פורום אוצר החכמה

נוכחתי בהרצאה של יהודי הנראה כשומר תורה ומצוות (לבוש חרדי - שחור/לבן) מ'יד ושם' שדיבר בלהט על המורשת (כמובן, משום קהל היעד, בשפתו הוא לא הזכיר מילה זו - 'מורשת') שהשאירו אחריהם קדושי השואה, ועל החובה ללמוד אותה כו"כ שעות שבועיות בכל המסגרות של הנוער שומרי המצוות.

בשלב מסויים שאלתי, מניין נובע הרצון העז להחדיר בכוחניות אל צעירי הצאן העוסקים בלימוד תורה ובנותיה (-שאר חכמות הנצרכות ללימוד התורה) 'לימודי שואה' במעטפת של קדושה וטהרה?
לצערי לא קיבלתי תשובה מספקת.
יתר על כן בתוך הטענות של המשתתפים שכמובן נורא כעסו על ה'אנטישמי' שמפריע בשאלות כאלו מרושעות, שמעתי אחד שאמר משהו על האדמו"ר מצאנז זיע"א שכידוע שיכל את אשתו ואחד עשר ילדיו בעת מלחמת עולם השנייה.
כששמעתי את שמו של הרבי מצאנז שאלתי האם ידוע למישהו מה היה מפעל חייו של האדמו"ר זיע"א מעבר להקמת המוסדות של החסידות? והתשובה הייתה - מפעל ללימוד הש"ס.
שאלתי: מדוע לא הקים הרבי מצאנז מכון 'מורשת ללימודי השואה' או משהו כזה, על מנת שח"ו לא תשכח המורשת אותה הותירו אחריהם קדושי השואה האיומה?

אני יודע שאצלנו יש מורשת אחת והיא - תורה ומצוות. בישראליות המודרנית הכוזבת ישנם מורשות רבות (בן גוריון, רבין, בגין, ז'בוטינסקי ועוד) ולכל אחת מהם מוקם 'מכון ללימודי...', המנסה להחדיר את תכניו דרך משה"ח, והמהדרין אף מוסיפים לקרא רחוב/כיכר/פארק ע"ש העניין.

אני יודע שיהיו כאלו שישאלו מי הוא האנטישמי שכותב ומתבטא בצורה כזו.

ובכ"ז, אני שואל במלוא הרצינות; האם ידוע למישהו מקור רציני בתלמוד ובפוסקים לצורך שיש לאיש הישראלי ב'לימודי שואה'?

דבר ברור הוא שאצל אחינו התועים, עם סיום השואה תם עידן קיום התורה והמצוות רח"ל, וזו היא "המורשת שהותירו אחריהם קדושי השואה" רח"ל, כביכול מדובר במשהו היסטורי ששייך לעבר ויש לזכור זאת כחומר היסטורי בשיעורי היסטוריה לנוער ולמבוגרים.
לדידן, כל מה שעליהם מסרו את הנפש, קיום התורה והמצוות חי וקים, הולך ופורח, כך ש'מפעל לימוד הש"ס' לשם דוגמא הוא השימור האמיתי ל"מורשת" של קדושי השואה, אך לא רק, אלא של כל הדורות שלפניהם. אין כאן איזה שימור של משהו ששיך לשואה, יש כאן המשך קיום צורת עם ישראל למרות כל הזעם והדם שנשפך.
הוי אומר, בתור לימודי היסטוריית עם ישראל אולי חשוב שהצעירים ידעו על השואה [אולי מדין זכור את אשר עשה לך עמלק], אך בתור ידיעת "מורשת" השואה, איננו רואים זאת כ'היסטוריה', זה כת' בגמ', בפוסקים, מה שאנחנו לומדים ועושים כל יום זו היא המורשת של השואה ושל כל עם ישראל לדורותיו, אנחנו לא צריכים שימור מיוחד לזה, כי אנחנו בלא"ה מקיימים וחיים מורשת זו, וזאת התורה לא תהא מוחלפת!

מצינו אגדות החורבן בהניזקין ועוד מקומות

עסקו בזה הרב יואל שוורץ שליט"א בספרו על השואה.

היא שיחתי כתב:מצינו אגדות החורבן בהניזקין ועוד מקומות

ללמוד גמרא גיטין (או כל גמרא אחרת) יש בזה מצוות תלמוד תורה, ובמסגרת האיסור לשמוח בתשעה באב התירו קדמונינו לקיים מצוות תלמוד תורה ולעסוק באגדות ה'רעות' שבגיטין ובעוד מקומות.
לקרוא סיפורי אמונה וחיזוק, אף הללו שמקורם בכתבי קדמונינו שקולמוסם נבע אך ורק לצורך, אולי יש בזה משום 'חיזוק ההרגש המוסרי ועוד כיוצ"ב' ועוד כל מיני הגדרות יפות ותועלתיות, אבל מצות תלמוד תורה -'והגית בו יומם ולילה' אין בזה [לכה"פ ק"ו מאמירת תהלים שלא הסכים הקב"ה על ידו שייחשב כלימוד תורה, יעויין בנפה"ח].
'מצווה' זו של 'לימודי שואה' אין מקורה?

אי''ש יהודי כתב:

היא שיחתי כתב:מצינו אגדות החורבן בהניזקין ועוד מקומות

ללמוד גמרא גיטין (או כל גמרא אחרת) יש בזה מצוות תלמוד תורה, ובמסגרת האיסור לשמוח בתשעה באב התירו קדמונינו לקיים מצוות תלמוד תורה ולעסוק באגדות ה'רעות' שבגיטין ובעוד מקומות.
לקרוא סיפורי אמונה וחיזוק, אף הללו שמקורם בכתבי קדמונינו שקולמוסם נבע אך ורק לצורך, אולי יש בזה משום 'חיזוק ההרגש המוסרי ועוד כיוצ"ב' ועוד כל מיני הגדרות יפות ותועלתיות, אבל מצות תלמוד תורה -'והגית בו יומם ולילה' אין בזה [לכה"פ ק"ו מאמירת תהלים שלא הסכים הקב"ה על ידו שייחשב כלימוד תורה, יעויין בנפה"ח].
'מצווה' זו של 'לימודי שואה' אין מקורה?

(בלי להיכנס לעצם הדיון).
שים לב לסברה שהביא 'היא שיחתי' - רב אשי החליט שחשוב להביא את אגדות החורבן. מה התגובה שאתה מגיב לו? "אכן, ללמוד את הגמרא הזו, יש בזה משום מצוות ת"ת".

מה השאלה, האם יש מצוה ללמד את ילדינו אודות אותם קדושי עליון שהלכו לכבשנים בשירת 'עלינו לשבח'? האם עלינו ללמוד עם ילדינו את ההקדמה המפורסמת של ה'קובץ שיעורים'? לספר להם על אותם יהודים שלמדו תורה גם כאשר היו בגטאות? על מסירות נפש כפשוטה עבור הנחת תפילין אחת נוספת? על התעקשות לשמור שבת וכשרות גם כאשר הדבר היה כפשוטו כרוך במות? קדושתן של בנות בית יעקב שמסרו נפשן עבור טהרתן? האם עלינו לדאוג שסיפורים אלו ודומיהם יעברו הלאה ולא חלילה ישכחו?

לא, אין מצוה. קוראים לזה 'רגש יהודי', מושג שאולי אתה לא מכיר.

(אבל האם עלינו לספר את סיפורי עלילות אנילביץ' וחבריו? מפעלות הפרטיזנים וחבריהם? מעשיות הגבורה של צנחני הישוב שהיו או שלא?

לא, ממש לא מעניין אותנו כיהודים).

מקורות הידועים לי מרבנים וגדולי תורה יש בהסכמות לקינות לת"ב על השואה וביותר בהקדמת הספר "מן המיצר" לרחמ"ד ווייסמאנדל זצ"ל, ובודאי שכוונתם על המוסר השכל ע"פ תורה וכאדג ועוד.

(בלי להיכנס לעצם הדיון).
שים לב לסברה שהביא 'היא שיחתי' - רב אשי החליט שחשוב להביא את אגדות החורבן. מה התגובה שאתה מגיב לו? "אכן, ללמוד את הגמרא הזו, יש בזה משום מצוות ת"ת".

אתה משווה בין מימרות רבינא ורב אשי לסיפורי מסירות נפש גדולים ככל שיהיו מלחמת העולם השניה (ב'יד ושם' קראו לזה שואה...) או שמא למפעל ה'קדוש' 'עונג שבת' של עמנואל רינגלבלום?

לא, אין מצוה. קוראים לזה 'רגש יהודי', מושג שאולי אתה לא מכיר.

מן גדולי ישראל ובתוכם החזון איש, רבי יצחק הוטנר והרב מבוסטון זצ"ל למדנו שעם רגש יהודי לוהט אפשר 'לקבור' את התורה בכללותה ואת ההלכה בפרט.
אגב, מה פסול מצאת במפעלות הפרטיזנים, למשל?

מקורות הידועים לי מרבנים וגדולי תורה יש בהסכמות לקינות לת"ב על השואה וביותר בהקדמת הספר "מן המיצר" לרחמ"ד ווייסמאנדל זצ"ל

הדוגמא מן הקינות היא היא הראיה להעמיד את העניין על מקומו ובזוית הנכונה. הקינות נדפסו מתוך מטען רגשי אדיר של הניצולים (ואף של בניהם) והרבנים הוסיפו את הסכמתם בעיקר משום 'יקרא דחיי'.
אולם להלכה, הקינות לא התקבלו וכפי הנראה גם לא יתקבלו בכל תפוצות ישראל, לכה"פ כאמירת ה'מי-שברך' שנתקנה לאחר פרעות ת"ח ות"ט. ולא בכדי.

אי''ש יהודי כתב:

(בלי להיכנס לעצם הדיון).
שים לב לסברה שהביא 'היא שיחתי' - רב אשי החליט שחשוב להביא את אגדות החורבן. מה התגובה שאתה מגיב לו? "אכן, ללמוד את הגמרא הזו, יש בזה משום מצוות ת"ת".

אתה משווה בין מימרות רבינא ורב אשי לסיפורי מסירות נפש גדולים ככל שיהיו מלחמת העולם השניה (ב'יד ושם' קראו לזה שואה...) או שמא למפעל ה'קדוש' 'עונג שבת' של עמנואל רינגלבלום?

לא. אני לא משווה. אני מתייחס לעניין העקרוני שגרם לרב אשי להביא תיאורים כאלה (מה שהפך אותם ל'מימרות רב אשי ורבינא'), עניין שרק לכבודו פתחת את האשכול ולא הצלחת להסביר מדוע לא.

על הקינות לת"ב על השואה כתב מע"כ ידידי הרב מרדכי מאיר שליט"א ספר שלם, ובו הוא גם עוסק קצת בשאלה שבבסיס האשכול (וכן במאמרים שכתב במספר מקומות)

אי''ש יהודי כתב:

(בלי להיכנס לעצם הדיון).
שים לב לסברה שהביא 'היא שיחתי' - רב אשי החליט שחשוב להביא את אגדות החורבן. מה התגובה שאתה מגיב לו? "אכן, ללמוד את הגמרא הזו, יש בזה משום מצוות ת"ת".

אתה משווה בין מימרות רבינא ורב אשי לסיפורי מסירות נפש גדולים ככל שיהיו מלחמת העולם השניה (ב'יד ושם' קראו לזה שואה...) או שמא למפעל ה'קדוש' 'עונג שבת' של עמנואל רינגלבלום?

לא, אין מצוה. קוראים לזה 'רגש יהודי', מושג שאולי אתה לא מכיר.

מן גדולי ישראל ובתוכם החזון איש, רבי יצחק הוטנר והרב מבוסטון זצ"ל למדנו שעם רגש יהודי לוהט אפשר 'לקבור' את התורה בכללותה ואת ההלכה בפרט.
אגב, מה פסול מצאת במפעלות הפרטיזנים, למשל?

מקורות הידועים לי מרבנים וגדולי תורה יש בהסכמות לקינות לת"ב על השואה וביותר בהקדמת הספר "מן המיצר" לרחמ"ד ווייסמאנדל זצ"ל

הדוגמא מן הקינות היא היא הראיה להעמיד את העניין על מקומו ובזוית הנכונה. הקינות נדפסו מתוך מטען רגשי אדיר של הניצולים (ואף של בניהם) והרבנים הוסיפו את הסכמתם בעיקר משום 'יקרא דחיי'.
אולם להלכה, הקינות לא התקבלו וכפי הנראה גם לא יתקבלו בכל תפוצות ישראל, לכה"פ כאמירת ה'מי-שברך' שנתקנה לאחר פרעות ת"ח ות"ט. ולא בכדי.

א. כבר ענה לך הרב לייטנר לעניין.
ב. מפאת כבודך לא אשיב. אבל דבר אחד אומר: במחילה, על תערב גדולים וטובים כאלה בדברים אלו.
ג. דמגוגיה לשמה. הטעם שלא תיקנו לומר קינות אלו, לא מפני שאין המאורעות ראויים - אלא שאין אנו ראויים לקבוע תקנה לדורות.
---------------
לא אמשיך לעסוק בשאלה הטפשית והאומללה הזו, אשוב ואסכם, תרצה תסכים - לא תרצה, לא נורא:

לפני למעלה משישים וחמש שנה, באירופה נרצחו באכזריות נוראה ובצורה חסרת תקדים, לא רק בהיסטוריה של עם ישראל, כי אם בתולדות העולם בכלל, ששה מיליון יהודים. לא מפני מעשיהם, כספם וזהבם או מפני עלילות דברים (כפי שהיה במשך ההיסטוריה רבות), פשוט בגלל שהם יהודים.

לא כגזירת המן בשעתו, ולא כגזרת פרעה בשעתו, שאילו עמדו ואמרו אין אנו יהודים, היו מניחים להם, אלא אפילו מי שהיתה אם-אימו יהודיה - רצחו. אפילו מי שהתנצר - נהרג. לא חמלו על עולל ועל קשיש. ומהאפר ומההריסות, נעמדו קהילות שלמות ונבנו מחדש, מי באה"ק ומי חוצה לה.

כמה גדולה היא החשיבות בזכירת מאורעות אלו עבור (א) חינוך ילדינו, (ב) חינוך עצמנו, (ג) בהבנת פשט המקראות אודות הקללות (רח"ל) אם לא נשמור תורת ה', (ד) הבנת מעלת עם ישראל על כל העמים, שנתן לנו הקב"ה את תורתו, שכתוב בה "לא תרצח", ואיך שעם עִם עשרות אוניברסיטאות ומכוני מחקר הפך תוך שנים ספורות לעדת מרצחים, (ה) והעיקר, הזכירה התמידית, כי אעפ"כ "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו", כי באמת אלו הם חסדים גדולים, ובקרוב נזכה ש"אודך ה' כי אנפת בי".

אקווה שהדברים ברורים יותר.

אדג כתב:
א. כבר ענה לך הרב לייטנר לעניין.
ב. מפאת כבודך לא אשיב. אבל דבר אחד אומר: במחילה, על תערב גדולים וטובים כאלה בדברים אלו.
ג. דמגוגיה לשמה. הטעם שלא תיקנו לומר קינות אלו, לא מפני שאין המאורעות ראויים - אלא שאין אנו ראויים לקבוע תקנה לדורות.
---------------
לא אמשיך לעסוק בשאלה הטפשית והאומללה הזו, אשוב ואסכם, תרצה תסכים - לא תרצה, לא נורא:

לפני למעלה משישים וחמש שנה, באירופה נרצחו באכזריות נוראה ובצורה חסרת תקדים, לא רק בהיסטוריה של עם ישראל, כי אם בתולדות העולם בכלל, ששה מיליון יהודים. לא מפני מעשיהם, כספם וזהבם או מפני עלילות דברים (כפי שהיה במשך ההיסטוריה רבות), פשוט בגלל שהם יהודים.

לא כגזירת המן בשעתו, ולא כגזרת פרעה בשעתו, שאילו עמדו ואמרו אין אנו יהודים, היו מניחים להם, אלא אפילו מי שהיתה אם-אימו יהודיה - רצחו. אפילו מי שהתנצר - נהרג. לא חמלו על עולל ועל קשיש. ומהאפר ומההריסות, נעמדו קהילות שלמות ונבנו מחדש, מי באה"ק ומי חוצה לה.

כמה גדולה היא החשיבות בזכירת מאורעות אלו עבור (א) חינוך ילדינו, (ב) חינוך עצמנו, (ג) בהבנת פשט המקראות אודות הקללות (רח"ל) אם לא נשמור תורת ה', (ד) הבנת מעלת עם ישראל על כל העמים, שנתן לנו הקב"ה את תורתו, שכתוב בה "לא תרצח", ואיך שעם עִם עשרות אוניברסיטאות ומכוני מחקר הפך תוך שנים ספורות לעדת מרצחים, (ה) והעיקר, הזכירה התמידית, כי אעפ"כ "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו", כי באמת אלו הם חסדים גדולים, ובקרוב נזכה ש"אודך ה' כי אנפת בי".

אקווה שהדברים ברורים יותר.

1. החלטותיו של רב אשי לגבי קביעת אופי התלמוד והחלטותיו של עורך ספר רגשי ככל שיהיה כנראה לא כ"כ דומים.

2. תודה רבה על השמירה האדוקה על כבודי, אני מוותר.
דעות רבנים בעניין אני מתחילה הזכרתי, התומכים הנלהבים למעשי יד ושם ודומיהם (גם הלבושים שחור לבן) הם שמסתמכים על אי אלו רבנים. ומשכך, מוטב להשכיל ולידע מה היא דעת תורה בעניין. ואגב, עד עכשיו לא קיבלתי תשובה האם יש מקור ללימודי 'מורשת שואה' לנוער שומרי מצוות.

3. בשלב זה אני רואה שהעמידה על משמר כבודי כבר לא כבתחילה. בכל אופן, גם לשיטתך אין אני רואה מי שראוי לקבוע לדורות בחינוך ילדי ישראל שומרי מצוות, לכה"פ ק"ו מקביעת יום אחד בשנה.

בכל שאר ההודעה אני מזהה רגש, רגש ועוד רגש. נראה שהוא יהודי וטהור, אבל הלכה ותורה איני מוצא בה.

'להציל מיד הארי' - עניין שבעיני אנשים מסויימים הוא גדול ואצל אחרים הוא חטא.