פורום אוצר החכמה

זה לשון רבינו המאירי כתובות קיא,א בד"ה כשם, וז"ל: וכשם שאסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות שכל מקום שחכמה ויראת חטא מצויים שם דינו כארץ ישראל, וכמו שאמרו כל הדר בבבל כאילו דר בארץ ישראל, שכל מה שאמרו לא אמרו אלא מפני שסתם חוצה לארץ אין חכמה ויראת חטא מצויים בה לישראל לרוב הצרות ועול הגלויות שסובלים שם, אלא א"כ ע"י עמל גדול וצער גלגול סבל הצרות וההתיאש מהם לעבודת ה' לשרידים אשר ה' קורא, וסתם א"י חכמה ויראת חטא מצוייין בה עד שמתוכם משיגים כבוד בוראם וזוכים ליהנות מזיו השכינה, עיי"ש.

והדברים מחודשים מאוד, האם נמצא לו חבר לזה?

עי' ברכות כד ע"ב: "דאמר רב יהודה: כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנאמר: בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה'".
אמנם שם לא מבואר כטעמו של המאירי.

עד כמה שידי הגיעה לברר (במקו"א), אין עוד אחד מרבנותינו הראשונים שכתב בעניין זה כהסבר המאירי. אכן בדורנו, בשיטה זו ממש אחז האדמו"ר האחרון מליובאוויטש, ראו בספרו 'ליקוטי שיחות' כרך ב' , הוספות לפרשת ראה (במהדורת האידיש, תשכ"ז - עמ' 617-620, במהדורה המתורגמת לעברית, תש"ן - עמ' 294-298). ולא שהזכיר את המאירי, אבל הטעם שכותב זהה.

ומכל מקום ע"ע במאירי לב"ק פ' ע"ב, שגם לשיטתו יש בזה בימינו עכ"פ מצוה דרבנן.