פורום אוצר החכמה

בראותי התגובות הנלבבות להגיגי בינה בתפילה, הנני למסור לציבור יפה כמה ציצים ופרחים בענינה של ברכת המינין הלא הן המשומדים, יתמו חטאים מן הארץ. וזה מהרשום עמדי במהלך השנים האחרונות.


בעיקר מטבע הברכה (שנתקנה ע"י שמואל הקטן ביבנה, כדאיתא בברכות כח,ב), שמעתי בזה טעם לשבח מהרה"ג ר' אי"ש ברגמן שליט"א, דהיא בגדר תפילה בעת צרה, דלשיטת הרמב"ן רק זוהי התפילה המחויבת מן התורה. והוסיף לפי דברי התנחומא (וירא א), די"ח ברכות כנגד י"ח מזמורים שמראש ספר תהילים עד יענך ה' ביום צרה, דמעתה יתכן שברכת המינין שנוספה אח"כ היא מכוונת כנגד יענך ה' ביום צרה.

ונראה להרחיב בביאור הדברים, דהנה האבודרהם הקשה, היאך אנו מקללים בתפילתינו המשומדים והמינים, הרי אמרינן בברכות ז,א גבי ההוא מינא דמצער ליה לריב"ל, לאו אורחא דארעא למיעבד הכי. יעו"ש.

והנה באבודרהם שם הגירסא: ומלכות זדון מהרה תכלה, ופי' דזה קאי על מלכות רומי ועמלק, והוסיף דעמלק מזרעו של עשו. ובאמת לפי"ז לק"מ דודאי על עמלק לא נאמר לאו אורח ארעא, ואדרבה הרי איכא מצות מחית עמלק, ואין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק.

ובאמת ידוע דהמשומדים שבישראל בכל הדורות הם משורש עמלק, וכן מפורש בזוה"ק דזכר עמלק היינו ערב-רב המעורבים בישראל, ואלו הם המינים שעליהם נתקנה ברכה זו. וזה מובן לפי המבואר בקידושין יז,ב דעשו עצמו הוא ישראל מומר, ואין לו דין של בן נח, ועוד נחשב כזרע יצחק ושאר מילי.

והנה לגבי הצרה של עשו מובא משם מרן הגרי"ז, למה אין מזכירים בפרשת מקרא בכורים את צרת עשו בהדי שאר צרות כצרת לבן וצרת מצרים. דאנו מזכירים רק צרות שהיו בעבר ועתה חלפו ואינם, אבל צרת עשו עדיין היא קיימת ועומדת עד לעתיד לבוא. וכמפורש בקרא: עד אשר אבא אל אדני שעירה. ופירש"י:ואימתי ילך בימי המשיח.

ומעתה מבואר היטב, דאמנם ברכה זו היא בגדר תפילה בעת צרה, שהרי עד ביאת משיח צרה זו קיימת, ובכלל זה צרת המינים והמשומדים, וכמש"נ.

והנה בקרא דתהילים כתיב: יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב. וראה דבר נפלא במדרש ב"ר פר' וישלח: מהו ורוח תשימו, אמר יעקב לפני הקב"ה: רבש"ע, אם יהיו צרות באות על בני לא תביא אותם זו אחר זו אלא הרוח להם מצרותיהם, באותה שעה נשא יעקב את עיניו וראה את עשו שהוא בא מרחוק ותלה עיניו במרום בכה וביקש רחמים מלפני הקב"ה, ושמע תפילתו והבטיחו שהוא מושיעו מכל צרותיו בזכותו של יעקב שנאמר יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב.

הרי שכל הצרות במשך הדורות הם מכח צרת עשו, ועל זה מוסבת התפילה ביום צרה והמשגב והישועה הם בזכותו של יעקב.

ב

בברכות כט,ב איתא, דיח ברכות בשמו"ע כנגד יח חוליות שבשדרה, וברכת המינין כנגד חוליה קטנה שבשדרה.

וכתב במגלה עמוקות דזה כנגד עצם הלוז שממנו קמים לתחית המתים, והמינים כופרים בתחית המתים כדתנן בברכות ריש פרק הרואה, דהמינין אומרים אין עולם אלא אחד, ולכן ברכה זו שתקנוה משרבו המינים מכוונת כנגד עצם זה.

והנה רבינו בחיי (פר' בשלח) כתב, די"ח פסוקים שבשירה כנגד י"ח חוליות שבשדרה.ובמדרש שוחר טוב (פר' ואתחנן) איתא, די"ח ברכות שבשמו"ע כנגד י"ח פסוקים שבשירת הים.

וראיתי שפירשו היכן מרומז בשירת הים הברכה הי"ט ברכת המינים, דאמנם המנהג הוא לכפול הפסוק שבסוף השירה: ה' ימלוך לעולם ועד, ונרמז בזה נגד המינים שאומרים אין עולם אלא אחד, דה' ימלוך לעולם ועד דהיינו העולם הבא.

ונראה להוסיף בס"ד, הנה בשער הכולל לאריז"ל איתא די"ח ברכות השחר מכוונים כנגד י"ח ברכות שמו"ע, וברכת הנותן ליעף כח מכוונת כנגד ברכת המינים. ויש לומר לפי האמור, שהרי בשינה יש אחד משישים במיתה, וא"כ הרי שבנותן ליעף כח יש מענין תחית המתים, וע"כ זה מכוון שפיר כנגד המינים.

והנה בכתבי אריז"ל איתא, די"ח פסוקי יהי כבוד כנגד י"ח ברכות שמו"ע. והנה הפסוק היחידי שאינו מתהילים אלא כתיב במשלי הוא: רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, ונראה שהוא מכוון כנגד הברכה הנוספת שנתקנה אח"כ שהיא ברכת המינים.שהרי ענין מינות עיקרו במחשבה, וכמו שדרשו (ברכות יב,ב): אחרי לבבכם- זו מינות, ועיין קידושין לט,א דבעוון ע"ז נענש על מחשבה רעה ג"כ כמעשה.

הוספה לענין הנ"ל, מענין לענין באותו ענין.

למנצח מזמור לדוד: יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב...אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' א' נזכיר.

יל"ע מהי ההדגשה כאן באלהי 'יעקב' בדווקא. ועוד, מהי ההזכרה בשם ה' שבה ינצחו את המלחמה.

ואפשר לומר לפי מה דמייתי בתוס' בחולין ב,ב בזה"ל: וי"ל דבשעת צרה שרי כדאמרינן בבראשית רבה וידר ישראל נדר לאמר, לאמר לדורות שיהיו נודרים בעת צרה. ומעתה י"ל, דזוהי ההזכרה בשם ה', שנודרין ונשבעין בשם ה' בעת צרה, ולכן גם נזכר כאן שם יעקב שהוא היה ראשון לנודרים בעת צרה.

וראה רש"י דה"י א כט,י: ויאמר דוד ברוך אתה ה' אלקי ישראל אבינו-לפיכך הזכיר ישראל יותר מאברהם ויצחק לפי כי יעקב גם הוא נדר דכתיב וידר יעקב נדר וכו'. וכל הנודר צריך להזכיר בנדרו ישראל, וכן אשר נדר לאביר יעקב. וכן שמעתי מאאמו"ר שליט"א בביאור דברי הגמ' בנדרים ח,א בנשבע לקיים את המצוה-נדר גדול נדר לאלקי ישראל, והיינו אלוקי יעקב אבינו.

יפה מאוד, חיילך לאוריייתא!

אפריו"ן לחכם מגיב ומניב על דבריו המופלאים.

כבר כתבו רבים לבאר מפני מה דוקא שמואל הקטן הוא שיסד ברכת המינין, ומה סטד ברכה זו שלא יכלו לתקנה זולתו. וע"ד המוסר שהוא בעל המאמר בנפול אויבך אל תשמח ורק מי שמרגלא בפומיה הנהגה זו יכול לברך הברכה בלי כל פניה.

והנה מצאתי בעבר בספר שבי בנימין לרב אמריקאי אחד מאנשי ליטא, (שכל ספריו מלאים הברקות והתפארויות. הרבה לא מצאתי אודותו, את תמונת קברו ראיתי באתר של תמונות מצבות רבני אמריקא וכמעט לא נכתב עליו שום תואר ומי שיודע עליו שיוסיף כאן). הכותב בענין זה פשט כביר:

לכאורה נפלא ביותר, אלא שזה אפילו לא מתחיל... ואני משאיר לחכמים דפק"ק להבין למה...

בזוהר (רות מב, א), כתוב נחום (לא שמעון) הפקולי.
על שמעון הפקולי כתב רש"י ברכות כח, ב "הפקולי - מוכר פקולי צמר גפן שקורין קיטו"ן".

שוב מצאתי במד"ר לפרשתינו (ב,יא): ד"א יענך ה' ביום צרה, מהו ביום צרה, אמר ר"ל למה"ד לאשה שישבה על המשבר והיתה מצטערת לילד, אמרו מי שענה את אמך הוא יענה אותך, כך אמר דוד לישראל, מי שענה ליעקב הוא יענה אתכם, מה התפלל יעקב, ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי, אף אתה יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב.

חיים כתב:בזוהר (רות מב, א), כתוב נחום (לא שמעון) הפקולי.
על שמעון הפקולי כתב רש"י ברכות כח, ב "הפקולי - מוכר פקולי צמר גפן שקורין קיטו"ן".

גם העיר ידידי מהר"ר אליהו אדמוני שליט"א שלכאורה רבי עקיבא היה מאוחר בזמן לרבן גמליאל הזקן שבזמנו תיקנו י"ח ברכות.
ולכאורה אפשר ליישב שלדברי הזוה"ק שפקולי הוא מלשון פקו פליליה, אפשר לומר שגם שמעון הפקולי נקרא כן כי אירע לו אותו מקרה כנחום, ודלא כרש"י.
שוב אמר לי ידידי הנ"ל שבסדר הדורות איתא בהדיא ששמעון הפקולי שסידר י"ח ברכות הוא זה שאירע לו המעשה שהציל אביו מהגיהנם. ע"ש.