פורום אוצר החכמה

דבר נכון עשו אנשי האוצר כשנתנו לנו רשות ליכנס לאתר המקוון למלא את ימי בין הזמנים בתוכן ראוי ותודה להם לכך.

ובכן מעניין היה לשמוע מחברי הפורום מתי התחיל כל המושג בין הזמנים, ומתי התחיל הבין הזמנים בסגנון כמו שהיום היינו מתשעה באב עד ר''ח אלול, האם גם בישיבות ליטא היה גם כן בזמן זה או שסדר זה התחיל אחר השואה כאן באר''י. מעניין היה להביא מקורות מהאוצר.

אם זכרוני אינו בכזיב, 'בין הזמנים' כבר נזכר בשל"ה.

יעויין מהרש"א חידושי אגדות שבת קיט ב, לגנאי : "ביטול תינוקות של בית רבן הוא מצוי בכל קהלה גם הבחורים מבטלין רוב הימים בבין הזמנים והולכים ברחובות בביטולים וטיולים. "
וכן עיין של"ה מסכת שבועות נר מצוה אות כד: "ועיקר הכולל הכל, יהיה נעקר ונשרש מן העולם השם של 'בין הזמנים', לא יזכר ולא יפקד, רק כל העתים שוים לטובה, יתנהגו במנהג אחד לתורה, כמו שכתוב (יהושע א, ח) 'והגית בו יומם ולילה'. "
להבדיל בין ספרי קודש לספרי היסטוריה, כמדומני שיש ע"ז חומר במקורות לתולדות החנוך בישראל של אסף.

יצג כתב:להבדיל בין ספרי קודש לספרי היסטוריה, כמדומני שיש ע"ז חומר במקורות לתולדות החנוך בישראל של אסף.

סליחה שאני מפריע לדיון,
אבל זו טעות לקרוא לספרו של ר' שמחה אסף בשם 'ספר היסטוריה'. ב'סך הכל' הוא ליקט פיסקאות המדברים בעיניני חינוך, מתוך "ספרי קודש", ובלשונן.

טרחתי עוד וחיפשתי קצת אצל אסף (נמצא באוצה"ח), ואין שם הרבה ע"ז (הוא מביא גם מטה אפרים שמתנגד לבין הזמנים). ישנו ספר של הרב גרוס "מנוחת אמת" בנושא בין הזמנים, ושם אסף כדרכו הרבה חומר.
חומר היסטורי תמצא עוד במאמרו של ליפשיץ על "החדר" (בתוך "כתבים" של ליפשיץ). ובחיפוש באוצה"ח תמצא עוד הרבה.

בשבתי בישיבת 'באר יעקב' המעטירה ליוינו את רבינו רה"י הגרמ"ש זצ"ל בר"ח אדר תשס"ד לביתו אחרי תפילת ר"ח, ובדרך שאל מישהו את רה"י איך מרבים בשמחה, והוא ענה לו בחיוך המפורסם שלו 'ע"י לימוד התורה' ענה לו איזה לץ אחד שהיה שם שאולי מזה הגיע המושג בין הזמנים בחודש אב (בשלמא בסוכות ופסח מובן איכשהו, אבל מאיפה הגיע הבין הזמנים של חודש אב) כי נקטינן 'משנכנס אב ממעטין בשמחה' ואם ריבוי שמחה הוא ע"י לימוד התורה, אז מיעוט שמחה הוא ע"י מיעוט הלימוד, חייך הר"י זצ"ל ואמר לו עכשיו תשב ותלמד ותאמין לי שזה מרבה שמחה, ועד חודש אב אני ימציא פשט חדש....

דומני שבספרו החדש של פרייינד 'מועדים לשמחה' על חודשי תמוז אב, יש חומר רב ופיקנטרי.
למיעוט זכרוני ב'אסופות' דאשתקד, הובאה הסנונית הראשונה 'מתוך' הספר שאז היה עתיד לצ"ל - ועתה הרחיב לנו.

בגליון שהגיע היום לכתובתי צוין שמקור 'בין הזמנים' הוא במסכת ברכות, באותם חודשיים ששלחו האמוראים את תלמידיהם הביתה לשם התארגנות כלכלית. וכן שבפולין לפני 400 שנה היה זה זמן של שידוכים ונישואין, כעדות הגאון ר' נתן נטע בספרו 'יון מצולה'.

יצג כתב:יעויין מהרש"א חידושי אגדות שבת קיט ב, לגנאי : "ביטול תינוקות של בית רבן הוא מצוי בכל קהלה גם הבחורים מבטלין רוב הימים בבין הזמנים והולכים ברחובות בביטולים וטיולים. "
וכן עיין של"ה מסכת שבועות נר מצוה אות כד: "ועיקר הכולל הכל, יהיה נעקר ונשרש מן העולם השם של 'בין הזמנים', לא יזכר ולא יפקד, רק כל העתים שוים לטובה, יתנהגו במנהג אחד לתורה, כמו שכתוב (יהושע א, ח) 'והגית בו יומם ולילה'. "
להבדיל בין ספרי קודש לספרי היסטוריה, כמדומני שיש ע"ז חומר במקורות לתולדות החנוך בישראל של אסף.

וכן הזכיר השל"ה שהיה נהוג לעשות חופש בישיבות בימי החנוכה וכתב שהוא בשביל שיוכלו לחזור ולחזור על תלמודם

דבר פלא ראיתי בעלון תל תלפיות (שיצא לאור ע"י ישיבת תורה באהבה בתל ציון) במאמרו של הרב ערבליך שהביא מהשל"ה שבין הזמנים הוא קודש קדשים, וביאר שם עפ"י מה שכתבו בספרי חסידות שגדולה עבודת האכילה מתורה ותפילה, משום שבאכילה לשם שמים הרי הוא מקדש את החומר.
ומאידך ראיתי בספר שיחות התחקות להגרצ"מ זילברברג שליט"א שהביא מהשל"ה (שבועות נר מצוה) שבין הזמנים שמו לא יזכר ולא יפקד, והאריך בזה הגרצ"מ זילברברג שליט"א. וצ"ב הסתירה (ואכן בחיפוש באוצר ובר אילן) לא מצאתי של"ה אלא כמו שהביא הגרצ"מ).

מציץ כתב:דבר פלא ראיתי בעלון תל תלפיות (שיצא לאור ע"י ישיבת תורה באהבה בתל ציון) במאמרו של הרב ערבליך שהביא מהשל"ה שבין הזמנים הוא קודש קדשים, וביאר שם עפ"י מה שכתבו בספרי חסידות שגדולה עבודת האכילה מתורה ותפילה, משום שבאכילה לשם שמים הרי הוא מקדש את החומר.
ומאידך ראיתי בספר שיחות התחקות להגרצ"מ זילברברג שליט"א שהביא מהשל"ה (שבועות נר מצוה) שבין הזמנים שמו לא יזכר ולא יפקד, והאריך בזה הגרצ"מ זילברברג שליט"א. וצ"ב הסתירה (ואכן בחיפוש באוצר ובר אילן) לא מצאתי של"ה אלא כמו שהביא הגרצ"מ).

ידועים דבריו של מרן הרב עובדיה, שמי שהמציא את בין הזמנים עתיד ליתן את הדין (כלל הנראה כבר אינו עימנו, אז כנראה הוא כבר נתן את הדין).

מורה צדק כתב:

מציץ כתב:דבר פלא ראיתי בעלון תל תלפיות (שיצא לאור ע"י ישיבת תורה באהבה בתל ציון) במאמרו של הרב ערבליך שהביא מהשל"ה שבין הזמנים הוא קודש קדשים, וביאר שם עפ"י מה שכתבו בספרי חסידות שגדולה עבודת האכילה מתורה ותפילה, משום שבאכילה לשם שמים הרי הוא מקדש את החומר.
ומאידך ראיתי בספר שיחות התחזקות להגרצ"מ זילברברג שליט"א שהביא מהשל"ה (שבועות נר מצוה) שבין הזמנים שמו לא יזכר ולא יפקד, והאריך בזה הגרצ"מ זילברברג שליט"א. וצ"ב הסתירה (ואכן בחיפוש באוצר ובר אילן) לא מצאתי של"ה אלא כמו שהביא הגרצ"מ).

ידועים דבריו של מרן הרב עובדיה, שמי שהמציא את בין הזמנים עתיד ליתן את הדין (כלל הנראה כבר אינו עימנו, אז כנראה הוא כבר נתן את הדין).

וצ"ע בדברי היביע אומר, אם אכן בין הזמנים הוא דבר בלתי ראוי, למה לא קם הראשל"צ לבטלו, ואטו מי שהנהיג בעבר, ישא בתוצאות לדורי דורות?, ואם כגובה ארזים גבהו שאין אחריו בי"ד שיכול לבטל דבריו, שוב אין בודקין מן המזבח ולמעלה.

ואנא עובדא ידענא שנתקבצו כמה גדולי ת"ח [ביניהם המגיד הגה"צ ר' שלום שבדרון, הגאון ר' יהודה צדקה ועוד, זכר כל הצדיקים לברכה, והלכו אצל גדולי הדור הקה"י והאבי עזרי ודרישתם בפיהם לבטל את בין הזמנים, ולא שעו להם. וכן מקובל בפוניבז', שבזמן מלחמת יוה"כ האריכו את הזמן עד אמצע החג, מחמת חילול ה' שבדבר שלא יסתובבו תלמידי הישיבות ברחוב, ואמר המשגיח בעל אור יחזקאל זי"ע, שאת ה'מחיר' על זה שילמו בכל זמן החורף שאח"כ.

ברור שאין שום קדושה בבין הזמנים, אבל ההכרח לא יגונה, וגם ידוע שישנם ש'בנו' את עצמם דווקא בימי ביה"ז כאשר התגברו כארי ולמדו מרצונם, וגמרו מסכתות וכו'.

הגרמ"מ שולזינגר האריך הרבה ע"ז בשיחותיו שנדפסו בקבצים מיוחדים, ולא עת האסף.

ברור הדבר שאחר שזה נשתרש מאוד קשה לבטל, וכשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע,
הרב עובדיה אומר את זה בשביל שידעו שזה רק בדיעבד ולא יהפכו את זה לדבר מקודש, אלא ילמדו גם בבין הזמנים,

לידיעתך, בפורת יוסף אין בין הזמנים כ"כ ארוך.

יש הבדל בין בין הזמנים לבחורי ישיבות לבין בין הזמנים של אברכי כולל. בעוד שבחורים שנוסעים לבד בלי פיקוח של מחנכים יכולים להתדרדר למקומות שלא היו שם אף פעם, הרי שאברך כשנוסע עם משפחתו זה ענין אחר לגמרי.

ובקשר לחשש ביטול תורה בבין הזמנים אברך פעם אמר לי שהוא לא מבין מה הבעיה בבין הזמנים הרי מי שלומד כל השנה באמת ימשיך ללמוד גם בבין הזמנים (והרבה אברכים מנצלים ללמוד מקצועות תורה שאין לומדים בכולל), וגם אם נוסע לבית הארחה וכדו' ימשיך ללמוד גם שם, ומי שאינו לומד בבין הזמנים ומבטל את הזמן יעשה כן גם בתוך הזמן, ונאים הדברים למי שאמרם כי בעיני ראיתי איך שהוא לומד בבית הכנסת בימי ביה"ז משעה 10:00 בבוקר עד 8:00 בערב מעריב כמעט ברציפות.

הלוואי על כולנו.
במציאות כולנו עם כ-ל הילדים בבית ולא מספיקים ללמוד.
הנושא הוא לא הדרדרות אלא ביטול הזמן.

יש גם צד נוסף, איך יתכן שבחור צריך בין הזמנים ואין ברירה וכולם מבינים שצריך הפוגה וכו', וביום שמתחתן פתאום שכחו לו את זה.
הרי במציאות האברכים לא זוכים לנוח אף פעם. כי גם בנופש הם עסוקים ולא כ"כ לומדים כל היום כמו שדברת. (אין לי מושג לאיפה אתה נוסע. אני אם אני יוצא עם הילדים זה גן חיות, ים וכו' שזה יום שלם של ביטול תורה מוחלט ובערב עייפות מתישה, וסוף כל סוף הבית דורש את שלו).
איך יתכן שבחור בן עשרים ושלוש שנח לו כל הזמן, יחסית, צריך בין הזמנים. וחבירו האברך מאותו וועד שעובד כל הזמן, שומר בצהריים על הילדים ובשבילו שנת צהריים היא רק בגדר חלום, טורח בבין הסדרים בקניות, עזרה, או השלמת משכורת באיזו עבודת דחק, ובכלל הלחץ הנפשי הקבוע, לא צריך בין הזמנים?
אולי נעשה בין הזמנים רק לאברכים? בזמן שהילדים בחיידר ילכו הם קצת לנוח?

אלא מאי, באמת גם הבחור לא צריך. ורק ההרגל גורם לצורך הנפשי הזה. מעין זה היה אומר מורי המשגיח בישיבה איך יתכן שבחורף כולם בריאים בנפשם ופתאום בקיץ חייבים כל יום שישי ללכת לים לנוח (או להשתולל...) אם לא שההרגל גורם והכל דמיון. בפירוש זה היה ניכר בישיבה שמי שהיה שקוע בלימוד לא היה להוט אחרי בין הזמנים כ"כ ולא מוטרד כ"כ מ'סוף הזמן' ה'קשה'. והבטלנים הם אלו שצריכים היו את בין הזמנים בלחץ.

משל המשילו חכמים, דלי מים קשה מאוד לסחיבה ומשבר את הגב, אבל הנכנס למים בבריכה שעל כולו מים הרי זה עונג. ואין מים אלא תורה. מי שלא מעוניין ללמוד כדבעי ורק המשגיח או המצב מאלץ אותו ללמוד הרי זה כדלי מיים על הגב- קשה, מעייף, ומתיש. אבל השקוע בלימוד הרי הוא כמי שקפץ כולו לתוך המיים ומתמלא עונג עם לימודו. והדברים נפלאים.

יש איזה גיל שבו כ"א אמור להיות ברשות עצמו. ואאמו"ר היה משנן באזני כלל זהב "עצמאים לא חולים". ז"א שכל עוד מכניסים לאדם משהו בכח מהצד, פתאום הוא חולה ופתאום צריך מנוחה וכו', אבל כשזה עסק שלו- הוא לעולם בריא ועסוק. וע"כ מצפים שבאיזה גיל יבין האברך או הבחור שהוא עוסק בעסק של עצמו, וממילא ירצה להמשיך תמיד ללא הבדל בין הסדרים והזמנים ומצב הרוח והבריאות.

ראיתי בבית הכנסת, פתק של קבלות שקיבל א' האברכים על עצמו בערב יו"כ,
וכך היו קבלותיו הנוגעות לנד"ד:
א. לא לבטל את החברותא כלל במשך כל הזמן, ואם יש צורך גדול להתייעץ עם אדם אחר אם לבטל את החברותא.
ב. בבין הזמנים ללמוד גמרא, או לכל הפחות לשבת מול הגמרא 5 דקות בבוקר ו5 דקות בערב.

בתחילה חשבתי שמי שמקבל ע"ע כזה דבר, הרי הוא במצב קשה ביותר, אך כשאני קורא את האשכול הזה, אני מבין שהרי הרב שך לא הסכים לבטל את בין הזמנים, ולפי הבנתו של אותו אברך, לדעת הרב שך אין צורך ללמוד כלל בבין הזמנים, והוא עושה טובה להקב"ה ומקבל על עצמו לשבת מול הגמרא 5 דקות בי"א תשרי, יומים אחרי הקבלה, והוא מקווה שהקב"ה יאריך ימיו ושנותיו וייתן לו פרנסה טובה והרווחת הדעת ופתיחת ליבו בתורה עם כזו קבלה.

חבל שהוא לא גדל בבית מדרשכם. כולם מתמידים. יצה"ר לא שולט בכם. אשריכם.
הפרשנות שלך 'קצת' נלעגת.

הר' שך זצ"ל אמר במפורש ללמוד לפחות 4 שעות בבין הזמנים.
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?52552&&page=21

ישראל
את הפתק הזה ראיתי אצלך בשכונה...
יש כאלה ששומעים את הרב שך רק במה שנוח להם.

ויסוד חשוב יש לדעת, כאשר מדגישים שהדבר בדיעבד, הבחורים ואח"כ כשהם אברכים הם לוקחים את זה בדיעבד ומשתדלים למלא את זמנם, אך כשכל הישיבה יוצאת לבין הזמנים, וכולם מדגישים שזה חובה לנוח, ואסור לבטל את זה, וישיבה שלא עושה בין הזמנים סרה מדרך ההשקפה, אז בין הזמנים עובר בבטלה.

[

ישראל הר כסף כתב:הרי במציאות האברכים לא זוכים לנוח אף פעם. כי גם בנופש הם עסוקים ולא כ"כ לומדים כל היום כמו שדברת. (אין לי מושג לאיפה אתה נוסע. אני אם אני יוצא עם הילדים זה גן חיות, ים וכו' שזה יום שלם של ביטול תורה מוחלט ובערב עייפות מתישה, וסוף כל סוף הבית דורש את שלו).
.

במחילה, ביטול תורה, או מ"ע דאוריתא?

זקן ששכח כתב:בגליון שהגיע היום לכתובתי צוין שמקור 'בין הזמנים' הוא במסכת ברכות, באותם חודשיים ששלחו האמוראים את תלמידיהם הביתה לשם התארגנות כלכלית.

[מויקיפעדיה]:
"רבא ביקש מתלמידיו שלא ייראו לפניו (כלומר ילכו לבתיהם ולא ישארו בישיבה) בימי תשרי ובימי ניסן.(ברכות לה:)."

"בעשור האחרון התפתחה ההתייחסות ההלכתית לתקופת החופשה הישיבתית, וחוברו מספר ספרים העוסקים בהליכותיהם והנהגתם הראויה של בני הישיבות בחופשה. בין הספרים שנכתבו במישרין על "הלכות בין הזמנים": ספר 'מנוחת אמת', שחיבר הרב מרדכי גרוס, ספר 'שלהי דקייטא', שחיבר הרב שמואל ברוך גנוט, ספר 'דבר הלכה\בין הזמנים", שחיבר הרב יהודה לייב שטרן, ספר "הזמן ובין הזמנים", שנכתב בעילום שם המחבר. ארגון "דרשו" פרסם עד כה 6 קובצי עת, המתפרסמים בישיבות לפני היציאה לפגרה והעוסקים ב"הלכות והליכות ל'בין הזמנים".

אריה לייב כתב:ובקשר לחשש ביטול תורה בבין הזמנים אברך פעם אמר לי שהוא לא מבין מה הבעיה בבין הזמנים הרי מי שלומד כל השנה באמת ימשיך ללמוד גם בבין הזמנים (והרבה אברכים מנצלים ללמוד מקצועות תורה שאין לומדים בכולל), וגם אם נוסע לבית הארחה וכדו' ימשיך ללמוד גם שם, ומי שאינו לומד בבין הזמנים ומבטל את הזמן יעשה כן גם בתוך הזמן, ונאים הדברים למי שאמרם כי בעיני ראיתי איך שהוא לומד בבית הכנסת בימי ביה"ז משעה 10:00 בבוקר עד 8:00 בערב מעריב כמעט ברציפות.

הכל טוב ויפה אבל אם כ"כ קל ללמוד בלי מסגרת בשביל מה צריך בכלל כולל?

שמעתי פעם קל' שקבלתי מידיד ובה רב פלוני (צרפתי) מסביר על שיטת הלימוד שבה מלמד את תלמידי החיידר שלו.
בין שאר הדברים אמר שאין אצלהם חופש כלל כל השנה מלבד ביום כיפור!. אותו ידיד סיפר לי שהרב ותלמידיו היו תקופה מסויימת בארץ אך אחרי שראה הרב את המצב הרוחני בארץ שב עם ישיבתו בחזרה לצרפת. (שם התלמידים יודעים לפחות שיש גוי ויש יהודי ואין קשר בינהם, משא"כ בארץ שיש הרבה שאינם שומרי תו"מ והחשש שילמדו מהם גדול).
(איני זוכר את שם הרב אבל יש לי דרך (לא קלה) לברר זאת).

גם בירושלים יש ת"ת כאלה ואני לא רואה שהם מאוד מצליחים.

שמואל מאיר כתב:

ישראל הר כסף כתב:הרי במציאות האברכים לא זוכים לנוח אף פעם. כי גם בנופש הם עסוקים ולא כ"כ לומדים כל היום כמו שדברת. (אין לי מושג לאיפה אתה נוסע. אני אם אני יוצא עם הילדים זה גן חיות, ים וכו' שזה יום שלם של ביטול תורה מוחלט ובערב עייפות מתישה, וסוף כל סוף הבית דורש את שלו).

במחילה, ביטול תורה, או מ"ע דאוריתא?

אתה צודק. לא היתה כאן כוונה למושג ביטול תורה במובנו התורני והמאיים, אלא למציאות כמו שהיא, והדברים מוסבים כלפי מי שכתב לפני שהאברכים שלומדים כל השנה לומדים גם בבין הזמנים. לגבי דברים אלו בלבד התכוונתי לומר שבמציאות הלוואי והרבה אברכים שלומדים ברצינות כמו שצריך יזכו לפתוח ספר ברצינות בבין הזמנים אחרי ש'מוטלת עליהם עבודת הנשים על הגברים' שכידוע יש שואלים דבשלמא עבודת גברים לנשים היא קשה מאוד אבל מה כ"כ נורא בעבודת הנשים לגברים. והשואלים או שהם בחורים או שלא זכו לטעום מעבודת הנשים- מפרכת ומוציאה מן הדעת. ב"ה שאלו הם קשיינו- צרות של עשירים, אבל זה לא קל להגיע מותש לתחילת זמן אלול.


בכ"א, מישהו אמר לרב ראובן לויכטר פעם שיש לו קשיים מרובים בעבודת ה' מצד טרדות הבית וגידול הילדים, ענה לו הרב 'אני מבין מדבריך שהילדים הם הסיטרא אחרא'!!!
אותו אחד מאוד התפלא ונזעק על המ ולמה אומר הרב כדברים האלו, ביאר לו ר' ראובן את דבריו כי מדבריו משמע שיש כאן שני צדדים, הוא מצד אחד- היצר הטוב- שרוצה להתקדם ולהתעסק בעבודת ה', והב' הילדים וביתו אשר חננו ה'- הם המפריעים ונלחמים בעבודת ה' שלו...
כך שכולנו מודים לה' על הטרדות וכו' רק לא כותבים שבודאי כל מי שלומד כל השנה אין הבדל בין זמן לבין הזמנים.

בשביל זה יש את האשה, שעליה מוטל שגם בבין הזמנים צריכה לדאוג שבעלה יוכל ללמוד בשקט לכל הפחות בחלק מהיום.

מורה צדק כתב:בשביל זה יש את האשה, שעליה מוטל שגם בבין הזמנים צריכה לדאוג שבעלה יוכל ללמוד בשקט לכל הפחות בחלק מהיום.

לא זו דרכה של תורה.

זו דרכה של תורה
שגם האשה תישא בעול, ולא תחשוב שבגלל בין הזמנים בעלה פטור מללמוד וצריך לשמור על הילדים.

מורה צדק כתב:גם בירושלים יש ת"ת כאלה ואני לא רואה שהם מאוד מצליחים.

כנראה שאותו רב ששב לצרפת צדק...

מורה צדק כתב:זו דרכה של תורה
שגם האשה תישא בעול, ולא תחשוב שבגלל בין הזמנים בעלה פטור מללמוד וצריך לשמור על הילדים.

ציטוט מדבריכם:'בשביל זה יש את האשה.' לא זו דרכה של תורה.
אמנם היה זה ביטוי, אבל ביטוי שמבטא.
דרכה של תורה היא שיהודי ממלא ברצינות את מצוותיו כלפי ביתו, ומבקש מרעיתו סיוע ללמוד, במידת היכולת שלה.

או, אולי אצלכם יש כתובה שונה?

יש לך ציטוט מהכתובה לגבי זה?

מורה צדק כתב:יש לך ציטוט מהכתובה לגבי זה?

לך יש ציטוט מהכתובה לגבי זה שהאשה מחויבת לעזור לבעלה ללמוד?
לגבי מצוות היהודי כלפי ביתו, אפשר לצטט את החומש. לא צריך להרחיק עד הכתובה.

שמואל מאיר כתב:

מורה צדק כתב:יש לך ציטוט מהכתובה לגבי זה?

לך יש ציטוט מהכתובה לגבי זה שהאשה מחויבת לעזור לבעלה ללמוד?
לגבי מצוות היהודי כלפי ביתו, אפשר לצטט את החומש. לא צריך להרחיק עד הכתובה.

viewtopic.php?f=17&t=1322#p8204
"...באחד הפירושים על פסוקי בריאת האדם מבאר הגר"א ביאור נפלא בטעם בריאת האדם זכר ונקבה בגוף אחד והפרדתם אחרי כן ובתוך דבריו כותב מפורש שעל האשה לצאת לעבוד כדי שהבעל יוכל ללמוד תורה. (כל' מלכתחילה לכך נועדה בבריאתה)..."

viewtopic.php?f=17&t=1322#p8210

יאיר. כתב:

אריה לייב כתב:ובקשר לחשש ביטול תורה בבין הזמנים אברך פעם אמר לי שהוא לא מבין מה הבעיה בבין הזמנים הרי מי שלומד כל השנה באמת ימשיך ללמוד גם בבין הזמנים (והרבה אברכים מנצלים ללמוד מקצועות תורה שאין לומדים בכולל), וגם אם נוסע לבית הארחה וכדו' ימשיך ללמוד גם שם, ומי שאינו לומד בבין הזמנים ומבטל את הזמן יעשה כן גם בתוך הזמן, ונאים הדברים למי שאמרם כי בעיני ראיתי איך שהוא לומד בבית הכנסת בימי ביה"ז משעה 10:00 בבוקר עד 8:00 בערב מעריב כמעט ברציפות.

הכל טוב ויפה אבל אם כ"כ קל ללמוד בלי מסגרת בשביל מה צריך בכלל כולל?

שמעתי פעם קל' שקבלתי מידיד ובה רב פלוני (צרפתי) מסביר על שיטת הלימוד שבה מלמד את תלמידי החיידר שלו.
בין שאר הדברים אמר שאין אצלהם חופש כלל כל השנה מלבד ביום כיפור!. אותו ידיד סיפר לי שהרב ותלמידיו היו תקופה מסויימת בארץ אך אחרי שראה הרב את המצב הרוחני בארץ שב עם ישיבתו בחזרה לצרפת. (שם התלמידים יודעים לפחות שיש גוי ויש יהודי ואין קשר בינהם, משא"כ בארץ שיש הרבה שאינם שומרי תו"מ והחשש שילמדו מהם גדול).
(איני זוכר את שם הרב אבל יש לי דרך (לא קלה) לברר זאת).

נראה שצ"ל תשעה באב (במקום יו"כ) כמבואר באו"ח תקנד, א, ובנושאי כלים.

מורה צדק,פלא על כבודו, בכתובה אדם מתחייב לזון ולפרנס את אשתו ואין היא צריכה לצאת לעבוד, גם המשנה דברה על עיסוק בתוך הבית ולא כמו שלצערנו היום חצי מציבור הנשים נמצא בחוץ....
זה מצב בדיעבד גמור וכבר הרחבנו את הדיבור ע"ז במקום אחר.

למאי_נמ? כתב:נראה שצ"ל תשעה באב (במקום יו"כ) כמבואר באו"ח תקנד, א, ובנושאי כלים.

?
בת"ב ניתן ללמוד דברים המותרים.

לר' יאיר,

בשו"ע הנ"ל: "...ותינוקות של בית רבן בטלים בו..."

נו באמת, מה תלמד אתם, מסכת מו"ק, הלכות אבלות, מדרש איכה ???
ז

שלו'
באתר ישיבת "מרכז הרב" מובאים שיעורו של ראש הישיבה הרב יעקב שפירא שליט"א.
אני מצטט מהשיעור לסוף זמן חורף תשע"א :
פעם עשו 'גורל הגר'א', באם ראוי לבצע שינויים ב'בין הזמנים'. הפסוק שיצא הוא (שמות יט, יב) 'השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו'. אל תשנו את הסדרים, משום שסדרי הישיבה הם כריבוע של תפילין – חייב להיות ריבוע מדוייק, ללא רבב. אין מקום לעיגול פינות.

הספרן הוותיק והמסור של ישיבת מרכז הרב עדיאל לוין ז"ל הראה לי פעם שר' אברום שפירא זצ"ל הסתמך על סעיף מפורש בשו"ע שיש לשמור על חודש ניסן כולו כ"בין הזמנים". ברם מדובר בסעיף שאינו ב"אורח חיים" ורק בקיאותו של ר' אברום דלתה אותו מאי-שם והביאה אותו כהוכחה. לדאבוני, אינני זוכר את המקור הנ"ל ואשמח אם יש מי שיעמיד אותי על "דברי תורה".

אולי רמ"א יו"ד קע"ט ב' ואולי כבר נידון כאן

בנו של אחד מראשי הישיבות סיפר לי בילדותו שהוא לומד בבין הזמנים כמו בזמן
כלומר באותם שעות, ומשחק בזמני ההפסקות ובזמן לימודי חול

משה ששון כתב:אולי רמ"א יו"ד קע"ט ב' ואולי כבר נידון כאן

בנו של אחד מראשי הישיבות סיפר לי בילדותו שהוא לומד בבין הזמנים כמו בזמן
כלומר באותם שעות, ומשחק בזמני ההפסקות ובזמן לימודי חול

התינח בת"ת, בישיבה מאי איכא למימר?