פורום אוצר החכמה

כבר כמה שעות אני 'שובר' את ראשי בנסיון למצוא מקור ברור, בחז"ל או בראשונים,
שהמלאכים, בסיום שליחותם הם בטלים מאליהם. (והנאמר בחגיגה יד רע"א: "כל יומא ויומא נבראין מלאכי השרת מנהר דינור, ואמרי שירה ובטלי...". אינו ענין לכאן).

אודה לכל חכם ומעיין על כל בדל של מידע ועזרה, ושכמ"ה.

קצת דומה, ילק"ש איוב רמז תתקכה: "התשלח ברקים וילכו, הה"ד וכמצביה עבד בחיל שמיא, פעמים שהוא עושה אותם מלאכים אש שנאמר משרתיו אש לוהט, פעמים שהוא עושה אותם לפידים שנאמר ומראיהם כמראה הלפידים, פעמים שהוא עושה אותם ברקים שנאמר התשלח ברקים וילכו, פעמים שהוא עושה אותם שרפים שנאמר ויעף אלי אחד מן השרפים, פעמים שהוא עושה אותם רוחות שנאמר עושה מלאכיו רוחות, וכן אתה מוצא ויאמר מנוח אל מלאך ה' מי שמך, א"ל המלאך איני יודע בדמות מי אני עשוי בכל שעה הוא מחליפני, למה זה תשאל לשמי והוא פלאי, פלאים הוא עושה בי, וכן את מוצא באברהם מלאכים ונדמו לו כאנשים ובסדום נראו מלאכים שנאמר ויבאו שני המלאכים סדומה: "

תודה רבה לך.
בינתיים מצאתי כמה מקורות קרובים לענין, אך עדיין לא נחה דעתי.
ראה ספר השם, עמ' קנז סטו"ב: "שהשם נותן גבורה למלאך כפי השעה שצריכה לכך, 'גיבורי כח עושי דברו' (תהלים קג כ)...". וראה גם בר"ר, עח א: "זה מיכאל וגבריאל, שהן שרים של מעלה, דכולא מתחלפין ואינון לא מתחלפין". והשווה: ערוגת הבשם, ד, עמ' 84.

ואני עדיין מצפה למקורות מפורשים וברורים יותר. ושכמ"ה.

מצאתי דוקא מקור הפוך ברמב"ן שער הגמול שכתב וז"ל:

...כמו שאי אפשר לאחד מן המלאכים להבטל בביטול אחד מגופי הנבראים אם גלגל או זולתו, ואי אפשר שתשוב כנפש הבהמה ותתבטל

חיים,
מקורות הפוכים יש לי למכביר, וזו ה"בעייה"...
אני צריך למקורות ההפך מההפוכים...

בספר בשעה שהקדימו תער"ב ח"ב ע' תרפ"ד לאדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש כותב : אי' בירושלמי ע"פ אלה תולדות השמים והארץ בהבראם שהן חזקים כיום הבראם שאין בהם הפסידות כלל כו' וכמש"א יוצר משרתים ואשר משרתיו כולם עומדים כו' וכתי' ויעמידם לעד לעולם שעומדים בבחי' קיום כל השית אלפי שני ואין בהם שום הפסידות כלל, וכידוע שהמלאכים אין בהם תשישות כח כו', ומ"ש יוצר משרתים שנוצרים וכלים בכ"י, זהו שנכללים בבחי' מל' ואין זה ענין הפסידות כ"א שעולים במדרי' עליונה יותר, וזה ע"י עבודת האדם שע"י עבודת האדם נבראים מלאכים ונכללים בבחי' העלאת מ"ן בבחי' מל', ואין זה כמו הושיט הקב"ה כו' ושרפן שזהו שנפסדו לגמרי והוא בדרך עונש כו', אבל מה שנכללים בבחי' מל' אין זה הפסידות ח"ו כ"א הוא בבחי' עלי' כו', וגם ידוע שזהו מלאכים שמתהווים מבירורי הניצוצות וכמ"ש במ"א, והמלאכים שנבראו בשימ"ב הן עומדים תמיד כו'

חכם באשי כתב:כבר כמה שעות אני 'שובר' את ראשי בנסיון למצוא מקור ברור, בחז"ל או בראשונים,
שהמלאכים, בסיום שליחותם הם בטלים מאליהם. (והנאמר בחגיגה יד רע"א: "כל יומא ויומא נבראין מלאכי השרת מנהר דינור, ואמרי שירה ובטלי...". אינו ענין לכאן).

אודה לכל חכם ומעיין על כל בדל של מידע ועזרה, ושכמ"ה.

כנראה שבחג השבועות עשית באמת משמר... מקור הדברים באקדמות מילין .

בורגני בורגני כתב:מקור הדברים באקדמות מילין .

באקדמות מוזכר "סְדִירָא בְּהוֹן קְדוּשְׁתָּא וְכַד חַלְפָא שַׁעְתָּא סִיוּמָא דִלְעָלַם וְאוּף לָא לִשְׁבוּעֲתָא" כלומר שיש מלאכים שזוכים לומר שירה פעם אחת ולא יותר, אבל לא מוזכר שהם מתבטלים אחר שירתם.

ויצויין ל"עבודת ישראל" פרשת וישלח, שכשהמלאכים זוכים לסיים שליחותם כראוי זוכים לומר שירה, עיי"ש ביאורו הנפלא.

תודה לך בורגני,
ותודתיים לתולדות אדם.

הבה נתבונן.
לכאורה, מלאך הוא הוא שליח, גם בשפה וגם ברעיון הדברים. שליח הוא שם תואר ולאו דווקא גוף. כשאנו אומרים ששליח קיים את שליחותו ומעתה אינו שליח, הרי שהשליח התבטל ואינו קיים יותר, שהרי השליחות אינה קיימת כבר. כל זה נכון אם נאמר בטרמינולוגיה של אריסטו והרמב"ם שמלאך אינו חומר אלא צורה, כלומר רק רעיון ולא משהו פיזי.
ברם, אם נאמר שמלאך הוא פיזי, דבר שנשמע רחוק ומוזר, אכן תהיה קיימת ההתלבטות מניין לנו שהוא מתבטל והופך לעפרא דארעא אחרי קיום שליחותו.

בצלאל כתב:הבה נתבונן.
לכאורה, מלאך הוא הוא שליח, גם בשפה וגם ברעיון הדברים. שליח הוא שם תואר ולאו דווקא גוף. כשאנו אומרים ששליח קיים את שליחותו ומעתה אינו שליח, הרי שהשליח התבטל ואינו קיים יותר, שהרי השליחות אינה קיימת כבר. כל זה נכון אם נאמר בטרמינולוגיה של אריסטו והרמב"ם שמלאך אינו חומר אלא צורה, כלומר רק רעיון ולא משהו פיזי.
ברם, אם נאמר שמלאך הוא פיזי, דבר שנשמע רחוק ומוזר, אכן תהיה קיימת ההתלבטות מניין לנו שהוא מתבטל והופך לעפרא דארעא אחרי קיום שליחותו.

בצלאל, דעת הרמב"ם ידועה אבל להרחיק ולטעון מה שטענת זו הגזמה חשרת שחר..אף אחד לא טען שמלאך הוא דבר פיזי אלא רובם ככולם של רבותינו דעתם שמלאך הוא דבר רוחני (כמו הנשמה) ודבר זה כלל לא רחוק ומוזר..ההפך..דעת הרמב"ם בזה היא היותר רחוקה מהבנת פסוקי התורה ואגדות חז"ל..

אכן. למשל, עץ חיים שער נ פרק ח: "ונחזור לענין המלאכים כי גם הם חומר וצורה אלא שחומרם זך מאד ונקרא כבוד נברא של המלאך ונקרא אישים אך צורתן נקרא מלאך וזכי הנפש יכולין לראות דרך מראה את המלאך בהיותו מלובש במלבוש שלו הנ"ל...". ברם, גם אם נוסיף על רוחניותו של המלאך (כלומר, על צורתו) חומריות זכה מסוימת, כלום לא רוב מהותו היא רעיון "השליחות", ומשבטלה השליחות - בטל המלאך?
הרי דווקא אם הנך חותר לפשוטם של דברים, אין פשוט מזה!

לזה אני מסכים..כעת ניסחת את הדברים אחרת..

אך חכם באשי ביקש מקור לדברים..