פורום אוצר החכמה

בשערי תשובה (הלכות ט"ב סימן תקנה) מובא כדלהלן משו"ת שבות יעקב,

ועיין בשבו"י ח"ב סי' ל"ז בט"ב שנדחה וחולה שאין בו סכנה כ"כ התענה עד אחר חצות ונחלש עד שצוה הרופא שלא יתענה יותר והורה המורה שיתפלל מנחה גדולה ואח"כ יאכל ולפי שהתפלל ביחידות שכח להניח תפילין והשיב דיפה פסק המורה שיאכל אחר מנחה גדולה כיון שנדחה א"צ להשלים אפילו בחולה קצת וכן נהגתי להורות ביולדת תוך למ"ד או במעוברת ומיחוש קצת דהא אפילו משום כבוד המילה התירו כמבואר בסימן תקנ"ט כ"ש במקום חשש חולה (וצ"ל דלא הי' מקום סמיכה על אמירת הרופא כ"כ דלא הי' רופא מובהק וכיוצא דאל"כ לא היה צריך להך טעמא) ולענין תפילין בודאי אם יכול לילך לבה"כ או לצרף מנין ביתו בזמן מנחה יצרף עמהם בהנחת תפילין ויכוון עם הש"ץ בחזרת תפלה עם סדר קדושה ואח"כ יחלוץ אותם כמ"ש בתשובה ח"ב ואם א"א לצרף מנין אזי יתפלל ערבית מבע"י וילבש התפילין ויתפלל בהם ערבית ק"ש עם ברכותיו ואחר כך יחלוץ התפילין קודם שיתפלל י"ח אף על גב דכתבתי שם בתשובה דאין להתפלל ערבית עם תפילין מכל מקום כאן ששכח מחמת אונס חולי רשאי לעשות כן כדי שלא יהיה כקרקפתא כו' ע"ש ולא ידעתי ק"ש וברכותיו למה וכי אין די שילבש תפילין קודם התחלת ערבית ויקרא בהם ק"ש כמו שנוהגים לעשות בתפילין של ר"ת.

עיון במקור הדברים בשבות יעקב ח"ג שם (ולא ח"ב כמצוטט בטעות) מעלה כי הציטוט מדויק! והדברים הפלא ופלא, וכי בכדי לקיים מצות תפילין כהלכתה זקוקים אנו לקיום מצוה נוספת עם התפילין דוגמת אמירת קדושה עם הציבור, או פתרון מיוחד בשעת הדחק של תפילת ערבית מוקדמת?! ומדוע לא ימהר הלה להניח תפילין על מנת לקיים המצוה ולצאת בכך מידי קרפרפתא דלא מנח תפילין.

(שמעתי מפי ידידי הגאון רבי מנחם כהן שליט"א, ר"מ בישיבת נתיב הדעת ובעל מח"ס 'שם אבותי')

ברוך מחיה המתים...

ברוך מקיץ מתנמנמים...

אכן חידוש גדול. אולי הוא מפרש את ההלכה "נהגו שלא להניחן כל היום" (אלא בשעת ק"ש ותפלה) לא כמנהג להקל, אלא כמנהג איסור - שאסור להניחם מחוץ לשעת ק"ש ותפלה כדי שלא יבוא להסח הדעת.

עשוי לנחת כתב:ברוך מקיץ מתנמנמים...

נו נו,
דומני שבתוך יממה (או קצת יותר) אין בכך עדיין משום ברכה לבטלה...

ולמה הוא אומר שבלי הקרקפתא דל"מ תפילין היה אסור להתפלל בהם מעריב מבעו"י? הוא שולח לח"ב אבל גם שם לא מצאתי הסבר.

נוטר הכרמים כתב:בשערי תשובה (הלכות ט"ב סימן תקנה) מובא כדלהלן משו"ת שבות יעקב,

ועיין בשבו"י ח"ב סי' ל"ז בט"ב שנדחה וחולה שאין בו סכנה כ"כ התענה עד אחר חצות ונחלש עד שצוה הרופא שלא יתענה יותר והורה המורה שיתפלל מנחה גדולה ואח"כ יאכל ולפי שהתפלל ביחידות שכח להניח תפילין והשיב דיפה פסק המורה שיאכל אחר מנחה גדולה כיון שנדחה א"צ להשלים אפילו בחולה קצת וכן נהגתי להורות ביולדת תוך למ"ד או במעוברת ומיחוש קצת דהא אפילו משום כבוד המילה התירו כמבואר בסימן תקנ"ט כ"ש במקום חשש חולה (וצ"ל דלא הי' מקום סמיכה על אמירת הרופא כ"כ דלא הי' רופא מובהק וכיוצא דאל"כ לא היה צריך להך טעמא) ולענין תפילין בודאי אם יכול לילך לבה"כ או לצרף מנין ביתו בזמן מנחה יצרף עמהם בהנחת תפילין ויכוון עם הש"ץ בחזרת תפלה עם סדר קדושה ואח"כ יחלוץ אותם כמ"ש בתשובה ח"ב ואם א"א לצרף מנין אזי יתפלל ערבית מבע"י וילבש התפילין ויתפלל בהם ערבית ק"ש עם ברכותיו ואחר כך יחלוץ התפילין קודם שיתפלל י"ח אף על גב דכתבתי שם בתשובה דאין להתפלל ערבית עם תפילין מכל מקום כאן ששכח מחמת אונס חולי רשאי לעשות כן כדי שלא יהיה כקרקפתא כו' ע"ש ולא ידעתי ק"ש וברכותיו למה וכי אין די שילבש תפילין קודם התחלת ערבית ויקרא בהם ק"ש כמו שנוהגים לעשות בתפילין של ר"ת.

עיון במקור הדברים בשבות יעקב ח"ג שם (ולא ח"ב כמצוטט בטעות) מעלה כי הציטוט מדויק! והדברים הפלא ופלא, וכי בכדי לקיים מצות תפילין כהלכתה זקוקים אנו לקיום מצוה נוספת עם התפילין דוגמת אמירת קדושה עם הציבור, או פתרון מיוחד בשעת הדחק של תפילת ערבית מוקדמת?! ומדוע לא ימהר הלה להניח תפילין על מנת לקיים המצוה ולצאת בכך מידי קרפרפתא דלא מנח תפילין.

(שמעתי מפי ידידי הגאון רבי מנחם כהן שליט"א, ר"מ בישיבת נתיב הדעת ובעל מח"ס 'שם אבותי')

שלמא רבא!

בדוחק אפשר דס"ל להשבו"י שהדין בט"ב הוא להניח תפילין דווקא בשעת תפילה. והטעם, אולי ע"פ מה דאיתא במס' סופרים פי"ח דבמנחה דט"ב מקילים לומר קדיש וקדוש - וא"כ י"ל דבתפילין נמי (שהגר"א סי' תקנ"ה ציין למס' סופרים הנ"ל כמקור להנחת תפילין במנחה) ההיתר הוא בתוך התפילה. וכמו שהותר רק בתוך התפילה לומר פסוקים ופרשיות וכו' (ועי' ברכ"י סי' תקנ"ה). [ועי' בשעה"צ שם סק"ד שדחה בכעין זה את מה שכתב כאן השע"ת בסוף הדברים לתמוה על השבו"י דלמה לא יקרא ק"ש עם התפילין קודם ערבית - דהרי אסור לקרוא ק"ש בט"ב אם לא בתוך סדר התפילה. וכ"כ בשו"ת בנין עולם סי' ל', דבט"ב אפילו במנחה אסור לקרוא ק"ש בשביל התפילין]. [ולכאו' היה אפש"ל בדעת השבו"י שהוא ע"ד מה שהביא בשע"ת סו"ס ל"ח מהמחב"ר שצריך לומר הד' פרשיות כשהתפילין עליו, וא"כ מסתבר שאין להתיר זה בט"ב אלא בצירוף לתפילה (שכן בתפילה התירו לומר פסוקים וכו') דאל"כ הוי כד"ת (ולדעת המשנ"ב אסור אף בכה"ג) - אבל אינו נראה, דהשבו"י לא הזכיר כלל עניין הד' פרשיות אלא רק תפילה].

וע"ז באה השאלה, לההוא שהתפלל ביחיד ושכח להניח, מה תקנתו. הרי אינו יכול להתפלל שוב מנחה בשביל התפילין. וע"ז כתב שאם יכול להצטרף למניין בשעת מנחה קטנה מה טוב, שאז מקיים העניין של הנחת תפילין במנחה. ולזה הצריך עכ"פ שיכוון עם הש"ץ בחזרה אחר הקדושה, שבזה נחשב כמתפלל עמהם.
ורק אם אינו יכול זה, אזי יקדים להתפלל ערבית כדי לצרף עמה הנחת התפילין (ולא נהיר לומר בהכרח שלדעת השבו"י תפילת ערבית אחר פלג המנחה היא בגדר שעה"ד). ובזה אינו צריך מניין, שהרי הצריכות היא רק לעצם התפילה.

כולי האי ואולי.
נ.ב. דניאל, מה שציין השבו"י לח"ב הוא בסי' כ"ד, עיי"ש גבי הצד שאסור להתפלל ערבית בתפילין אף מבעו"י.

תוך כדי דיבור כתב:.ב. דניאל, מה שציין השבו"י לח"ב הוא בסי' כ"ד, עיי"ש גבי הצד שאסור להתפלל ערבית בתפילין אף מבעו"י.

אני יודע שזה בסימן כ"ד אבל לא ראיתי שם שום דבר לגבי מעריב מבעוד יום.
אני לא יודע אם אני לא רואה טוב או שאתה רואה יותר מדי טוב, תוכל לצטט לשון?

לפמש"כ שאין להניח תפילין בערבית, א"כ אין נפק"מ מבעו"י או לא. ויתרה מזה מהרי"ל היה מסיר התפילין בט"ב מייד אחר הקדושה במנחה - אף שהוא מבעוד יום. ובזה מיירי השבו"י.
ויעויין בשו"ע סי' ל' סעיף ה' ומשנ"ב שם.

ברזילי ותוכ"ד, אכן זהו הכיוון, ויאושר חילו של תוכ"ד שהשכיל להרחיב את היריעה.
ועדיין הדבר לא יצא מכלל תעלומה, שכן לבינתיים לא נמצא מקור לחדש כהנחת יסוד פשוטה שתפילין הותרו רק בשעת תפילה!

ייש"כ גדול.