פורום אוצר החכמה

שח הגאון המופלא רבי משה מרדכי שולזינגר זצוק''ל מעשה שהיה.
קבוצת תלמידים התייצבה בפני רבינו מרן הגרי''ז זיע''א כדי להבחן ב'חומש', ממה שלמדו בבית תלמודם.
במהלך המבחן שאלם הגרי"ז: 'מה היה בהר סיני'?
הילדים החלו להשיב זה בכה וזה בכה, 'ירק' היה שם כמובא בחז"ל, וכן לוחות האבנים, וכו' וכו'. אבל כל זה עדיין לא הניח את דעתו של הגרי"ז.
עד שפתח ואמר להם כי בהר סיני היה גם 'נחל'!!!
ומשתמהו בדבר הצביע על פסוק מפורש בפרשתינו: 'וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וּשְׁנֵי לֻחֹת הַבְּרִית עַל שְׁתֵּי יָדָי וגו' וָאֶשְׂרֹף אֹתוֹ בָּאֵשׁ וָאֶכֹּת אֹתוֹ טָחוֹן הֵיטֵב עַד אֲשֶׁר דַּק לְעָפָר וָאַשְׁלִךְ אֶת עֲפָרוֹ אֶל הַנַּחַל הַיֹּרֵד מִן הָהָר', הרי מקרא מלא דיבר הכתוב ואיש אינו שם על לב, בהר סיני היה גם היה - 'נחל'...!

=====

השאלה היא האם היה זה 'נחל' כפשוטו מקור מים חיים, או 'נחל' שאינו אלא עמק, כמו בפר' דברים (ב לו) 'והעיר אשר בנחל', ראה רד"ק פר' תולדות (כו טז) על נחל זה ועל נחל גרר, וכמו"כ ידועה מחלוקת הקדמונים בפירוש הנחל האמור בעגלה ערופה.

נוטר הכרמים כתב:השאלה היא האם היה זה 'נחל' כפשוטו מקור מים חיים, או 'נחל' שאינו אלא עמק, כמו בפר' דברים (ב לו) 'והעיר אשר בנחל', ראה רד"ק פר' תולדות (כו טז) על נחל זה ועל נחל גרר, וכמו"כ ידועה מחלוקת הקדמונים בפירוש הנחל האמור בעגלה ערופה.

מה שייך לומר בעמק היורד מן ההר? בכל מקרה זה פסוק מפורש ויזר על פני המים ועיין בע"ז מ"ד שזהו הנחל.

מצאתי בספר דברי יוסף לרבי יהוסף שווארץ, שכידוע היה בקי גדול בתחומי הארץ ומוצאותיה, שכתב בענין (דברים ט כא):
"ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל וגו´ ואשליך את עפרו אל הנחל היורד מן ההר.
לא נדע את הנחל הזה. לפי הסברה הוא נחל שוטף אשר הוציא ה' להם מן הצור בחורב (שמות יז, ו) כי ודאי הכרח הוא שבאר והמים שיספיק למחנה גדולה כזה. רגלי טף ונשים כארבע מילליאן נפשי חוץ נפש בהמה הוא בערך ובמדרגה נחל שוטף: והשליך משה את עפר העגל אל הנחל ההוא אשר ממנו ישתו בני ישראל. והכרח הוא שישתו מחלק העפר ההוא. וזה שנאמר (שמות לב, כ): ויזר על פני המים וישק את בני ישראל. לא במתכוין השקה אתם. כי אם מאחר ששתו ממים ההם אשר בו עפר העגל. הכרח הוא שהשקה בזה ישראל:
אכן יש לדקדק ולפרש הלא חנו ברפידים ואין מים לשתות העם (שם יז, א) ונזכר במסעות (במדבר לג, טו): "ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני". שמרחק גדול בין רפידים למדבר סיני. אשר שם הר סיני. הוא הר חורב ומה הכונה הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב: והכרח לומר שבאמת הר חורב רחוק מרפידים, והקדוש ברוך הוא צוה למשה לקחת עמו מזקני ישראל וללכת להר חורב ולהכות בצור ההוא. ויצאו מים רבים נחל ממש שיגיע עד מחנה ישראל ברפידים ושם שתו העם, והפלא והמופת הזה ראו בעיניהם דוקא זקני ישראל. אבל לא כל ישראל לפי שאמרו היש ה' בקרבנו. לכן לא זכו לראות בעיניהם ממש בשעת שיצא מים רבים מהצור. וזה שאמר עבור לפני העם וקח אתך מזקני ישראל. אבל העם נשאר במקומם ברפידים. ויעש כן משה לעיני זקני ישראל דוקא ולא לעיני העם. וזה הוא הנחל היורד מן ההר הר חורב סיני: (ועיין ברמב"ן)".
http://www.tevuot.org/pardes/5.html

וראיתי מביאים מהזוהר הק' בפרשתן שאיתא שם "וכי נחל היה שם"?

"וְאֶת חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם אֶת הָעֵגֶל לָקַחְתִּי וָאֶשְׂרֹף אֹתוֹ בָּאֵשׁ וָאֶכֹּת אֹתוֹ טָחוֹן הֵיטֵב עַד אֲשֶׁר דַּק לְעָפָר וָאַשְׁלִךְ אֶת עֲפָרוֹ אֶל הַנַּחַל הַיֹּרֵד מִן הָהָר"
איזה נחל?
האם הכוונה להר סיני?
האם יש איזכור נוסף לנחל זה?

-

הרהרתי מדכתי' תהילים ס"ח
'בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון, הר אלהים הר בשן הר גבננים הר בשן',
שמא מלבד הפירושים על הפסוק , באמת היה בו בפשוטו של מקרא שלג גדול, והיה ממנו נחל היורד מן ההר.

קו ירוק כתב:הרהרתי מדכתי' תהילים ס"ח
'בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון, הר אלהים הר בשן הר גבננים הר בשן',
שמא מלבד הפירושים על הפסוק , באמת היה בו בפשוטו של מקרא שלג גדול, והיה ממנו נחל היורד מן ההר.

בפשוטו של מקרא הכוונה בפסוק בתהל' הוא להר חרמון הנמצא בבשן והוא מושלג, ומכיון שהוא הר גבוה נקרא "הר א-להים" כמו "הררי אל" (תהל' לו, ז).

לייטנר כתב:http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=3119&p=29668&hilit=%D7%99%D7%A8%D7%94+%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%94#p29668

מה רצה כ' להוכיח מהא?

אם זכרוני אינו מטעני, התייחסתי לדיון ביחס ל'נחל' כעמק, שלשיטתו של הגרי"ז הוא לא ייטה לפשט, אלא לדברי הראשונים.

כמה מציאות:
א. ז"ל הש"ך עה"ת בפ' כי תשא:
ובזוהר (ח"ב קי"ג ע"ב) ויזר על פני המים, תא חזי בההיא שעתא דתבר משה הלוחות צף אוקיאנוס מאתריה וסליק לשטפא עלמא חמא משה דאוקיאנוס סליק לגבייהו והוה בעי לשטפא עלמא מיד ויקח את העגל אשר עשו וישרוף וגו' ויזר על פני המים, קם משה על מי אוקיאנוס ואמר מיא מיא מה אתון בעאן אמרו וכי אתקיים עלמא אלא באורייתא דלוחות וכאן באורייתא שקרו ישראל ועבדו עגלא דדהבא אנן בעאן לשטפא עלמא, מיד אמר לון הא כל מה דעבדו הא מסיר לכון וכל אינון אלפין דנפלו מנייהו מיד ויזר על פני המים לא הוו משתככי מיא עד דנטיל מנייהו ואשקי לון מיד אשתקע אוקיאנוס באתריה, דהא בההוא מדבר לא הוה מיא דכתיב (במדבר כ', ה') לא מקום זרע ומים אין לשתות ואי תימא לבירא דמרים ארמי ליה, חס ושלום דתמן שדי משה דכרנא בישא דא למשתי לבתר, ותו דעד כאן לא הוה להו בירא עד דאתו למדבר מתנה דכתיב (שם כ"א, י"ח) באר חפרוה שרים וממדבר מתנה מתמן יריתו בירא, כתיב הכא על פני המים וכתיב התם (בראשית א', ב') על פני תהום עד כאן. אם כן פירוש על פני המים על פנים של זעם כאומרו לא הוו משתככי מיא, אם כן פירוש על פני המים על אפם ועל חמתם עד שנשתככו המים, ומה שאמר במשנה תורה (דברים ט', כ"א) ואשליך את עפרו אל הנחל היורד מן ההר, פירוש שבאו לקטרג על הנחלה שירדה להם מן ההר שהיא התורה שירדה בלוחות ונשתברו

ב. לשון העמק דבר עה"פ "וממתנה נחליאל":
מאז שנתנה במתנה הגיעה עד הר סיני ושם עמדה בנחל שבאותו מקום כדכתיב על הנחל היורד מן ההר. ודרך המים להיות נמשך למים אחרים. ע"כ כאשר באו לשם ועמדו הרבה נכנסה להנחל.
שמעינן מינה תרתי א. שההר הכוונה להר סיני. ב. שביאור הפסוק "וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאל" אינו בהכרח שהשקה אותם מכוחו ממש אלא שע"כ שתו מן המים שהרי אלו מי השתיה שלהם, ובחזקוני שם כ' "וישק את בני ישראל - לפי הפשט לא נתכון להשקותן אלא לפזר זהב העגל ולבטלו מן העולם אבל כששתו מן המים שנפזר בו נראה כאילו שתוהו וראיה לדבר שהרי כתיב בפרשת עקב ואכות אותו טחון ולא כתיב ואשק את בנ"י", אמנם ברמב"ן ובאב"ע לא פירשו כן, ולכאורה הדבר תלוי בטעם הדבר האם טחן אותו כדי לבטלו או שמא בכדי להשקותם כסוטות.

ג. עוד אמר ח"א שמא הנחל הההוא נברא לטבילת גירות שהיו נצרכים לה בהר סיני. מנ"ל? איני יודע.

הנה ב'מסה ומריבה' נאמר (שמות פרק יז'): וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת ה': וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא: וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ: הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:
הרמב"ן שם מבא' וז"ל: והנה הוצרך משה לקדם לפני העם לעבור מרפידים אל חורב כמהלך פרסה או פרסאות, רחוק מן המחנה לפניהם, ועל כן אמר לו עבור לפני העם וקח אתך מזקני ישראל והלכת, כלומר שתלך עד שתראה אותי עומד לפניך על הצור בחורב וכו'. וברור הוא שלא הלכו העם אל חורב לשתות, כי לא באו לפני הר סיני עד אחרי כן בחדש השלישי. אבל שלחו שם נעריהם ובהמתם לשאוב מים ולהביא להם כמנהג המחנות. וקרוב אלי שיצאו מים מן הצור בחורב, מים קרים נוזלים, הלכו אל רפידים, ושם שתו אותם, ע"ש.
הרי מבוא' מדברי הרמב"ן, שבהר סיני היה נחל. ולשם כנראה השליך משה רבינו את העגל השרוף והטחון. וכן הוא ברמב"ן לקמן (שמות פרק לב'): ויזר על פני המים וישק את בני ישראל - אחרי שהיה דק לעפר זרקו על פני מי הנחל היורד מן ההר והשקה אותן מאותן המים.
ועי' מה שביאר בזה ענין הנחל היורד מן ההר בספר ילקוט מעם לועז בספר שמות עה"פ 'ויקח את העגל אשר עשו וישרוף באש עד אשר דק ויזר על פני המים'. וע"ע בספר דברי יוסף (ח"ג ד' – דברים שם. ירושלים שנת תרכא').

נאמר בפרשה (פרק ט'): וְֽאֶת־חַטַּאתְכֶ֞ם אֲשֶׁר־עֲשִׂיתֶ֣ם אֶת־הָעֵ֗גֶל לָקַחְתִּי֘ וָאֶשְׂרֹ֣ף אֹת֣וֹ׀ בָּאֵשׁ֒ וָאֶכֹּ֨ת אֹת֤וֹ טָחוֹן֙ הֵיטֵ֔ב עַ֥ד אֲשֶׁר־דַּ֖ק לְעָפָ֑ר וָֽאַשְׁלִךְ֙ אֶת־עֲפָר֔וֹ אֶל־הַנַּ֖חַל הַיֹּרֵ֥ד מִן־הָהָֽר:
איזה נחל ירד מהר סיני?

נכב"ב (וראה עוד כאן).

[מד' הראב"ע (והרמב"ן) עה"פ תשא לב, כ מוכח דהוה פשיט"ל שהוא כפשוטו].

אוחדו ג האשכולות.