פורום אוצר החכמה

כתב הביאור הלכה סימן ר"ב, "ויש לעיין בהני פרי שקורין סאפטאלין שבתוכן נמצא גרעינין כמין שקדים ממש דהיינו קליפה קשה מלמעלה ובתוכה פרי קטנה מתוקה כמין שקדים ממש..."
מה זה הפרי הזה?

ב"משנת יוסף" (להר"י ליברמן) סי' לח אות ד' ס"ק ב' כתב שאולי הכוונה לאפרסקים. ותמוה.

ייש"כ, טרם שאלתי ערכתי ג"כ חיפוש באוצר... ולא נחה דעתי מתוצאה הנ"ל, רק חשבתי היות ולי יש גירסא 7 אולי להמתקדמים עם גירסא 8 ומעלה יקבלו תוצאות יותר עשירות...

אני משער שאם בהוצאות המ"ב החדשים לא ידעו לתרגם אז כנראה אפשר להרים ידים... אבל אולי יש הוצאה שכן תירגמו?

נכון שבמחשבה ראשונה זה עונה על התיאור של גרעין האפרסק, אולם עד כמה שאני זוכר שבפעם האחרונה [לפני שנים רבות...] שפיצחתי אותו, השקד שם מר ולא טעים

"סאפט" מרמז על "מיץ" כלשהו. כלומר שזהו פרי עם מיץ רב. מהו ה"אלין" אינני יודע.

ועתה ראיתי בברכת יוסף ח"ב אות ז סי' יב (ע' 305 מע' האוצר) שכתב לדון בגרעין המשמש, שהוא מתוק כמו השקדים. ואולי אליו נתכוין (וי"ל שגם עליו כיון ההאי יחיד"א בדורו ביוסף אומץ סי' כד).
אבל המשמש נק' בל' אידיש (כמדומני) פארישקע, ובל' רוסיה אבריקוס (абрикос).

גבי מה שבמשנת יוסף כתב שאולי מיירי באפרסקים, ותמהים ממה שתוכן גרעין האפרסק מר ולא מתוק. הנה בעניין זה בלא"ה יש מקום עיון במשנ"ב, עי' במשנ"ב סי' ש"ח ביה"ל סוד"ה גרעיני תמרים, שהזכיר שבגרעיני הפירות שקורין פלוימען יש בתוכן אוכל וע"כ מותר לטלטלן. וביתר ביאור בסי' ר"י סק"ט שבתוך הקליפה הקשה של גרעין הפלוימען יש דבר שראוי לאכול. ופלוימען הם כידוע שזיפים וכיו"ב וגרעינם כעין גרעין האפרסק. וא"כ אף דלפי המושג שלנו אכתי צ"ע דתוכן הגרעינים כה"ג מר מאד ולית בר אינש דמכליה, מ"מ חזינן דלהמשנ"ב הריהם ראויים לאכילה - וממילא אפשר דהכא נמי כן הוא. ואולי היה בזמנם ומקומם מינים מהפירות הללו שתוכן הגרעין היה ראוי לאכילה ושנהגו העניים לאכלו וצל"ע.

בילדותי שמעתי על גלעין המשמש, שבעבר היה תוכו מתוק וראוי לאכילה, והיו הילדים אוספים אותו כדי ליהנות ממה שבתוכו. עם המעבר לגידול מודרני עם זיבול וטיפול חדשים, נעשה תוך הגלעין מר, ומנהג הילדים לאספו נשאר.
כנ"ל שמעתי גם על האתרוג, שכהיום לא זכיתי לאכול ממנו כשהוא חי, רק כשהוא מרוקח בסוכר. ששיטות הגידול והזיבול המודרניות מררו אותו.
ולואי יהיה מי שיברר שמועה זו, אם אמת בה.

בקשר לאתרוג נדמה לי שפשוט מורידים אותו מהעץ מידי מוקדם, לא?

רוב האתרוג (החלק הלבן) הוא הציפה, שגם בתפוז ובלימון אינו ראוי לאכילה. ואילו תוכו, הרי בהשקייה ראויה וכאשר הוא עודו טרי, הרי טעמו דומה ללימון ואף משמש לבישול וכדו' גם אצל או"ה.

מצאתי בזה"ל בספר דברי הגאונים לרבי ישראל יצחק ינובסקי אב"ד פראגא אות אלף תקצ"ג (עמ' 145) "כתב עה"ש י"א דסעפטאלין שהוא מין פלומין, הוי מפירות יבשים, שהרי גם הפלאמין מביאים מיוחדים של פסח".

וכנראה שכוונתו או לשזיפים או למשמש, כי פלוימען באידיש היינו שזיפים (פערישקע באידיש המוכרת לי היינו אפרסק), כיצד אומרים משמש באידיש אינני יודע, וכדאי לברר אם פרי המשמש היה אז בכלל באירופה.

כרם כתב:בילדותי שמעתי על גלעין המשמש, שבעבר היה תוכו מתוק וראוי לאכילה, והיו הילדים אוספים אותו כדי ליהנות ממה שבתוכו. עם המעבר לגידול מודרני עם זיבול וטיפול חדשים, נעשה תוך הגלעין מר, ומנהג הילדים לאספו נשאר.
כנ"ל שמעתי גם על האתרוג, שכהיום לא זכיתי לאכול ממנו כשהוא חי, רק כשהוא מרוקח בסוכר. ששיטות הגידול והזיבול המודרניות מררו אותו.
ולואי יהיה מי שיברר שמועה זו, אם אמת בה.

בתוך קליפתו הקשה של הגלעין יש חלק שניתן לאכילה. עד כמה שידוע לי גלעין המשמש מכיל ציאניד שהוא רעל. פעם היו מוציאים את הגלעינים מבשלים אותם ואוכלים, כנראה הבישול היה מוציא את המרירות ואת הציאניד. היום אנשים נמנעים מכך מסתבר שגם בגלל הטירחה וגם בגלל החשש. למעשה מה שראיתי ברשת הוא שהכמות בגלעין אחד קטנה מכדי לפגוע באדם. אבל אנשים שאכלו כמות גדולה (ע"י טחינה בד"כ) הורעלו.

לגבי האתרוג.
בשר האתרוג התימני עבה וטעים לאכילה גם ללא בישול בסוכר. וגם שהוא ירוק!

מחולת המחנים כתב:כיצד אומרים משמש באידיש אינני יודע, וכדאי לברר אם פרי המשמש היה אז בכלל באירופה.

אפריקאז.

בשבת זו סיפרו לי על חנות הפיצוחים מול 'איצקוביץ' בב"ב שמוכרים שם 'שקדים' קלויים מגלעיני המשמש.
ואם אמת הדבר, כנראה שבאמת מדובר במשמש ולא באפרסק.