פורום אוצר החכמה

אני מחפש אחר מדרש המופיע בחת"ס, ובעוד 2 ספרים המצורפים.
בילקו"ש ריש במדבר מופיע המדרש אבל בשינויים, כלומר על הפסוק "הבו לה' משפחות עמים", ולא מצאתי לע"ע מדרש עה"פ "הבו לה' בני אלים".

גלילי,
חיפשתי למענך את המדרש, ועדיין לא מצאתיו.
אך נראה, כי שני המקורות המאוחרים לחת"ס (ערוגת הבושם, תמר דבורה) - שאבו את הדברים מחת"ס עצמו!

חכם באשי, תודה על הטירחה!
ושוב לחברי הפורום מי שימצא יבורך!

מפרוייקט השו"ת, ילקוט שמעוני במדבר רמז תרפד: בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו אומות העולם בהן מה ראו להתקרב יותר מן האומות, סתם פיהן הקדוש ברוך הוא אמר להן הביאו לי ספר יוחסין שלכם שנאמר הבו לה' משפחות עמים כשם שבני מביאין, ויתילדו על משפחותם,

יצג,
הרי גלילי כבר ציין את המקום הזה, בתחילת הודעתו הראשונה!!!

הצדק עמך, ולא שמתי לב.

יצג,
תודה על הרצון,
ואם תמצאו מדרש ממוקד יותר, אודה לכם מאוד.

בינתיים לא נמצא מקור למדרש הנ"ל. (viewtopic.php?p=7152#p7152)

כעת אני מחפש מקור לדרשה 'ויוצא משה אותם' - בעל כרחם.
בבר אילן מצאתי מדרש אגדה (בובר) דברים פרק ד

[יא] ותקרבון ותעמדון תחת ההר. בשילוח המרגלים באתם כולכם, אבל במעמד הר סיני הבאתי אתכם בעל כרחכם, שנאמר ויוצא משה את העם (שמות יט יז), בעל כרחם העמידם:

האם ידוע לכך מקור נוסף בחז"ל.

בתורה שלמה כאן
באות רטז, ציין לירושלמי, ולא הבנתי דבריו, אולי מישהו יוכל לבאר כוונת הירושלמי,
וכן אם אפשר לציין כמקור נוסף הירושלמי, או שכוונתו להיפך.

תורה תמימה דברים פרק א

(כב) ותקרבון אלי - תניא, אמר ר' יהודה בן פזי בשם רבי, הן נקרא ולא נבעת כט), לטובה כתיב (פ' יתרו) ויוצא משם את העם, לרעה - ותקרבון אלי כלכם ל) [ירושלמי שקלים פ"א ה"א]:

ובהערות שם:

ל) ר"ל בשעת מתן תורה הוציאם משה כמו בעל כרחם, כמשמעות הלשון ויוצא משה את העם, ובשילוח מרגלים שזה היה בכלל נגד רצון ה' כמבואר בפסוק הסמוך נגשו כולם מעצמם מרצונם הטוב:

יצג כתב:תורה תמימה דברים פרק א

(כב) ותקרבון אלי - תניא, אמר ר' יהודה בן פזי בשם רבי, הן נקרא ולא נבעת כט), לטובה כתיב (פ' יתרו) ויוצא משם את העם, לרעה - ותקרבון אלי כלכם ל) [ירושלמי שקלים פ"א ה"א]:

ובהערות שם:

ל) ר"ל בשעת מתן תורה הוציאם משה כמו בעל כרחם, כמשמעות הלשון ויוצא משה את העם, ובשילוח מרגלים שזה היה בכלל נגד רצון ה' כמבואר בפסוק הסמוך נגשו כולם מעצמם מרצונם הטוב:

בתורה שלימה הנ"ל שהבאתי ציין הירושלמי הנ"ל, אלא שלא הבנתי הפשט בירושלמי מפני מה נקרא לטובה בהר סיני.

גלילי כתב:ואם תמצאו מדרש ממוקד יותר, אודה לכם מאוד.

לזק"א פנית :?:

לא הבנתי מה הבעיה. לכאורה הפשט פשוט: לטובה, היינו למתן תורה שהוא דבר טוב, הוצרך להוציאם בעל כרחם; ואילו לרעה, לדבר רע, מעשה המרגלים, באו מעצמם.

הוא התכוון שלפניכן כשעיין בתורה שלמה לא הבין כוונת "לטובה" אך אחרי שהבאת את "התורה תמימה" הכל מובן..