רמב"ם הל' מתנו"ע י, במעלה השניה בחשיבותה בצדקה:
הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן ולא ידע העני ממי לקח, שהרי זו מצוה לשמה, כגון לשכת חשאים שהיתה במקדש, שהיו הצדיקים נותנין בה בחשאי והעניים בני טובים מתפרנסין ממנה בחשאי, וקרוב לזה הנותן לתוך קופה של צדקה.
העיר ביוסף אומץ, עמ' 312:
ונראה לי שבקהילות גדולות שאין ניכר מתנת היחיד בקופה, ואף אם יתן מנה יפה לא בשביל זה יוסיף הגבאי לתת לעני, אין מתנת הקופה קרוב למעלה הגדולה זו, רק קרוב למעלה התחתונה.
ולכא' לא מובן, שהרי סוף סוף ע"י מתנת כל יחיד יכולה הקופה לתת ליותר עניים ויותר כסף, וצ"ע המציאות. ולא משמע שמדובר במציאות שלוקחיםהגבאים הכסף לעצמם ח"ו.