דרומי כתב:ברור הדבר שהסגנון של הרמב"ם והראב"ד שונה לגמרי, ואם דברי הרמב"ם (רובם לפחות) מובנים לכל קורא עברית פשוטה, הרי דברי הראב"ד נכתבו בקיצור ובסגנון למדני מובהק שהקורא הפשוט לא יכול להבינם.
ולכן אפשר להבין את מי שמדפיס רמב"ם בלי ראב"ד, אם המטרה שלו היא אכן לקוראים הפשוטים ולא ללמדנים המובהקים.
כמובן שזה מוריד משלימות הספר, ואני הייתי ממליץ להביא לפחות את תוכן דברי הראב"ד, כלומר, נקודת הדברים במה הוא חולק ומשיג על הרמב"ם, כדי שיהיה דבר שלם יותר, אבל הבעיה היא שלא תמיד ברורה נקודת דברי הראב"ד, ויש גם הרבה חילוקי גירסאות לאיזה פרט ברמב"ם בדיוק הוא מתכוון.
אגב, בדבריו של הרבי מליובאוויטש יש משמעות בדבר החשיבות להדפיס את הרמב"ם דווקא כשהוא כולל בתוכו את השגת הראב"ד. ראה שיחת פסח שני תשד"מ.
אמנם, הנימוק שכתבת לגבי סגנונו של הראב"ד וכו' הוא אחד מנימוקיו של מקבילי להשמיט את השגות הראב"ד. יעויין במבואו.
איש גבעות כתב:לגופו של ענין אני סבור שמכיון שמטרותיהם של מדפיסי הרמב"ם במהדורה הזו אינה מכוונת לפסיקת הלכה אלא לרכישת ידע רחב, אין כל מניעה שלא להדפיס את השגות הראב"ד שכמעט ואינם מוסיפות לענין זה.
ולדעתי העני' טוב עשו במהדורות מבוארות אחרות של הרמב"ם (כדוגמת זו של אבן ישראל) שהוסיפו ציונים להלכה ולמעשה בשוה"ג של מהדורתם. דמ"מ, קשה לנתק בין 'קנית ידע הלכתי' לבין 'הלכה למעשה'.