מסמך מעניין מר' מאיר קרליץ בנוגע להרב גורן

[מהעבר]

רציתי לצרפו לאשכול שנפתח עקב הספר שיצא עליו
ועד שהספקתי כבר ננעל
מ"מ לדעתי שווה אשכול חדש
מהמסמך נראה שהרב מאיר קרליץ היה חתום על ההחלטה ביחד עם הרב אונטרמן החתום ראשון (אם פיענחתי נכון) , החתימה השלישית אני לא מזהה
שהרב גורן צריך להיות המפקד על הענינים שבצבא בקשר עם כל השאלות הדתיות (מה שמטיל ספק בסיפור שהחזו"א מיד אחרי שדיבר עמו בלימוד אמר עליו שעוד נסבול ממנו )

[איש היה]

מתוך 'וילכו שניהם יחדיו' של הרב דב כהן [שהיה אותה עת רבו הראשי של חיל האויר] אודות הרקע למסמך הנ"ל [וכמובן לאור המתואר כאן אין בדברים קשר למעשה עם החזו"א אם היה או לא היה, מאחר שה' גורן היה אז עדיף מהתחליף]:

עם פרוץ המלחמה התארגנו וגוייסו אנשים ונערים והוקמו פלוגות צבא. עדיין לא היתה מדינה וממשלה וכנסת, אבל היתה ועדה עליונה – שפעלה במחתרת משום שהבריטים עדיין שלטו – בה נטלו חלק המפלגות החילוניות והדתיות, ובה נידונו כל השאלות שעמדו על הפרק.
המפלגות הדתיות העלו אז דרישה לדאוג לענייני הדת בצבא ההולך ומתארגן. בועדה ניתנה לכך הסכמה, ובחודש אדר-א' של אותה שנה, ה'תשח (1948), הוקם מה שנקרא אז 'השירות הדתי', שהיה אמור לדאוג לכל צורכי הדת. כאחראי על השירות מונה נתן גרדי, ומונו לו שני עוזרים, אחד מהמפלגות החרדיות והאחר מ'המזרחי'. בין ראשי השירות הדתי היה גם ר' יצחק מאיר, המתאר כל זאת בספרו. הוא מספר כי קיבל על כך את ברכתו של רבו ה'אמרי אמת'.
מאוחר יותר דרשו הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב עוזיאל, כי תוקם רבנות צבאית לניהול ענייני הדת, שתאוייש ברבנים דוקא. הם מינו את שלמה גורונצ'יק (גורן) – אשר הכרתי אותו עוד מילדותו מהישיבה וסיפרתי עליו למעלה – כרבו הראשי של הצבא, והפעילו לחץ על ראשי המדינה להכפיף את השירות הדתי אל הרבנות הצבאית. הדבר עורר התנגדויות שונות, ולבסוף קבעה ועדה בראשות רבי מאיר קרליץ, אחי החזון איש, הרב אונטרמן, רבה של תל אביב, ועוד רבנים, כי אכן כך יש לעשות. בפועל היתה איזושהי חלוקת עבודה בין הרבנות הצבאית ובין השירות הדתי, אבל בסופו של דבר, לאחר כשנה, התפטר מנהל השירות גרדי, והכל אוחד ומוזג תחת שלטון הרבנות הצבאית.

[בברכה המשולשת]

וכמפורט בהרחבה בספרו של ר' נתן גרדי עצמו.

[אין אדם אוסר]

אין להאריך לדון באדם שגדולי ישראל קרעו קריעה על היתריו הרעים, ואמר עליו הרב שך זצ"ל שגרוע מרב רפורמי, ושמרן הקה"י כתב עליו סיפור שמראה על ליצנות פסקיו עי' בצורף. ואגב בעולם התורה רגילים לקרוא לו "גורן".

[מאיר סובל]

החותם השלישי, שמו הפרטי ישכר דוב, המשפחה איני מצליח לפענח.
כתב היד הוא של הרב אונטרמן.
אין כאן שום הכרה של רבי מאיר בר"ג וודאי ווודאי שלא פירכא למה שאומרים בשם החזון איש עליו. זה פשוט מותב תלתא של רבנים בלתי נוגעים בדבר ששמעו את הצדדים כבית דין, וההחלטה שלהם נקייה משיקולים, של שייכות מפלגתית או השקפת עולם וכדומה, רק לפי התמנה שהתבררה להם מפי שני הצדדים בנוגע לגופו של ענין - הצבא.

הלוואי היום כאלו החלטות נקיות.