קונה הכל כתב:מדובר שם באיסור ממש או בחומרא?
ווונדערלעך כתב:חוץ מזה יתכן מאד מאד לומר, שרש"י מעיד על עצמו שהתיר לאחרים, אבל יתכן שהוא עצמו לעולם נהג בזה איסור מצד איזה חומרות יתירות שהיה מחמיר על עצמו או משום מידת חסידות. ויש לזה דוגמאות הרבה בש"ס.
זקן ששכח כתב:ווונדערלעך כתב:חוץ מזה יתכן מאד מאד לומר, שרש"י מעיד על עצמו שהתיר לאחרים, אבל יתכן שהוא עצמו לעולם נהג בזה איסור מצד איזה חומרות יתירות שהיה מחמיר על עצמו או משום מידת חסידות. ויש לזה דוגמאות הרבה בש"ס.
האם אין צורך במקור לחידוש זה?!
שמואל ברמה כתב:לגבי אדם הראשון, וודאי הכוונה של חז"ל היא לשוגג.
זקן ששכח כתב:ווונדערלעך כתב:חוץ מזה יתכן מאד מאד לומר, שרש"י מעיד על עצמו שהתיר לאחרים, אבל יתכן שהוא עצמו לעולם נהג בזה איסור מצד איזה חומרות יתירות שהיה מחמיר על עצמו או משום מידת חסידות. ויש לזה דוגמאות הרבה בש"ס.
האם אין צורך במקור לחידוש זה?!
ווונדערלעך כתב:זקן ששכח כתב:ווונדערלעך כתב:חוץ מזה יתכן מאד מאד לומר, שרש"י מעיד על עצמו שהתיר לאחרים, אבל יתכן שהוא עצמו לעולם נהג בזה איסור מצד איזה חומרות יתירות שהיה מחמיר על עצמו או משום מידת חסידות. ויש לזה דוגמאות הרבה בש"ס.
האם אין צורך במקור לחידוש זה?!
בודאי שאין צריך מקור. מה החידוש כאן, וכי אם רש"י חשב עד היום שמותר ועכשיו חזר בו - זה מכריח שנכשל באכילה? אולי הוא בכלל לא אהב גבינות כאלו? ואדרבה, אתה שהקשית את הקושיא, אתה הוא שצריך קודם כל להביא ראיה שרש"י אכל, ורק אח"כ להקשות השתא בהמתן של צדיקים וכו'.
זקן ששכח כתב:אם רש"י החליט היום שהיתה זו טעות, האם אין הכוונה שהאכילה היתה אכילת איסור? אדרבה, אשמח אם תסביר את הענין.
ולתשובתך השניה, זו המשמעות הפשוטה של דבריו.
קונה הכל כתב:בכל המקומות בחז"ל מדובר בדברים ידועים כאיסור, כמו אבר מן החי, ועיי"ש.
קונה הכל כתב:בכל המקומות בחז"ל מדובר בדברים ידועים כאיסור, כמו אבר מן החי, עיי"ש.אני ראיתי פעם תירוץ [כמדומני בספר אור דוד], כי תוס' בגיטין מביאים דהא דאין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים במידי דאכילה, היינו כשהמאכל אסור, אבל לא במקרה שהמאכל מותר ורק הזמן אסור, כמו אכילה ביו"כ או לפני הבדלה, שבזה עלולים להיכשל.
והנה למ"ד שעץ הדעת גפן היה, הרי שבשבת היה מותר לאדה"ר להשתמש בו בשביל קידוש, ואם כן האיסור היה בזמן ולא בעצם הפרי, ובזה לא אמרינן דאין הקב"ה מביא תקלה.
איש_ספר כתב:קונה הכל כתב:בכל המקומות בחז"ל מדובר בדברים ידועים כאיסור, כמו אבר מן החי, עיי"ש.אני ראיתי פעם תירוץ [כמדומני בספר אור דוד], כי תוס' בגיטין מביאים דהא דאין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים במידי דאכילה, היינו כשהמאכל אסור, אבל לא במקרה שהמאכל מותר ורק הזמן אסור, כמו אכילה ביו"כ או לפני הבדלה, שבזה עלולים להיכשל.
והנה למ"ד שעץ הדעת גפן היה, הרי שבשבת היה מותר לאדה"ר להשתמש בו בשביל קידוש, ואם כן האיסור היה בזמן ולא בעצם הפרי, ובזה לא אמרינן דאין הקב"ה מביא תקלה.
הא דעץ הדעת היה מותר בשבת ואדה"ר אכלה פגה כמדומה שאע"פ שנזכר הרבה אין לו מקור בדרז"ל.
בנשק כתב:האוכל עפ"י הוראת חכם מסתמא אי"ז מאכ"א, ויל"ע בנדון דרש"י.
התי' על אדם הראשון, מלבד מש"כ איש ספר דאין לכך מקור, הרי הוא מביא לידי גיחוך כמבו' למעיין הישר.
יצג כתב:"מר קשישא" לבעל חוות יאיר:
"נשמת כל חי" למחבר בן דורנו:
בנשק כתב:ר' זקן,
כמדומה שלא הבין כונתי.
לא דברתי על עצם האמרה שהותר לו לקידוש, אלא על ההיקש מזה לאיסור התלוי בזמן, דגם א"נ שהותר פ"א בשבוע עדיין האיסור הוא עצמי מחמת המאכל ולא האוכל, ופשוט.
זקן ששכח כתב:רש"י, חולין דף קטז ע"ב כותב:
ואני הייתי נוהג היתר עד הנה ובלבד שלא יתנו בה חלב אחר, וטועה הייתי בכך.
מתוך דבריו משמע כאילו אכל דבר איסור, והלא איתא (גיטין דף ז ע"א ועוד) השתא בהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידם צדיקים עצמן לא כל שכן. ונתבאר הדברים בתוספות (שבת דף יב ע"ב) אומר ר"ת דלא פריך בשום מקום אלא גבי אכילת איסור שגנאי הוא לצדיק ביותר.
לכאורה עידות רש"י על עצמו תמוהה, כיצד יתכן כזאת?
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 378 אורחים