פורום אוצר החכמה

עם פרוץ המלחמה התארגנו וגוייסו אנשים ונערים והוקמו פלוגות צבא. עדיין לא היתה מדינה וממשלה וכנסת, אבל היתה ועדה עליונה – שפעלה במחתרת משום שהבריטים עדיין שלטו – בה נטלו חלק המפלגות החילוניות והדתיות, ובה נידונו כל השאלות שעמדו על הפרק.
המפלגות הדתיות העלו אז דרישה לדאוג לענייני הדת בצבא ההולך ומתארגן. בועדה ניתנה לכך הסכמה, ובחודש אדר-א' של אותה שנה, ה'תשח (1948), הוקם מה שנקרא אז 'השירות הדתי', שהיה אמור לדאוג לכל צורכי הדת. כאחראי על השירות מונה נתן גרדי, ומונו לו שני עוזרים, אחד מהמפלגות החרדיות והאחר מ'המזרחי'. בין ראשי השירות הדתי היה גם ר' יצחק מאיר, המתאר כל זאת בספרו. הוא מספר כי קיבל על כך את ברכתו של רבו ה'אמרי אמת'.
מאוחר יותר דרשו הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב עוזיאל, כי תוקם רבנות צבאית לניהול ענייני הדת, שתאוייש ברבנים דוקא. הם מינו את שלמה גורונצ'יק (גורן) – אשר הכרתי אותו עוד מילדותו מהישיבה וסיפרתי עליו למעלה – כרבו הראשי של הצבא, והפעילו לחץ על ראשי המדינה להכפיף את השירות הדתי אל הרבנות הצבאית. הדבר עורר התנגדויות שונות, ולבסוף קבעה ועדה בראשות רבי מאיר קרליץ, אחי החזון איש, הרב אונטרמן, רבה של תל אביב, ועוד רבנים, כי אכן כך יש לעשות. בפועל היתה איזושהי חלוקת עבודה בין הרבנות הצבאית ובין השירות הדתי, אבל בסופו של דבר, לאחר כשנה, התפטר מנהל השירות גרדי, והכל אוחד ומוזג תחת שלטון הרבנות הצבאית.