שלח לי חכ"א העתק מספר דברי יוסף (סמברי) עמ' פא:
והיה קולו ערב ביותר, והיה מרואי פני המלך, כי היה משורר לפני המלך והשרים, הוא וערל אחד מרואי פני המלך. ויהי היום ויבא גם השטן בתוכם להתיצב על המלך, זה אומר כי הערל המשורר יש לו חן יותר מהיהודי, וזה אומר כי היהודי יש לו חן יותר מהערל, זה אומר בכה וזה אומר בכה. ויאמר להם המלך, במה יבחנו דבריכם, ויצוו האנשים אל עבדי המלך שיניחו סוס אחד שלא יטעם מאומה ולא ישתה מים יום אחד ולילו. ויהי ממחרת ויביאו את הסוס לפני המלך רעב ללחם וצמא למים, ויצו להביא ספל אחד מלא מים, ויעשו כן, ויניחוהו לפני הסוס לרוות צמאונו, וכשהתחיל לשתות אזי יתחיל המשורר לשורר, כי אמרו הטבעייים לא יערב להם קול המשוררים מבעלי חיים יותר מן הסוס, עד כי מפני רוב חשקו יניח לרוות צמאונו ויחסום פיו מלשתות כדי לשמוע קול השיר. ויעשו כן לפני המלך והשרים, והתחיל הערל לשורר, ואז הסוס לא הטה אוזן ולא ערב לו ולא שת לבו גם לזאת, וישת מן המים וישכר. ויהי ביום השני ויעשו כן לפני המלך והשרים, וירם הרב את קולו לשורר, וישמח הסוס שמחה גדולה ויערב עליו את הקול וישא את ראשו מעל הספל כדי לשמוע את השיר. וייטב הדבר בעיני המלך ויגדל המלך את שלמה וידבר אתו טובות, וישם את כסאו מעל כסאות השרים. ומ היום ההוא והלא ה שם הערל על לבו להרוג את היהודי מפני הקנאה, וכן היה בעונות. ונפטר כבן שלשים שנה בשנת ד"א תת"ל.
ואני הצעיר ג"כ שמעתי, כי ע"י מעשה נהרג רשב"ג, ומעשה שהיה כך היה. כי פעם אחת היה הולך בדרך והוא יחידי והכנור בידו, והיה כנגן המנגן והנה רכב איש מנגד בא לקראתו, וכשמעו את קול הכנור מנגן ויורה אליו חץ ויתקענה בבטנו, ומיד נפל לארץ מת. ובשביל שלא יתפרסם הדבר, לקחו משם וקברו בתוך הפרדס שלו וזרע על קברו אבטיחים, וזה היה בזמן ימות החורף, ועכ"ז האדמה הולידה והצמיחה אבטיח נאה ומשובחת נחמד למראה וטוב למאכל. ויאמר האיש המרצח בלבו, למי נאה זאת האבטיח כי אם למלך בהיות בזמן הזה שהוא נגד טבע האדמה שלא לצמוח כי אם בימות הקיץ, ובודאי כי יקר וגדולה וכבוד אקבל מאת המלך עליה. והנה עשה כאשר זמם ותכף ומיד הוליכה למלך, וקבלו המלך בסבר פנים יפות ואמר לו מה נאה אבטיח זו, מה טובה ומה יפיה. מיד צוה המלך להביא הסכין ולחתוך אותה ולחלקה לכל שריו העומדים לפניו במלכות, ומיד פתחו אותה ונמצאת כולה מליאה דם. מיד תמה המלך על המראה ונשבע בחיי ראשו לאותו האיש שיגיד פשר דבר, דברים על אמיתתן, על מהמ ועל מה היה הדבר הזה, ואם מאן ימאן להודות האמת ידוע ידע נאמנה כי בנפשו הוא. אז הוכרח אותו המרצח במעשיו להגיד האמת ולהודות על חטאתו אשר חטא, מיד צו המלך לתלותו על עץ. כן יאבדו כל אויביך ה'. וצוה המלך שיוציאו משם את רבי שלמה וקברוהו בכבוד גדול. כך שמעתי מפי מגיד אמת. עכ"ל.