פורום אוצר החכמה

איש_ספר כתב:אולי כתבתי כאן בעבר, ששאלת ענית אמן לנשים בקידוש על ברכת שהחיינו התחדשה אצל... הרב השואל בהר צבי. כנלענ"ד לפו"ר. אלא שגם המנהג שנשים מברכות שהחיינו בהדלקת הנר הוא לא ותיק כ"כ.

למאי_נמ? כתב:יעויין במכתב הגרא"ד אוירבך שליט"א בסוף 'הליכות שלמה' תפילה, בעניין אמירת ויהי נועם במוצש"ק לחתן בימי המשתה שלו.

איש_ספר כתב:אולי כתבתי כאן בעבר, ששאלת ענית אמן לנשים בקידוש על ברכת שהחיינו התחדשה אצל... הרב השואל בהר צבי. כנלענ"ד לפו"ר. אלא שגם המנהג שנשים מברכות שהחיינו בהדלקת הנר הוא לא ותיק כ"כ.

איש_ספר כתב:

איש_ספר כתב:אולי כתבתי כאן בעבר, ששאלת ענית אמן לנשים בקידוש על ברכת שהחיינו התחדשה אצל... הרב השואל בהר צבי. כנלענ"ד לפו"ר. אלא שגם המנהג שנשים מברכות שהחיינו בהדלקת הנר הוא לא ותיק כ"כ.

טעות היתה בידי.

הנה מספר הנדפס בתרע"א.

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... 9&pgnum=38

התופעה של אימוץ איננה חדשה, אלא היא היתה קיימת במשך כל הדורות. וכבר אמרו חז"ל: "כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". איך יתכן שלא כתבו חז''ל שצריך להיזהר מאיסור ייחוד במצב זה של מגדל יתום בתוך ביתו — אם אכן איסור זה נוהג. מדוע איסור חמור זה נשמט מכל ספרות הפוסקים במשך כל הדורות ולא נתעורר עד דורנו אנו?

פלוריש כתב:ראיתי במאמר של הרב עזריה ברזון ("איסור ייחוד בימינו", תחומין י, עמ' 317 הערה 19) בשם הרנ"א רבינוביץ:

התופעה של אימוץ איננה חדשה, אלא היא היתה קיימת במשך כל הדורות. וכבר אמרו חז"ל: "כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". איך יתכן שלא כתבו חז''ל שצריך להיזהר מאיסור ייחוד במצב זה של מגדל יתום בתוך ביתו — אם אכן איסור זה נוהג. מדוע איסור חמור זה נשמט מכל ספרות הפוסקים במשך כל הדורות ולא נתעורר עד דורנו אנו?

פלוריש כתב:
וכעין זה ראיתי במאמר של הרב עזריה ברזון ("איסור ייחוד בימינו", תחומין י, עמ' 317 הערה 19) בשם הרנ"א רבינוביץ:

התופעה של אימוץ איננה חדשה, אלא היא היתה קיימת במשך כל הדורות. וכבר אמרו חז"ל: "כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". איך יתכן שלא כתבו חז''ל שצריך להיזהר מאיסור ייחוד במצב זה של מגדל יתום בתוך ביתו — אם אכן איסור זה נוהג. מדוע איסור חמור זה נשמט מכל ספרות הפוסקים במשך כל הדורות ולא נתעורר עד דורנו אנו?

(וכבר דן בזה הציץ אליעזר בתשובה ידועה)

איש_ספר כתב:מדי זמן אנו נתקלים בשאלות הלכתיות שלגודל מעשיותן, ניתן לסבור שהם מנסרות מאות בשנים בעולמה של הלכה, אך האחר העיון מתברר שהם שאלות די חדשות, מובן שבמקרים מסוימים עצם השתיקה של כת הקודמים מלמדת על דעתם, שכן לא ימלט שגם הם נתקלו בה, והתעלמותם מלמדת על משהו. אין המדובר על חומרות ודקדוקי הלכה, אלא על שאלות בעיקר הדין ממש.

למשל שאלת קטן שהגדיל בימי ספירת העומר, מי הראשון שדן בה?
כמדומה לי שהראשון הוא הרב פרי הארץ הרי"מ מזרחי.

וישנם דוגמאות נוספות. אשמח להוספות.

וכמה פעמים כתב לי הגאון בית מאיר דיותר יש ללמוד מסתימתן של ראשונים מפירושן של אחרונים

במה ששאל לדעתי בגר שנתגייר האם צריך להטביל את כל כלי הסעודה שברשותו כדין הקונה כלי מן הגוי.
האמת אגיד, יודע אני שכך דעת גדולים וטובים שאכן צריך לטבול כליו, וכך שמעתי מפי מרנן ורבנן הגרי"ש אלישיב שליט"א והגר"ח קנייבסקי שליט"א, ובשו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' צ"ב) ובתשובות והנהגות (ח"א סי' רמ"ט) כתבו דיטביל עם ברכה עי"ש. אמנם הרגשת לבי מאז ומקדם היא דכיון שלא מצאנו הלכה זו בדברי הראשונים והפוסקים לדורותיהם אין לך ראיה גדולה מזו דבאמת אין הגר צריך להטביל כליו. דהלא לא במעשה שהיה וענין מקרי עסקינן אלא שאלה זו נוגעת לכל גר וגר שנתגייר מאז ועד עולם ומדשתקי רבנן ש"מ לא ניחא להו. וכבר הבאתי במקומות רבים את מה שכתב החזון איש (שביעית סימן ז' עמוד 218) כעי"ז דשתיקת הפוסקים היא "ההכרעה היתירה מכל הראיות", וכ"כ הבית מאיר בתשובתו שנדפסה בחכמת אדם שער הקבוע, עי"ש. ובטעם הדבר נראה...

פלוריש כתב:הרב אשר וייס בתחומין לד:

במה ששאל לדעתי בגר שנתגייר האם צריך להטביל את כל כלי הסעודה שברשותו כדין הקונה כלי מן הגוי.
האמת אגיד, יודע אני שכך דעת גדולים וטובים שאכן צריך לטבול כליו, וכך שמעתי מפי מרנן ורבנן הגרי"ש אלישיב שליט"א והגר"ח קנייבסקי שליט"א, ובשו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' צ"ב) ובתשובות והנהגות (ח"א סי' רמ"ט) כתבו דיטביל עם ברכה עי"ש. אמנם הרגשת לבי מאז ומקדם היא דכיון שלא מצאנו הלכה זו בדברי הראשונים והפוסקים לדורותיהם אין לך ראיה גדולה מזו דבאמת אין הגר צריך להטביל כליו. דהלא לא במעשה שהיה וענין מקרי עסקינן אלא שאלה זו נוגעת לכל גר וגר שנתגייר מאז ועד עולם ומדשתקי רבנן ש"מ לא ניחא להו. וכבר הבאתי במקומות רבים את מה שכתב החזון איש (שביעית סימן ז' עמוד 218) כעי"ז דשתיקת הפוסקים היא "ההכרעה היתירה מכל הראיות", וכ"כ הבית מאיר בתשובתו שנדפסה בחכמת אדם שער הקבוע, עי"ש. ובטעם הדבר נראה...

קראקובער כתב:לא ברור מה כוונתך, הראיה שלו זה מסתימת הראשונים והפוסקים שגרו בחוץ לארץ ומן הסתם לא קנו מיהודי או יצרו בעצמם אז פשיטא שחייבים בטבילה ואין צורך שיכתבו מפורש.

אוצר החכמה כתב:הראיה היא אותה ראיה. אתה מתכוון לשאול על הסברא אבל הרי לא הביאו את ההסבר שלו. אם ראית אותו אז אל תמנע טוב ותגיד אותו.
לעצם העניין מצד הסברא כל מה שקרה בגויותו אינו מעניין אותנו כך שאם כליו פטורים כשמתגייר אין הבדל אם הוא ייצר אותם או קנה.

ובטעם הדבר נראה דכל דין טבילת כלים אינו אלא בכלי שעובר מרשות לרשות בדרכי הקנינים, וכאשר יוצא הכלי מרשות הגוי ונכנס לרשות ישראל חלה עליו מצות טבילה, וכמעשה שהיה בכלי מדין. וכפשטות לשון הטור והשו"ע בסימן ק"כ ס"א "הלוקח כלים חדשים מן הגויים". משא"כ בגר שנתגייר דאין קנינו נפקע ע"י גירות והכלי לא עבר מרשות לרשות, אין כאן מצות טבילה.
וסברא זו מתיישבת על הלב בפשטותה, דהרי חזינן שבהלכה זו לא אזלינן בתר סברא, אלא פרטיה ודקדוקיה נקבעים ע"י מעשה דמלחמת מדין, ומשו"כ אמרו דהשואל כלים מן הגוי מותר להשתמש בהם ואינם צריכים טבילה, אף שכלי זה ברשות הגוי הוא והישראל משתמש בו, דאין לנו אלא כעין כלי מדין, וכדאיתא במס' עבו"ז שם "כמעשה שהיה" וא"כ ה"ה בני"ד.
וכשחפשתי בדברי האחרונים ראיתי בדרכי תשובה יו"ד סימן ק"כ סק"ד שהביא בשם ספר חדרי דעה שנסתפק בזה ובשם שו"ת תשורת שי כתב דחייב להטביל כליו. ועוד ראיתי בשו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סוס"י ק"ט שנשאל למה לא מצינו שבני ישראל הטבילו כליהם לאחר מת"ת כשנכנסו לברית התורה והמצוה, וכתב שתי תשובות בדבר. א: לא מצינו בטור ובשו"ע דגר שנתגייר צריך להטביל כליו. ב: אף לפני מת"ת לא היה בהם באבותינו טומאת עכו"ם, עי"ש.
ועיין עוד בשו"ת מהרש"ג ח"ג סימן מ"ח שגם הוא כתב להוכיח ממה שלא מצינו בפוסקים הלכה זו דע"כ אין הגר צריך להטביל את כליו עי"ש.
וחידוש גדול כתב בזה השם משמואל בשם אביו הגדול האבני נזר (שם משמואל פרשת מטות ופרשת כי תבא שנת תרע"ח) דטבילת הגר עולה לו גם לכליו וכמ"ש בבהמה מעוברת שנרבעה או נטרפה, "היא וולדה נרבעו, היא וולדה נטרפו". הרי דמה שנעשה בבהמה הו"ל כנעשה גם בעובר שבמעיה, וה"ה בטבילת הגר. והדמיון רחוק בדרכי הפלפול כמובן לכל.
ומ"מ גם דעת מהרי"א הלוי המהרש"ג והאבנ"ז כדברינו דגר שנתגייר אין צריך להטביל כליו.
וכך נראה עיקר להלכה לענ"ד כיון שלא מצינו בפוסקים הקדמונים הלכה זו ושתיקתם כהודאה דמיא. אמנם המהרש"ג שם כתב דלרוחא דמילתא יטביל בלי ברכה. ומשו"כ נראה דהמטביל בלי ברכה תבא עליו ברכה אך מעיקר הדין פטור הוא מטבילת כליו.

מותר להטביל כלי חדש בשבת ולא חשיב תיקון מנא, דכל האיסור להשתמש בכלי אינו אלא משום ביטול מצות הטבילה וכיון דבשבת אינו יכול להטביל ממילא מותר להשתמש בלי טבילה כמו שמצינו לגבי ציצית בסי' י"ג ס"ג דמותר ללבוש ד' כנפות בשבת בלי ציצית, וכיון שיכול להשתמש בו בלי טבילה שוב לא הוי תיקון מנא עי"ש.

עזריאל ברגר כתב:

פלוריש כתב:ראיתי במאמר של הרב עזריה ברזון ("איסור ייחוד בימינו", תחומין י, עמ' 317 הערה 19) בשם הרנ"א רבינוביץ:

התופעה של אימוץ איננה חדשה, אלא היא היתה קיימת במשך כל הדורות. וכבר אמרו חז"ל: "כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". איך יתכן שלא כתבו חז''ל שצריך להיזהר מאיסור ייחוד במצב זה של מגדל יתום בתוך ביתו — אם אכן איסור זה נוהג. מדוע איסור חמור זה נשמט מכל ספרות הפוסקים במשך כל הדורות ולא נתעורר עד דורנו אנו?

במכתבו של הרבי מליובאוויטש בנושא זה, כתב שיש חילוק גדול בין דורות הקודמים לדורותינו:
בדורות הקודמים - כולם ידעו שזהו ילד-אומנה (במושגים של היום), והיה ברור שאיננו חלק מהמשפחה, וכשהגיע לחינוך - היתה גם בושה טבעית וריחוק וכו׳.
משא"כ בדורנו שמנסים להסתיר את האימוץ, ואולי כדי להדר ב"הסתרה שבתוך ההסתרה" רוצים להדר בחיבוק ונישוק וכו׳ שמא הילד ירגיש שהוא מאומץ, וע"כ התעוררו השאלות ביתר תוקף.

קראקובער כתב:באותו תשובה הנ"ל הוא מביא חידוש גדול בשם האבני נזר אם כי זה לאו דווקא עונה להגדרה פה כיון שאינו שכיח כל כך.

מותר להטביל כלי חדש בשבת ולא חשיב תיקון מנא, דכל האיסור להשתמש בכלי אינו אלא משום ביטול מצות הטבילה וכיון דבשבת אינו יכול להטביל ממילא מותר להשתמש בלי טבילה כמו שמצינו לגבי ציצית בסי' י"ג ס"ג דמותר ללבוש ד' כנפות בשבת בלי ציצית, וכיון שיכול להשתמש בו בלי טבילה שוב לא הוי תיקון מנא עי"ש.

קראקובער כתב:

עזריאל ברגר כתב:

התופעה של אימוץ איננה חדשה, אלא היא היתה קיימת במשך כל הדורות. וכבר אמרו חז"ל: "כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". איך יתכן שלא כתבו חז''ל שצריך להיזהר מאיסור ייחוד במצב זה של מגדל יתום בתוך ביתו — אם אכן איסור זה נוהג. מדוע איסור חמור זה נשמט מכל ספרות הפוסקים במשך כל הדורות ולא נתעורר עד דורנו אנו?

במכתבו של הרבי מליובאוויטש בנושא זה, כתב שיש חילוק גדול בין דורות הקודמים לדורותינו:
בדורות הקודמים - כולם ידעו שזהו ילד-אומנה (במושגים של היום), והיה ברור שאיננו חלק מהמשפחה, וכשהגיע לחינוך - היתה גם בושה טבעית וריחוק וכו׳.
משא"כ בדורנו שמנסים להסתיר את האימוץ, ואולי כדי להדר ב"הסתרה שבתוך ההסתרה" רוצים להדר בחיבוק ונישוק וכו׳ שמא הילד ירגיש שהוא מאומץ, וע"כ התעוררו השאלות ביתר תוקף.

לא ברור על איזה תקופה מדובר (אולי התכוון בתקופת התלמוד אבל מאיפה הוא יודע?) אבל לפחות בדורות האחרונים הסתירו את זה הרבה יותר מהיום והדברים ידועים.

בכללות הענין דאימוץ ילדים, פלא שלא מצאתי עד עתה מי שישים לב להבא להלן. ואף שכבר נדפסו כמה שו"ת ומפורטות בכמה דינים המשתלשלים מענין האמוץ, אין מעורר על עצם הענין וכו'.

והחששות שנתעוררו אצלי, שהרי האמוץ בימינו אלה הוא לא כבדורות שלפנינו, בקיום המצוה דלגדל יתום בתוך ביתו וכו', אשר כל הסביבה כולל גם המגודל ידעו שאין זה ההורים שלו. ועתה הוא להיפך - עושים ככל האפשרי להעלים פרט זה, ולא עוד אלא שע"פ לחץ רופאים, האומרים שהם מומחים לעניני נפש, מחליטים שאסור לגלות זה להילד (כי עלול לפגוע במנוחת נפשו וכו'), - שמזה תוצאה, שתהי' הנהגתם עם המאומץ כאילו הי' זה ילידם ממש, שבמילא ישנם כל הענינים דיחוד, חבוק ונישוק וכו' וכו' בכל יום. ובודאי אי אפשר להזהר מזה באם אפילו המאמצים יראי שמים באמת.

ואפילו באם מגלים להמאומץ כשיגדל שאין זה הוריו, צע"ג האפשר לשנות אז הנהגה שהיתה מכמה שנים מקודם. והרי בהאמור - איסור דרבנן ודאי ישנו, ולדעת הרמב"ם גם איסור דאורייתא. והרי גם בנוגע לאיסור דרבנן - שאני כשהוא דבר ההולך ונשנה ונשלש וכו'. (נוסף על המובא ומבואר בספרי נגלה בזה - יעוין ג"כ אגרת התשובה לרבנו הזקן פרק ז'). ולכאורה ע"פ האמור צע"ג בכל ענין האמוץ, וטעם דהיתירא בכגון זה דמוטב שיהיו שוגגין וכו' - לכאורה ברור, אשר כו"כ ימנעו מאמוץ באם ידעו את הנ"ל. ועיין ג"כ שו"ע או"ח סי' תר"ח ובשו"ע רבנו הזקן שם כמה גדרים במוטב שיהיו וכו' - שע"פ זה אין ההיתר דמוטב וכו' ברור בנדון דידן. ובודאי לדכוותי' דכת"ר - האריכות אך למותר.

א גאליציאנער כתב:עיינת בתוס' שם? עיינת באבני נזר?
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער