פורום אוצר החכמה

במעשה הנורא דתנורו של עכנאי (ב"מ נט, סע"א) דנידוהו חכמים (ור"ג שהיה נשיא בראשם, ובוודאי עשו ע"פ) ומחמת קפידתו עמד עליו גל, ואמר אז ר"ג: "רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך שלא ירבו מחלוקות [שלא ירגיל היחיד לחלוק על המרובין – רש"י] בישראל", ואכן נתקבלה טענתו.

אבל בכל זאת כשנפל ר"א אפיים נסתלק ר"ג.

ויש לדון היאך נענש ר"ג על דבר שעשה כדין ובצדק? ואף ששערי אונאה לא ננעלו, אבל מ"מ בוודאי שלא נענש על מעשה טוב ונכון שעשה, לגדור פרצות עם ישראל, ולהמעיט המחלוקת המהרסת את הבנין ואת היסוד.

ואשמח לשמוע ביאור בזה.

אולי לפי המהלך של הגר"ח שמואלביץ זצ"ל: דמעות זה אש!

ודאי כדברי ר' כרם ועיין עוד בספר הציעור ותוצאותיו דוגמאות רבות לזה ובב"ק קיז במעשה דר"י ור' כהנא.
viewtopic.php?f=17&t=11743#p110586

שאלה כל כך טובה וקשה!!

אך אולי ניתן לומר שהעונש הגיע על הדרך בה נקט ולא על עצם המעשה וכמו שכתב המסילת ישרים פרק ד זה לשונו:
"יעקב, על שחרה אפו ברחל שאמרה לו הבה לי בנים, אמרו במדרש, זה לשונו: אמר לו הקדוש ברוך - הוא, כך עונים את המעוקות? חייך, שבניך עומדים לפני בנה". עכ"ל.
וכתבו בעלי המוסר להסביר את העונש שקיבל מדוע הוא נענש - שבאמת הרי יעקב ענה תשובה נכונה ומדוייקת וכמו שכתוב בתורה ..."וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן?" (התחת אלהים אנכי - וכי במקומו אני? -רש"י). אלא שהסיבה שבה הוא נענש זה בגלל הצורה שבה הוא השיב לרחל. וכמו שאמר לו הקדוש ברוך הוא: "כך עונים את המעוקות?" הרי שהתשובה נכונה אך הדרך בה השיב לא נכונה!
ואולי הוא הדין לכאן לעניין ר"ג שהיו צריכים משנה זהירות, וכשלא ניזהרו מספיק מצא מידת הדין מקום להענישו.

ובשביל להבין עד היכן מגיע הדיקדוק של מידת הדין גם במקרה שהצדק היה עם ר"ג, זאת אפשר להבין על פי מה שכתוב בספר תורת חיים על מסכת בבא קמא דף נ. [על עניין רבי נחוניא שהיה חופר בורות לעולי רגלים], זה לשונו:
"אע"פ כן מת בנו בצמא. פירוש אע"ג דאותו צדיק היה מצטער לחפור בורות לצמאון עולי רגלים אפילו הכי לא הועיל זכותו לבנו ומת בנו באותו דבר עצמו שהיה מתעסק בו דהיינו בצימאון, ולפי שמיתת צמאון לבנו של אותו הצדיק עונש גדול הוא דכיון שהיה מכבד את בוראו במים לא היה ראוי להכשילו במים ויש מקום לומר דנחוניא או בנו חטאו חטאה גדולה כל כך עד שלא עמדה לו זכות חפירת בורותיו שלא ימות בנו בצמא לכך מייתי עליה קרא דוסביביו נשערה מאד - מלמד שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה, לומר דמיתת בנו בשביל חטא כל דהו כחוט השערה הוה, ומה שנענש עונש גדול זה שלא הועיל לו זכותו הגדול הוא מפני שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים שעל חטא קל כחוט השערה הוא מענישם עונש גדול ואין מועיל להם שום זכות. עכ"ל.