פורום אוצר החכמה

מה מקור הדברים שלעתיד לבוא לא יצטרכו ישראל לנקיות הגוף, אלא אכילתם תבלע באיברים כפי שהיה במן שאכלו ישראל במדבר?

עי' מדרש עשרת הדברות (אוצר מדרשים, עמ' 451): "למעלה מרקיע שחקים ובשחקים יש בהם רחיים מתוקנות שטוחנות מן לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול".
היינו, שלעתיד לבוא יאכלו מן, וממילא לא יצטרכו לנקיון הגוף כמו שדרשו עה"פ "לחם אבירים", שנבלע באברים.
אמנם מדרש עשרת הדברות הנ"ל הינו מאוחר, ובמקבילה הקדומה יותר, נזכר רק: "שחקים - שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים" (חגיגה יב ע"ב), וליתא "לעתיד לבוא". וכנראה יש הגורסים כן בחגיגה, כן משמע מילקוט שמעוני, יחזקאל, רמז שלט. ויש לעיין בדקדוקי סופרים לחגיגה שם.

ראה מהרש"א ח"א חגיגה שם שהביא גירסת הילקוט הנ"לוכתב דניחא טפי, יעו"ש.

הנה מצאתי בדגל מחנה אפרים פרשת קדושים ד"ה אל תפנו אל האלילים, שכתב כן בשם תנא דבי אליהו, אולם בתנא דבי אליהו לא מצאתי כן.

יעויין רמב"ן שמות טז, ו:

"ודע כי יש במן ענין גדול, רמזוהו רבותינו במסכת יומא (עה ב) לחם אבירים אכל איש (תהלים עח כה), לחם שמלאכי השרת אוכלין, דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' ישמעאל טעית, וכי מלאכי השרת אוכלין לחם, והלא כבר נאמר (דברים ט ט) לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי, אלא לחם אבירים, לחם שנבלע באיברים. והענין הזה שאמר רבי עקיבא הוא, שקיום מלאכי השרת בזיו השכינה, וכן דרשו (שמו"ר לב ד) ואתה מחיה את כלם (נחמיה ט ו), מחיה לכלם. ועליו נאמר (קהלת יא ז) ומתוק האור, שישיגו בו באור טוב טעם. והמן הוא מתולדת האור העליון שנתגשם ברצון בוראו יתברך, ונמצא שאנשי המן ומלאכי השרת נזונין מדבר אחד. ור' ישמעאל תפשו מפני שקיומם אינו בדבר המתגשם מתולדת האור שהרי קיומם באור העליון עצמו, ומפני זה היו מוצאים טעם במן מכל מה שירצו, כי הנפש במחשבתה תדבק בעליונים ותמצא מנוח חיים ותפק רצון מלפניו:
ואמרו במכילתא (להלן פסוק כה) היום אין אתם מוצאים אותו אבל אתם מוצאים אותו לעולם הבא. וזה יסבול שני פירושים, שנאמר שיהיה בבני העולם הבא מי שלא הגיעה מעלתם ליהנות תמיד מזיו השכינה, ויהיה קיומם בדבר המתגשם מן הזיו ההוא, כמעלת דור המדבר שהשיגו לזיו השכינה בים, כמו שאמרו (במכילתא לעיל טו ב) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, ומאותה שעה נתעלית נפשם להתקיים בתולדותיו שהוא המן:
ויותר נכון שרמז הכתוב לדברי ר' אלעזר בן חסמא במלת היום שבני העולם הבא יהיה קיומם ביסוד המן שהוא הזיו העליון, כמו שאמרו (ברכות יז א) אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם והן נהנין מזיו השכינה. ובני העולם הבא יתקיימו בהנאתן מזיו השכינה בהדבקם בו בעטרה שבראשם. והעטרה היא המדה הנקראת כן שאמר בה הכתוב (ישעיה כח ה) יהיה ה' צבאות לעטרת צבי, ובה נאמר (שה"ש ג א) בעטרה שעטרה לו אמו. ורמזו על קיום בני העולם הבא, ורמזו על עיקר המן.

חכם באשי כתב:עי' מדרש עשרת הדברות (אוצר מדרשים, עמ' 451): "למעלה מרקיע שחקים ובשחקים יש בהם רחיים מתוקנות שטוחנות מן לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול".
היינו, שלעתיד לבוא יאכלו מן, וממילא לא יצטרכו לנקיון הגוף כמו שדרשו עה"פ "לחם אבירים", שנבלע באברים.
אמנם מדרש עשרת הדברות הנ"ל הינו מאוחר, ובמקבילה הקדומה יותר, נזכר רק: "שחקים - שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים" (חגיגה יב ע"ב), וליתא "לעתיד לבוא". וכנראה יש הגורסים כן בחגיגה, כן משמע מילקוט שמעוני, יחזקאל, רמז שלט. ויש לעיין בדקדוקי סופרים לחגיגה שם.

כ"ה גירסת הב"ח על אתר (אות ד)