לזיכוי הרבים- תיקון טעיות חמורות
פורסם: ו' אפריל 05, 2013 1:36 am
לזיכוי הרבים- תיקון טעיות חמורות
א' הרב ויא כתב "שתרופות וויטמנים שלא נמכרו בפסח מותר לקנות אחרי פסח כמבואר במ"ב בס' תסו" וכמד' כוונתו לשעה"צ סק"ד וטעה בזה כמה טעיות חמורות:
[א] המ"ב מתיר רק לחולה ואילו ויטמנים מיועד גם לבריאים
[ב] מבואר בחק יעקב תסו א ע"פ הראשונים והרמ"א יור"ד קנה ג דהוי ככל איסור הנאה דרבנן דלחולה מותר רק בהנאה ואסור באכילה, ופשוט דמ"ש בשעה"צ שם סק"ד בשם האחרונים דמותר היינו רק בהנאה דבהא מיירי התם
[ג] תרופות וויטמנים אינם ראויים לאכילה ופשוט דליכא למיחש לאיסור חמץ אחר הפסח [ורק בפסח עצמו יש מחמירים משום שע"י אכילתו איכא "אחשביה" אבל כל כמה דלא אכלו לא חשיב אוכל כלל וז"פ]
ב' הרב ויא כתב "שמוצרים שיש בהם תערובת אין להחמיר כמבואר בס' תמז,יא"- וג"ז טעות דרק בנתערב אחר הפסח יש מקום להקל אבל בנתערב קודם פסח אין חילוק בין חמץ גמור לתערובת חמץ
ג' הרב ויא כותב "אותם המחמירים בתערובת חמץ צריכים לדעת שהרבה מוצרים מאחרי פסח יש בהם תערובת חמץ כגון תערובת עגיות ממוחזרות וכד' " - גם כאן הדברים לא נכתבו בדקדוק כלל , תערובת חמץ שנתערב אחרי פסח כמד' כמעט כולם מקילים [בנמכר] אולם תערובת של מעמיד מחמירים כמבואר בפוסקים שמעמיד לא בטל אף בנתערב אחרי פסח.
ד' בעניין הקמח כותב הרב ויא "עיקר הפסומים הם תוצאה של תחרות מאפיות ולאו דוקא מצד ההלכה"- אולי דבריו נכונים לפני עשרים שנה, עכ,פ בשנים האחרונות הרב אפרתי פרסם כל שנה ביתד נאמן בשם הגריש"א האם אפ"ל שעיקר הפרסומים לא מצד ההלכה?
ה' הרב ויא קשה להקפיד משום שיש מוצרים שאין עליהם תאריך יצור וכו' וכו' - יש להעיר שבספק איכא מחלוקת גדולה באחרונים ובחמץ הנמכר אפשר אולי להקל, אולם אפשר להקפיד לא לאכול מוצרים שיש בהם ודאי תערובת חמץ.
ו' הרב ויא כותב "לדעת הגריש"א מי שאינו שתו"מ צריך להחתימו על שטר מכירה בעל תוקף משפטי"- ג"ז שלא בדקדוק, גם שטר מכירה של בד"ץ נעשה ע"פ עו"ד והוא בר תוקף משפטי [ וכבר שמעתי שבעל תשובות והנהגות תמה מה רע בשטר המכירה של "העדה"] אלא שהגריש"א סבר שבג"ץ וכד' יכולים לבטל את השטר, ולכן הרב אפרתי ערך שטר מכירה לםי הוראות אהרן ברק באופן שגם בג"ץ יכיר בו
ז' הרב ויא כותב בשם שבה"ל "אין לקנות חמץ מער"פ ע"מ למכורו לנכרי"- וז"ל השב"ל "הדבר מגונה הוא למכור לכתחילה כדי שיהיה לו מיד אחה"פ, מ"מ באין עצה אחרת וגם הוא מקום הפסידא כדאים הם המתירים לסמוך עליהם"
ח' הרב ויא כותב בשם הגרשז"א "שמותר לאכול חמץ הנמכר" וכו' - אולי מהראוי להוסיף המובא בהלכו"ש שהגרשז"א לעצמו החמיר בזה.
כל הנ"ל לענ"ד ואם אני הטועה אשמח להודות על האמת
א' הרב ויא כתב "שתרופות וויטמנים שלא נמכרו בפסח מותר לקנות אחרי פסח כמבואר במ"ב בס' תסו" וכמד' כוונתו לשעה"צ סק"ד וטעה בזה כמה טעיות חמורות:
[א] המ"ב מתיר רק לחולה ואילו ויטמנים מיועד גם לבריאים
[ב] מבואר בחק יעקב תסו א ע"פ הראשונים והרמ"א יור"ד קנה ג דהוי ככל איסור הנאה דרבנן דלחולה מותר רק בהנאה ואסור באכילה, ופשוט דמ"ש בשעה"צ שם סק"ד בשם האחרונים דמותר היינו רק בהנאה דבהא מיירי התם
[ג] תרופות וויטמנים אינם ראויים לאכילה ופשוט דליכא למיחש לאיסור חמץ אחר הפסח [ורק בפסח עצמו יש מחמירים משום שע"י אכילתו איכא "אחשביה" אבל כל כמה דלא אכלו לא חשיב אוכל כלל וז"פ]
ב' הרב ויא כתב "שמוצרים שיש בהם תערובת אין להחמיר כמבואר בס' תמז,יא"- וג"ז טעות דרק בנתערב אחר הפסח יש מקום להקל אבל בנתערב קודם פסח אין חילוק בין חמץ גמור לתערובת חמץ
ג' הרב ויא כותב "אותם המחמירים בתערובת חמץ צריכים לדעת שהרבה מוצרים מאחרי פסח יש בהם תערובת חמץ כגון תערובת עגיות ממוחזרות וכד' " - גם כאן הדברים לא נכתבו בדקדוק כלל , תערובת חמץ שנתערב אחרי פסח כמד' כמעט כולם מקילים [בנמכר] אולם תערובת של מעמיד מחמירים כמבואר בפוסקים שמעמיד לא בטל אף בנתערב אחרי פסח.
ד' בעניין הקמח כותב הרב ויא "עיקר הפסומים הם תוצאה של תחרות מאפיות ולאו דוקא מצד ההלכה"- אולי דבריו נכונים לפני עשרים שנה, עכ,פ בשנים האחרונות הרב אפרתי פרסם כל שנה ביתד נאמן בשם הגריש"א האם אפ"ל שעיקר הפרסומים לא מצד ההלכה?
ה' הרב ויא קשה להקפיד משום שיש מוצרים שאין עליהם תאריך יצור וכו' וכו' - יש להעיר שבספק איכא מחלוקת גדולה באחרונים ובחמץ הנמכר אפשר אולי להקל, אולם אפשר להקפיד לא לאכול מוצרים שיש בהם ודאי תערובת חמץ.
ו' הרב ויא כותב "לדעת הגריש"א מי שאינו שתו"מ צריך להחתימו על שטר מכירה בעל תוקף משפטי"- ג"ז שלא בדקדוק, גם שטר מכירה של בד"ץ נעשה ע"פ עו"ד והוא בר תוקף משפטי [ וכבר שמעתי שבעל תשובות והנהגות תמה מה רע בשטר המכירה של "העדה"] אלא שהגריש"א סבר שבג"ץ וכד' יכולים לבטל את השטר, ולכן הרב אפרתי ערך שטר מכירה לםי הוראות אהרן ברק באופן שגם בג"ץ יכיר בו
ז' הרב ויא כותב בשם שבה"ל "אין לקנות חמץ מער"פ ע"מ למכורו לנכרי"- וז"ל השב"ל "הדבר מגונה הוא למכור לכתחילה כדי שיהיה לו מיד אחה"פ, מ"מ באין עצה אחרת וגם הוא מקום הפסידא כדאים הם המתירים לסמוך עליהם"
ח' הרב ויא כותב בשם הגרשז"א "שמותר לאכול חמץ הנמכר" וכו' - אולי מהראוי להוסיף המובא בהלכו"ש שהגרשז"א לעצמו החמיר בזה.
כל הנ"ל לענ"ד ואם אני הטועה אשמח להודות על האמת