"העובר ישהה בבטן אמו י"ב חודש ולא יותר"

[הקיק]

בתשובת תלמיד הרשב"ץ מכת"י, שתודפס בכרך החמישי של שו"ת התשב"ץ - תשובות מכת"י שעומד לצאת לאור בעז"ה בקרוב ממש, נמצא בתשובה של אחד מתלמידי הרשב"ץ דיון על זמן ההריון, ובו כתוב כך:
'מצאתי כדמות ראיה מדברי חכמי האמת שיתכן שהעובר ישהה בבטן אמו י"ב חודש ולא יותר, אמרו על דרך הדרש בפסוק תשב הנערה אתנו ימים או עשור אחר תלך, תשב הנערה זו הטיפה שממנה מתהווה הגוף, ונקראת נערה מפני שכל אברי הגוף מתנערים בהוצאת הטיפה, מיד כיון שיוצאת ימים או עשור ישב אצל אביו הגוף, שנה או עשרה חודשים שתהיה האשה מעוברת השיעור הזה ואח"כ תלד, וזהו שאמר אחר תלך כלומר אחר השנה יצא על כל פנים בלי איחור. ועל זה אמרו אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי, שאצא לאוויר העולם, שלחוני ואלכה לאדוני, אצא ואעשה שליחות בוראי'.
מישהו מכיר מקור לעניין זה? תודה מראש ליודעים.

[יאיר]

עיין בנספחים בסוף ספר "אמרות טהורות חיצוניות ופנימיות" פירוט והרחבה גדולה בנושא ובעוד מקרים.
(לגבי מקור, טרם נמצא).

[אוצר החכמה]

לא הבנתי למה מחפשים מקור, העניין שעובר יכול להשתהות עד י"ב חודש הוא בגמרא יבמות פ ע"ב והובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה (אה"ע סימן ד סעיף י"ד)

[יאיר]

ר' יואל מחפש מקור לוורט על הפס' "תשב הנערה".

[הקיק]

הנה התשובה כולה:

סימן קיט
[זמן שהותו של עובר במעי אמו]

דבר מוסכם הוא מחכמי תורתנו ז"ל וחכמי האומות כי יש לעובר (עתידי) [עיתים] שיוולד בהם ויחיה, ועיתים שיוולד בהם וימות, והם זמן קצר, ארוך וממוצע. הזמן הקצר הוא שבעה חודשים, והארוך תשעה חודשים, והממוצע שמונה חודשים. ושהנולד בזמן הקצר והארוך הרי הוא מתקיים (והנולד הרי הוא מתקיים), והנולד בזמן הממוצע (שהוא ש)אינו מתקיים על הרוב, וזה דבר שאין בו ספק, ואימת אותו הנסיון.
ומהר"ר שמעון דוראן בהר"ר צמח ז"ל נתן טעם אחר בדבר בספרו הנכבד ספר מגן אבות [ה, כא], והוא שהדבר הזה דומה לגבולי החלאים, כי יום השביעי הוא יום גבול, והוא טוב ומורה על חוזק הטבע, ויום התשיעי הוא מבשר טוב, ויום שמיני הוא גבול רע. כי ביום שביעי שהוא הטבעי מורה על חוזק הטבע, ואם המתין עד התשיעי אף על פי שמורה על קצת חולשה (לא יתורו) [לאיחורו] אבל אינו רע, אבל כשהוא (בן) [בא] ביום שמיני מורה על חולשה גדולה, כיון שלא בא בשביעי ולא נתחזק עדיין להמתין עד התשיעי, ונשאר בחולשתו, על כן אינו טוב.
וחכמי התלמוד אומרים יתכן שישהה עד י"ב חדש. ושיעור זה הוא מוגבל ומקובל להם ממעשה שהזכירו בגמ' בפרק הערל [יבמות פ, ב], אמרו שם רבה תוספאה עבד עובדא באשה שהלך בעלה למדינת הים ואשתהי עד תרי עשר ירחי שתא, ואכשריה רבה. וחכמי המשפט מורים כן כאשר הוכיח הנסיון. ואם נשתהא יותר מי"ב חודש מחזיקין אותו בממזר ודאי. וכ"כ הר"מ ז"ל בפרק ט"ו מהלכות איסורי ביאה [הי"ט] ז"ל אשת איש שהיתה מעוברת והיה בעלה במדינת הים, הרי זה בחזקת ממזר, שאין העובר משתהה במעי אמה יתר על י"ב חדש.
אחר שכתבתי זה מצאתי כדמות ראיה מדברי חכמי האמת, שיתכן שהעובר ישהה בבטן אמו י"ב חודש ולא יותר. אמרו על דרך הדרש בפסוק תשב הנערה אתנו ימים או עשור אחר תלך [בראשית כד, נה], תשב הנערה זו הטיפה שממנה מתהווה הגוף, ונקראת נערה מפני שכל איברי הגוף מתנערין בהוצאת הטיפה, מיד כיון שיוצאת ימים או עשור ישב אצל אביו ואמו הגוף, שנה או עשרה חדשים שתהיה האשה מעוברת השיעור הזה, ואחר כך תלד. וזהו שאמר אחר תלך, כלומר אחר השנה יצא על כל פנים בלי שום איחור. ולזה אמר [שם פס' נו] אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי שאצא לאויר העולם, שלחוני ואלכה לאדוני אצא ואעשה שליחות בוראי. עד כאן.

[אפרקסתא דעניא]

בדידי הוה עובדא, שזוגתי תחי' נתאחרה מלילד כמו עשרה ימים אחר העת שקבעו הרופאים. הלכתי למרן הגרח"ק לבקש ברכתו, והוא ענה לי בחיוך: "אף אחד לא נשאר שם, אמנם בגמ' כתוב שאחד נשתהה י"ב חודש", וסיים בברכת הצלחה ורפואה.

[מבקש חכמה]

וראו במאירי יבמות שם דברים מפליאים.