פורום אוצר החכמה

חכם אחד הפנני לקטע המשעשע הזה, המופיע בסוף הקדמתו של אחד מחוקרי התלמוד:


ויש לעיין, האם יאפי הכלב ג"כ קיים מצוות תלמוד תורה (בהנחה, שרבו, כותב הספר, כן קיים...) ואם זכה לבוא בשערי גן עדן...

גם אם יש לו שכר עדיין יש להסתפק אם מותר לכלב להיכנס לגן עדן ראה באשכול שדנו שם לגבי כלב בבית הכנסת. :)

ישמרנו ה' מהטשטוש בין קודש ועוסקיו לעפרא דארעא.

(לא שיש בעי' לעסוק בתורה עם כלב. אבל אוי לנו שעוסקי התורה הם בעלי הכלבים...)

וכסיפור הידוע אודות הכלב והקדיש...
http://www.bhol.co.il/article.aspx?id=49808

אם תדייק היטב, הוא כותב "שהיה ואינו עוד", משמע שסובר שהכלב אינו יושב תחת כנפי השכינה בג"ע... ואולי זם זה ראוי למחקר מיוחד, האם לכלבים יש חלק בג"ע, ואולי רק אגב בעליהם שמתגעגעים אליהם שם, ומה אם היה לו שני בעלים וכו' וכו'.

היה פה פעם אשכול ענק בנושא תחית המתים לבהמות
viewtopic.php?f=7&t=736&hilit=%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%91%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%AA#p4687

פה קבור הכלב...:
viewtopic.php?f=7&t=736#p4702

ויש מן הדין ללנקק גם לאשכול הכיתובים המוזרים שע"ג מצבות, שכמה מהן הוקדשו להולכי ארבע.

חכם באשי כתב:ויש מן הדין ללנקק גם לאשכול הכיתובים המוזרים שע"ג מצבות, שכמה מהן הוקדשו להולכי ארבע.

אני מתפטר!

viewtopic.php?f=19&t=13868#p129553

איני מבין על שום מה הלעג.
הא אמרו במכילתא משפטים אהא דכתיב גבי טריפה לכלב תשליכון אותו, ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו.

עוד מצאתי:
כל פטר חמר תפדה בשה. מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים. אמר לי' גזירת הכתוב היא. ועוד שסייעו לישראל בשעת יציאת מצרים שאין כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים
טעונים מכספה וזהבה של מצרים לקיים מה שנאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. מהרש"א בכורות ה ניתן ללמוד מכאן כמה פרטים בגדר חובת הכרת הטוב. כשם שמכירים טובה לחמור אף שלא היה כוונה להיטיב אלא שהוכרח
לעשות זאת כך עלינו להכיר טובה כלפי כל אדם שעושה עמנו טובה אף שלא במתכוון או שהוכרח לכך. זאת ועוד כשם שמצוות פטר חמור נצחית היא לדורי דורות כך צריכה להיות חובת הכרת הטוב לאדם לא רק לו אלא אף לדורות הבאים אחריו.
הגה"צ רבי חיים פרידלנדר זצ"ל

יש גם בפסיקתא דרב כהנא על אדם שהושיב את כלבו לאכול עמו כי הכיר לו טובה שהציל את אשתו מיד הגויים. (גם יש שם מעשה כעין זה בנחש)

פלתי כתב:איני מבין על שום מה הלעג.
הא אמרו במכילתא משפטים אהא דכתיב גבי טריפה לכלב תשליכון אותו, ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו.

הלעג הוא, בעיקר, על שום שמצא אותו אדם לקבוע את הדברים בראש ספרו!

חכם באשי כתב:חכם אחד הפנני לקטע המשעשע הזה, המופיע בסוף הקדמתו של אחד מחוקרי התלמוד:

חכם באשי אתה עתיד ליתן את הדין, המחבר מגלה מי הוא ואתה כיסתו!

בסיומו (?) של אשכול, שמא ניתן להמליץ על 'נכבדנו', נשוא האשכול, הכלב יאפי, את המאמר:
"יפת א'לקים ליפת, יפיפותו של יאפי תשכון באהלי שם"....

חכם באשי כתב:יפת א'לקים ליפת, יפיפותו של יאפי תשכון באהלי שם"....

עם כל הכבוד והערכה שאני מכבד אותך כאחד מהת"ח שכאן, נראה לי שזה כבר גובל בזלזול בד"ת.

חכם באשי כתב:

פלתי כתב:איני מבין על שום מה הלעג.
הא אמרו במכילתא משפטים אהא דכתיב גבי טריפה לכלב תשליכון אותו, ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו.

הלעג הוא, בעיקר, על שום שמצא אותו אדם לקבוע את הדברים בראש ספרו!

רק בשביל להבין, א"כ למה אתה לא לועג לתורה שכתבה לכלב תשליכון אותו? משום שזה לא כתוב בפרשת בראשית?

פלתי כתב:

חכם באשי כתב:

פלתי כתב:איני מבין על שום מה הלעג.
הא אמרו במכילתא משפטים אהא דכתיב גבי טריפה לכלב תשליכון אותו, ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו.

הלעג הוא, בעיקר, על שום שמצא אותו אדם לקבוע את הדברים בראש ספרו!

רק בשביל להבין, א"כ למה אתה לא לועג לתורה שכתבה לכלב תשליכון אותו? משום שזה לא כתוב בפרשת בראשית?

ההבדל הוא בין הכרת הטוב להתייחסות לכלב כאל נפש אהובה. ואין לי מושג למה חכם באשי כתב לך את מה שכתב.

החוקר מתגרה בקוראיו, הרי ברור שהכלב לא תרם לו דבר, ואת המזכירה של המלחתה שלקחה ממנו את התיק הוא כמובן לא יזכיר, וגם לא את המנקה שניקתה אחריו גם לא, כך שלא מדובר כאן באיזה בעל מוסר,אלא באיש בזוי ונאלח הראוי לחברת כלב. ופלתי כמובן מיתמם עם צופיו. ודי בזה

איש_ספר כתב:החוקר מתגרה בקוראיו, הרי ברור שהכלב לא תרם לו דבר, ואת המזכירה של המלחתה שלקחה ממנו את התיק הוא כמובן לא יזכיר, וגם לא את המנקה שניקתה אחריו גם לא, כך שלא מדובר כאן באיזה בעל מוסר,אלא באיש בזוי ונאלח הראוי לחברת כלב. ופלתי כמובן מיתמם עם צופיו. ודי בזה

יש דוקא ספר באוצר בו המחבר שליט"א כן מודה למזכירה של המלתחה

איש_ספר כתב:החוקר מתגרה בקוראיו, הרי ברור שהכלב לא תרם לו דבר, ואת המזכירה של המלחתה שלקחה ממנו את התיק הוא כמובן לא יזכיר, וגם לא את המנקה שניקתה אחריו גם לא, כך שלא מדובר כאן באיזה בעל מוסר,אלא באיש בזוי ונאלח הראוי לחברת כלב. ופלתי כמובן מיתמם עם צופיו. ודי בזה

אי"ס,
מדוע לקטרג ולחשוד בכשרים?
אולי לאותו חוקר לא היתה מזכירה וגם לא מנקה?!

אם הייתי כותב ספר, ואם היה לי כלב נאמן, ואם היה לי אומץ - גם אני הייתי מקדיש לו שורה בהקדמה.
(איך אמר בעליו של יאפי ז"ל? זר לא יבין. עכ"ל).

ר' פלתי, איך אתה מבין?
אין לך ספר, אין לך כלב, אין לך אומץ. אתה לא ממש בהגדרת זר??

אם אפשר לשאול מה שם הספר ובמה עוסק.

פלתי,
למען הציבור, אולי תכתוב לפנינו איזו שורה היית כותב לכלבך הנאמן?

זה ממש מחמם את הלב לראות איך נושא חשוב כזה מקבל טיפול מעמיק ורב הודעות כראוי לו.

יאיר כתב:אם אפשר לשאול מה שם הספר ובמה עוסק.

חכם באשי אפשר [בבקשה] תשובה?

יאיר כתב:

יאיר כתב:אם אפשר לשאול מה שם הספר ובמה עוסק.

חכם באשי אפשר [בבקשה] תשובה?

חפש בגוגל ספרים (אני חסום...)

ב. אולי זה לשון הרע? או דאיכא אפי תלתא...

חיפשתי, יגעתי ולא מצאתי.

לגבי לה"ר זה תלוי אם הוא שומר מצוות...
"לא תלך רכיל בעמך" - בעושה מעשה עמך.

(למרות שבקשתי רק את שם הספר. אפשר גם בפרטי, בטוח איני מכירו ושמו לא מעניין אותי).

כבר אין צורך. סייעוני בפרטי.

אנא, תשתף אותנו גם...

איני יודע אם הוא שומר מצוות.

בכל אופן הספר עוסק בהסטוריית המושג 'מחלל שבת בפרהסיא' בתלמוד בדת ובחברה.

איש_ספר כתב:החוקר מתגרה בקוראיו, הרי ברור שהכלב לא תרם לו דבר, ואת המזכירה של המלחתה שלקחה ממנו את התיק הוא כמובן לא יזכיר, וגם לא את המנקה שניקתה אחריו גם לא, כך שלא מדובר כאן באיזה בעל מוסר,אלא באיש בזוי ונאלח הראוי לחברת כלב. ופלתי כמובן מיתמם עם צופיו. ודי בזה

מזכיר לי דברי ראב"ע הידועים בפרשת משפטים "ואין לשור ריע רק בן זוטא לבדו". ואם כבר, תמחלו לי אם אני אעיר הערה חריגה מנשוא האשכול והוא שאע"פ שלדברי הראב"ע מן הנמנע הוא שרעהו במקרא הוא תואר לשור אמנם בחז"ל אכן נשתמשו בזה הביטוי כמו בב"ק 'שור שדחף את חבירו לבור' וכדו'.

המילה חבירו משמש גם ככינוי של דבר שני, כמו בין בית לחבירו וכיו', אבל רעהו מתפרש כפשוטו - רֵע וידיד.

זאגער ישן כתב:המילה חבירו משמש גם ככינוי של דבר שני, כמו בין בית לחבירו וכיו', אבל רעהו מתפרש כפשוטו - רֵע וידיד.

וזה פשוט

הרחקת ממנו אוהב וריע, ריע מסמן את ידידות, חבר הוא מל' חיבור וצוותא

לא באתי רק לחזק את דברי הגאון מזאגער

מיללער כתב:

זאגער ישן כתב:המילה חבירו משמש גם ככינוי של דבר שני, כמו בין בית לחבירו וכיו', אבל רעהו מתפרש כפשוטו - רֵע וידיד.

וזה פשוט

הרחקת ממנו אוהב וריע, ריע מסמן את ידידות, חבר הוא מל' חיבור וצוותא

ובשים לב כיצד פירש ראב"ע את המילה 'רעו' באיוב לו לג (בשונה מרש"י למשל המפרש שֶלאֵד יש רֵע)

לייטנר כתב:

מיללער כתב:

זאגער ישן כתב:המילה חבירו משמש גם ככינוי של דבר שני, כמו בין בית לחבירו וכיו', אבל רעהו מתפרש כפשוטו - רֵע וידיד.

וזה פשוט

הרחקת ממנו אוהב וריע, ריע מסמן את ידידות, חבר הוא מל' חיבור וצוותא

ובשים לב כיצד פירש ראב"ע את המילה 'רעו' באיוב לו לג (בשונה מרש"י למשל המפרש שֶלאֵד יש רֵע)

לי נראה שהדבר תלוי במחלוקת רש"י ותוס' במס' סוכה לט. ד"ה הלוקח. עיי"ש שנחלקו אי שייך לומר על ע"ה שהוא 'חבירו' של ת"ח. ודו"ק.

מיללער כתב:

זאגער ישן כתב:המילה חבירו משמש גם ככינוי של דבר שני, כמו בין בית לחבירו וכיו', אבל רעהו מתפרש כפשוטו - רֵע וידיד.

וזה פשוט

הרחקת ממנו אוהב וריע, ריע מסמן את ידידות, חבר הוא מל' חיבור וצוותא

לא באתי רק לחזק את דברי הגאון מזאגער

ומה עם "מקבילות הלולאות אשה אל אחותה"?
ואל תשיבני שגם 'אחות' אינה אלא מלשון חיבור וצוותא (על אף שגם זה נכון, כי אח הוא מלשון איחוי), כי כתיב "ויש אוהב דבק מאח".

אם בדברי ראב"ע עסקינן הרי שכל ענין כלבים העוסקים במחקר לא חדש הוא, ובפרט בתחום חקר המקרא... ("
ישתחקו עצמות חוי הכלבי שאמר..." אב"ע שמות יד:כז)