פורום אוצר החכמה

בספר 'מילי דאבות' למהרי"ץ מואלאזין מטו משמיה דאבוה מרן רבינו מהר"ח זי"ע שפירש הפס' במשלי: אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת אלוקים תמצא, וז"ל: פי' אאז"ל הגאון החסיד מהורר"ח, ר"ל אם תיגע באמת בתורה אז תבין כי הדעת והיראת ה' שהשגת בלימודך הוא בגדר מציאה ולא בחידוד שכלך וחכמתך השגת זאת, עכ"ד.

ולכאורה צ"ב, שהרי אמרו בברכות לג,ב: א"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר מה ה' א' שואל מעמך כי אם ליראה.

כמובן שיש לחלק באופנים שונים בין יראת העונש ליראת הרוממות ועוד כיו"ב, והנני מבקש שיביאו החכמים מקורות לדבריהם.

לכאורה הרי"ף (מו"ק ט מדפיו) כתב, שרבי אלעי הזקן חולק וסובר שאף יראת שמים בידי שמים.

לכאורה, הכל בידי שמים, כוונתו שהכל מעניקים לו משמים, אם ירצה ואם לאו. האם אדם בוחר להיות עני או עשיר, חכם או טיפש? לא! להיות ירא שמים זו בחירה שלו, אבל גם אז זו נתינה משמים, הן הכלים - לב ומוח, הן עצם הנתינה. דאל"ה מה פשר התפילה 'הוא יפתח לבנו בתורתו וישם בלבנו אהבתו ויראתו? אלא כדאמרן.

באתי קצת באריכות אלא שנראה לי שהביאור דלהלן שווה את זה.
יש שאלה מפורסמת, איך לא יתנשא ליבו של הבוחר בטוב, הרי לשיטתו של הרמב"ן מחייב הענוה הוא מה שהכל בידי שמים וא"כ למה לא יתגאה הבוחר בטוב אחר שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, והיה נראה לי לומר דבר מחודש, כי הנה ידוע מה שכתב ספר מסילת ישרים (פרק ב) "ופשוט הוא שאפילו אם יפקח האדם על עצמו, אין בכחו לינצל אלולי הקדוש ברוך הוא עוזרו, כי היצר הרע תקיף מאד, וכמאמר הכתוב (תהלים לז): צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ה' לא יעזבנו וגו'. אך אם האדם מפקח על עצמו, אז הקדוש ברוך הוא עוזרו וניצול מן היצר הרע, אבל אם אינו מפקח הוא על עצמו, ודאי שהקדוש ברוך הוא לא יפקח עליו. כי אם הוא אינו חס, מי יחוס עליו. והוא כענין מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות לג:) כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו. והוא מה שאמרו (אבות ג') אם אין אני לי מי לי" וא"כ לעולם האדם נשאר עדיין תלוי בידי שמיים ועם כל מה שנראה לו שהוא עשה עדיין הוא תלוי ממש בידי שמיים, ואפי' שבאמת הוא בחר בדרך הנכונה המביאה תוצאה זו, וממילא אולי על זה יתגאה, כי הרי אחרים לא בחרו בדרך זו, אבל מ"מ לא בידו התוצאה, כי יש הרבה שכן בחרו בדרך הטובה ובכ"א לא עלתה בידם, וכמ"ש בברכות (ל"ה:) "הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן כרבי שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן" הרי לנו שיש מציאות כזו שאדם מצידו כן בוחר בדרך נכונה אלא שמסיבה כלשהיא (אולי מחמת חטא הגאוה שחושב שהוא העושה) לא ניתנה לו הס"ד והקב"ה לא עזרו, וא"כ מה שהוא בחר והצליח הרי זה מתנת שמיים גמורה, אחרי שאין הכרח בין הבחירה של האדם לס"ד שמקבל. (ולפי"ז אי"צ לפנים לבאר איך מועילה תפילה על יראת שמים).
דבר זה היה נראה לי תמיד חידוש גדול ונפלא, ומה גדלה שמחתי כשמצאתי רעיון כזה בשם ר' איצלע בלאזער שבו מבאר שבאמת יראת שמיים לא בידי האדם כמו שרגילים להבין מהמאמר "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים", אלא בדחוק כמו שהסביר קודמי בפורום כאן, שהכל ניתן לאדם בידי שמים מבלי להתחשב ברצונו של האדם, חוץ מיראת שמים שגם היא בידי שמים אלא שמתחשבים ברצונו של האדם.
עכ"פ אפשר לומר את אותו הרעיון גם בלי להזדקק לחידושו של ר' איצלע בלאזער זצ"ל, כי ידוע מה שכתב רבינו בחיי ב"חובות הלבבות" (שער הביטחון פ"ד החלק הד') "כי מעשי העבודה והעברה לא יתכנו לאדם, כי אם בהקבץ שלשה דברים: האחד הבחירה בלבו ומצפונו, והשני הכוונה וההסכמה לעשות מה שבחר בו, והשלישי שישתדל לגמור המעשה באבריו הנראים ויוציאהו אל גדר המעשה.... ולא הניח ברשותנו השלמת המעשה בעבודה ובעברה, אלא בסבות שהם חוץ לנו, מזדמנות בקצת העתים ונמנעות בקצתם...אבל מה שראוי לבטח עליו הוא גמר מעשה העבודה, אחר בחירתה בלב שלם ונאמן והסכמה והשתדלות בבר לבב וכוונה לשמו הגדול... ובזה אנחנו חייבין להתחנן אליו לעזר אותנו בו ולהורות אותנו עליו", דהיינו שבאמת הבחירה מוגבלת, ולא בידו של האדם לעשות- בין לטוב ובין למוטב- כל מה שבוחר בו, וע"כ שוב פעם אין זה בידי אדם, כי כל מה שנאמר חוץ מיר"ש זה רק בבחירה וההסכמה, אבל מה שהצליח לעשות בפועל הוא רק בידי שמים, וע"כ ראוי להתפלל ע"ז כמפורש בדברי החוה"ל.

אילו לא באתי לכאן אלא בשביל דבר זה דייני, ברכות יעטה מורה.

מצאתי ראיה ברורה לדברי מהר"ח מואלאזין הנ"ל, בגמ' ע"ז ה,ב: ת"ר מי יתן לבבם זה להם, א"ל משה לישראל כפויי טובה בני כפויי טובה, בשעה שאמר הקב"ה לישראל מי יתן והיה לבבם זה להם, היה להם לומר תן אתה. והרי התם מיירי מיראת שמים כמ"ש ליראה אותי כל הימים. ובאמת הרי אנו מתפללים דבר יום ביומו-ויחד לבבינו לאהבה וליראה את שמך, וכן וישם בלבנו אהבתו ויראתו, וכהנה רבות.

הרוצה לדעת את שיטתם המעניינת של ר' יהודה החסיד ותלמידיו בסוגיא זו, יעיין נא בספר אמרות טהורות חיצוניות ופנימיות לריה"ח (מצוי באוצר), ע"פ המפתח, ערך 'צדיק/צדיקים' (עמ' תקט).

מגיב ומניב כתב:מצאתי ראיה ברורה לדברי מהר"ח מואלאזין הנ"ל, בגמ' ע"ז ה,ב: ת"ר מי יתן לבבם זה להם, א"ל משה לישראל כפויי טובה בני כפויי טובה, בשעה שאמר הקב"ה לישראל מי יתן והיה לבבם זה להם, היה להם לומר תן אתה. והרי התם מיירי מיראת שמים כמ"ש ליראה אותי כל הימים. ובאמת הרי אנו מתפללים דבר יום ביומו-ויחד לבבינו לאהבה וליראה את שמך, וכן וישם בלבנו אהבתו ויראתו, וכהנה רבות.

שוב מצאתי שדן בראיה זו בחזו"א השמטות סוף סי' קנו, וביאר הענין וז"ל: והיינו 'מי יתן' -שיהיה בין צדיקי הדור משתדלים לקרב לב כל העם לעבודתו ית'. אבל המקום ב"ה אינו נותן בלבם את הקירוב, דאם לא כן לא יתייחס הדבר לברואיו. אמנם, אם יש מתפלל לפניו על הקירוב ותפילתו נשמעת, מתייחס הקירוב שעושה הקב"ה לברואיו, כיון שנעשה ע"י תפילת נברא, והיינו דאמרו...היה להם לומר אתה תן, ור"ל עי"ז היה אפשר לו להקב"ה לעשות הקירוב, כיון שהוא ע"י תפילתם, עכ"ל הזהב.

לכאו' יש ליישב באופן אחר שלא אמרו אז תירא את ה' אלא אז תבין יראת ה' והיינו להשכיל להבין ולהעמיק ביראת ה' ודעת אלוקים וזה ככל חלקי התורה הוא מתנה מנותן התורה המלמד תורה לעמו ישראל.