מה שציין ב'אלף המגן' שעפ"י רוב כוונתו ל"רבו" בעל אבני נזר.
הנה מקורו כנראה (אף שלא ציין לה) מתולדות הגרי"ע שנכתבו על ידי נכדו ר' דוד מורגנשטרן והדפיסם בסוף ספר שארית יוסף. הספר עצמו נמצא ב
היברובוקס, אך התולדות נחסרו משם.
הנכד הנ"ל כתב כן מקודם כהשערה (אך לא משום שהאבני נזר היה רבו, אלא לדעתו החסיר שמו שמו שלא רצה לקבל מרותו וכו'), ובסוף התולדות מוסיף הנכד שמצא גוכתי"ק זקנו שרשם בגליון אחד מספריו בה הביא דברי "רב גדול וצדיק" ובכתב ידו מפרש שהכוונה להגה"ק מסאכטשוב.
אין הספר תחת ידי, והנני כותב מזכרון רחוק, ואי"ה בהזדמנות הקרובה אבדוק בפנים.
ולעצם הענין הנידון שם בגליוני הש"ס שממון רבים הוי כנפשות, אולי אפשר גם להביא סמך לזה מדברי המגן אברהם סימן שכ"ט ס"ק ה', בהא דהובא שם בסעיף ז' בשם י"א דעכו"ם הבאים על עסקי ממון מחללין שבת בשביל זה "שאם לא יניחנו ישראל לשלול ולבוז ממונו יהרגנו והוי עסקי נפשות", והקשה המג"א "דצ"ע דיניחנו ליקח הממון ולא יחלל שבת", ותירץ דאפשר דחיישינן שכיון שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו שמא אחד מכל העיר יעמוד נגד וייהרג ולכן מחללין ע"ז שבת אבל באדם יחיד אכן יניח ליקח ממונו ולא יחלל שבת, עכ"ד. ומכח דברי המג"א האלו נמצא שברבים נחשב מסירות הממון כמסירת הנפש.
אך יתירה מזו, במג"א שם הוסיף "עיין מה שכתבתי סוף סימן רמ"ח", ונראה כוונתו למש"כ שם ס"ק ט"ז לענין הליכה בשיירא בשבת דמותר במקום פקוח נפש, וכתב המג"א, "ואם מתיירא להתעכב במדבר שמא יפגעו בו לסטים ויגזלו ממנו הבהמ' ולא יוכל ללכת ברגליו או אם יקחו ממונו לא יוכל לחיות עוד או אם יקחו מלבושיו בזמן הקור במעט ימות בקרירות כל א' מאלו מקרי פ"נ", עכ"ל. ומשמע שכוונת המג"א בציינו בסימן שכ"ט לשם, שגם בזה יש סיבה ללחום נגד העכו"ם הבאים לגזול ממון הרבים, כי בין הרבים האלו כמעט לא ימלא שלא יהי' אחד מחששות הנזכרות בסימן רמ"ח ס"ק ט"ז הנ"ל, ולכן דינו כנפשות. ומזה ג"כ יוצא שממון דרבים כנפשות דמי. ולכן בבכל נפשכם נכלל בכל מאודכם.