון" מכ"ק ה'פני מנחם' זצ"ל.

לכארוה כדאי להעביר לפורום הדף היומי

היתכן שכבר נדפס איפשהו?

דף יא.
גמ' "סיפא אתאן לדברי תורה דתניא וכו' "
עי' מהר"ם, ולולי דברי הרמב"ם (עי' להלן) הו"א דתניא סייעתא בעלמא ו... מתני' דאיכא שהות"
גמ' "כשם שאין מפסיקין לתפילה כך אין מפסיקין לק"ש"
עי' רמב"ם דאפי' דליכא שהות.
מתני' "לא יצא החייט במחטו סמוך לחשכה"
נפק"מ למעשה אי שרי ליקח ספרים וטישו לביהכ"נ למנחה וקבלת שבת סמוך לשקיעה היכא דליכא עירוב, ובמשנ"ב אסר אך בהגהות אבן ישראל לר"י פישר התיר דרק אומן עם כלי אומנותו אסור.

דף יא:
רש"י ד"ה לבו ביום "באותו יום שבת ראה הראיה שלישית"
שמעתי דאפשר שצ"ל "באותו יום שבו ראה הראיה שלישית".

דף יב.
גמ' "תני דבר"י יוצא אדם בתפילין וכו' "
תפילין גופייהו בשבת דרבנן עי' שו"ע ש"א מ"ב וגזירה שמא יורידם וילך, והכא אינו ס"ד לאסור בגזירה לגזירה, אלא הכא גם חששו שאם ילך משתחשך לסוף ישארו עליו בשבת ויורידם וילך עמהם.
גמ' "ת"ש וכו' מי אלימא ממתני' "
אפשר דהס"ד היא דכאן יש וי"ו החיבור "ואין קורין", ואף דגם במתני' יש וי"ו החיבור, מ"מ התם יש גם ברישא "ולא יפלה" וי"ו החיבור, ועי' תוד"ה מי ומהר"ם שכ"כ לפרשו.
דף יב:
תוד"ה שאין "ולשון ארמי אין יודעין"
וברא"ש בברכות כתב דמכירין רק שמגונה, ועי' תורא"ש כאן בשם ר"ת, ובט"ז דן מה דין כל לשון, ויש לדון לאור הנ"ל.
דף יג.
גמ' "ה"נ מסתברא"
יל"ע להך ה"נ מסתברא האם ס"ד לפשוט לנדה או דנדה חמורה ויש לחוש יותר ואין לפשוט מהיתר דהתם, ומה דהמשיכה הגמ' ואמרה ולאו איתמר וכו', כוונתה רק לדחות הה"נ מסתברא ולא דס"ד לפשוט הבעיא, ועי' ריטב"א ד"ה מהו דכתב דנדה חמורה מבשר וחלב עיי"ש, וכן עי' ביהגר"א קצה סק"ח דכתב "וכ"ש כאן" וא"כ נפשטה חקירתנו, ונפק"מ לדינא האם כמו דבעינן בבשר בחלב היכא גבוה כשאוכלין באותו שולחן ה"נ בנדה ועי' יו"ד פ"ח ט"ז סק"ד וביהגר"א סק"ב.
גמ' "הכא איכא דיעות ואיכא שינוי"
בביהגר"א סי' קצה סק"ח התיר מכאן היכר בנדה דרק בשינה דתקיף יצרא אסור, אולם עי' כאן ר"ן ורא"ש דלא למדו מכאן ועי' ריטב"א כאן דדייק מהגמ' כן.
תוד"ה מה
עי' תוד"ה נדה בסוטה ז. ותוד"ה התורה בסנהדרין לז., ויל"ע האם כוונת תוס' בסנהדרין דזה באה דרשה דסוגה בשושנים לומר ובסוטה לא הזכירו הדרשה, ועי' בקידושין סז: דהוקשו כל עריות זה לזה ואף נדה (ועי' יבמות ב. תוד"ה סוה"ע) וא"כ צ"ב קושית התוס' כאן, דבין כך יש היקש, רק דמסברא לא אסרינן יחוד הואיל ויש היתר ואיך נאסור יחוד, ויל"ע בזה עוד, ועי' כאן ר"ן דבאמת מדרשה דקרא נפק"ל מסוגה בשושנים.
תוד"ה ופליגא "לאפוקי לשון קריבה ממשמעותו"
עי' ביהגר"א סי' קצה סק"ב ועי' מנחת אריאל אות יא ואילך וחזינן פי' אחר מר"י בתיבת "קריבה", וכן צ"ע מהגמ' כאן בע"ב דקריבה היא אף על קירוב בשר והיא ברייתא.
דף יג:
תוד"ה בימי "יכול להיות שלא הקפיד אלא על השכיבה"
עי' לעיל עמוד א' דרב יוסף פשט הספק מבשר בחלב, ושם ליכא היכר עי' רש"י ד"ה דליכא "וה"ה וכו' ", ועל כרחך ס"ד דהספק על שניהם ערומים, וא"כ איך פירש התנא דבי אלייהו והוא אף אבות דר' נתן, ואינו לב"ש דמב"ש נשמע לב"ה דרק בבשר בחלב פליגי, ומזה מוכח כרש"י, דר' יוסף יפרש דנענש על דאכל ושתה עמה ודו"ק.
דף יז.
רש"י ד"ה קשה "לפי שהלל נשיא וענוותן"
עי' שפ"א.
תוד"ה גוזרני
ולקמן קמה. נראה דפליג רש"י על תוס', אכן יעוי' כאן בתורא"ש דס"ד דפלוגתא היא.
דף יז:
תוד"ה אלא
וכן בתורא"ש, וצ"ע טובא דבתוס' קודם כתבו דרק בשעת פריסה חייב דאל"כ אין צד בידים (עי' ריטב"א ותורא"ש) וא"כ ליכא כלל בכדי שיצודו שהוא רגע אחד שחייב חטאת, וצ"ל דאיסור מדרבנן איכא אף לאחר זמן והואיל ותחילת איסורו מן התורה אסרו הכול ושאני מקורת בית הבד דתחילת איסורו מדרבנן ויל"ע עוד.
דף יח:
גמ' "עם חשיכה בתנורא"
עי' תוד"ה תנור לקמן לח:, הגהות עו"ה שם וב"ח סי' רנג סק"ב.
תודה ולבית שמאי "ולהכי נמי מוגמר וגפרית"
צ"ב, עי' תורא"ש "צובע", ועי' רש"י לעיל על מוגמר.
דף יט.
תוד"ה רבי "לא כב"ש ולא כב"ה"
עי' מהרש"א אך עי' תורא"ש כתוס', ונימוקי הגרי"ב על מהרש"א שיישב הדבר.
דף יט:
תוד"ה הני "ומפרש ר"ת דכרכי דזוזי הן מוקצה מחמת מיאוס"
סותר עצמו לשו"ת ספר הישר סי' ב' והוב"ד באו"ז סי' פו אות א'.