פורום אוצר החכמה

בירושלים מסתובב סיפור על יהודי בשם ר' יעקב שהיה נוכח בחופה בה סידר קידושין הגרי"ח זוננפלד, וממש מתחת לחופה ראה החתן את הכלה לראשונה כשהיא עומדת על רגליה ורק עכשיו קלט שהיא נמוכה מאד. מיד תפסה רוח שטות את החתן והוא ברח מהמקום... בו במקום נענה הגרי"ח ושאל מי מהבחורים הנוכחים מוכן להציל את כבודה של בת ישראל ולקדשה, ואז נענה ר' יעקב הנ"ל וקידש אותה והחתונה התקיימה בשמחה ובששון. לזוג הזה נולדו ילדים שהקימו משפחות לתפארה.
השאלה הנשאלת היא, הרי להלכה הכלה צריכה לספור ז"נ מחדש משום דם חימוד מחדש, ולכאורה היה צריך לדחות את החתונה לפחות בשבוע, ולא לקיימה על אתר? (אין מדובר על הבעיה של חופת נדה שהתירו, אלא על דם חימוד שעל זה לכאורה לא מצאנו היתר בפוסקים).

יש גם סיפור דומה [אשר לא ייאמן] עם הרב אלבז בתלמיד בישיבתו שחטף פיק ברכים בערב החתונה, ומרן הקה"י הורה לו מיד לחפש בחור אחר שיתאים לנערה וכו' וכו'.
יבואו היודעים ויספרו.

אני שמעתי עוד סיפור כזה בסבא של אחד שאני הכרתי אישית.
לא מובן למה זה יהיה גרוע מחופת נדה שעושים בשעת הדחק.

למה יגרע חשש דם חימוד, מחופת נדה ודאית?
מדוע שלא יתחתנו בלי להתייחד, ותספור אח"כ ז"נ?

הט"ז בסי' קצ"ב אכן מדבר על סיפור כזה בדיוק שנתחלף גוף בגוף ומכריע שצריך ז"נ מחדש.
בפשטות דברי השו"ע משמע שלכתחילה אין כונסין לפני ז"נ, וכלשון המחבר לגבי שומר: "עבר וכנסה", אבל למעשה הנוהגים כשיטת הרמ"א להתיר חופת נדה לכתחילה אכן אין בזה שום בעיה ורק עושים הייחוד לאחר מכן.
ודיברתי היום עם אחד מחשובי המוצי"ם והסכים שאכן לכתחילה אין לעשות חופה כזאת, אבל אם אירע כזאת, בפרט כדי שלא לבייש בת ישראל, בוודאי ובוודאי שיש לערוך החופה ורק לעשות שומר כמו כל חופת נדה, עד שתטבול לאחר ספירת ז"נ משום חימוד.

לפי המעשיות המסתובבות בירושלים מדובר ב'ר' יענקב מלמד' חסיד ברסלב
שהיה בחור מבוגר והתרצה לשאתה (אף שהייתה נמוכה למאוד) ובירכו ר' חיים זוננפלד באריכות ימים והאריך קרוב למאת שנה
את שם משפחו שכחתי כעת ('מלמד' היה עיסוקו)
ויבדל"ח ר' יעקב גוטרמן הוא מצאצאיו

נדון הלכתי סביב מעשה זה, נתפרסם החודש באחד הקבצים התורניים (שכחתי כעת שמו).
(בנדון דם חימוד וכו').



שאלתי היא האם מעשה זה אכן קרה, הנסיון מלמד שרוב מעשיות אלו הם... (איך אומרים במרוקאית?) 'בויבע מעייסעס'...

תוכל לראות כאן מעמ' שכ דיון הלכתי במעשה זה.
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... geid=P0021

כמובן שהיה לה לישב ז' נקיים מאותו שעה שהחליט החתן השי לינשא לה וקבע זמן לחתונה.

חבל על הזמן שלכם.

לא היה ולא נברא ואף חלום לא היה.

בקיצור - תותים!

שמא יש כאן מישהו שיש לו גישה להרב אלבז שליט"א, שיוכל לשאלו על אמיתות הדברים?

חבל להטריח אותו על כאלו דברים...

ה'מקור' הראשון לסיפור הוא הרב קובי לוי....

נכב"ב
viewtopic.php?f=17&t=14423&p=135166&hilit=%D7%A0%D7%9E%D7%95%D7%9B%D7%94+%D7%91%D7%A8%D7%97#p135166

הסיפור שהובא שם על הגרי"ח זוננפלד נכון ואמתי. (שונה קצת, החתן לא הגיע בכלל לחופה, ובגלל שהכלה הייתה יתומה הגרי"ח הורה לאחד הבחורים שם לקדש אותה במקומו].
נינם של הזוג למד אתי בישיבה וממנו שמעתי את הסיפור.

עפר לרגלם כתב:הסיפור שהובא שם על הגרי"ח זוננפלד נכון ואמתי. (שונה קצת, החתן לא הגיע בכלל לחופה, ובגלל שהכלה הייתה יתומה הגרי"ח הורה לאחד הבחורים שם לקדש אותה במקומו].
נינם של הזוג למד אתי בישיבה וממנו שמעתי את הסיפור.

"הורה" מן הסתם לאו דווקא. ביקש, הציע, בירך.

שמח כתב:בירושלים מסתובב סיפור על יהודי בשם ר' יעקב שהיה נוכח בחופה בה סידר קידושין הגרי"ח זוננפלד, וממש מתחת לחופה ראה החתן את הכלה לראשונה כשהיא עומדת על רגליה ורק עכשיו קלט שהיא נמוכה מאד. מיד תפסה רוח שטות את החתן והוא ברח מהמקום... בו במקום נענה הגרי"ח ושאל מי מהבחורים הנוכחים מוכן להציל את כבודה של בת ישראל ולקדשה, ואז נענה ר' יעקב הנ"ל וקידש אותה והחתונה התקיימה בשמחה ובששון. לזוג הזה נולדו ילדים שהקימו משפחות לתפארה.
השאלה הנשאלת היא, הרי להלכה הכלה צריכה לספור ז"נ מחדש משום דם חימוד מחדש, ולכאורה היה צריך לדחות את החתונה לפחות בשבוע, ולא לקיימה על אתר? (אין מדובר על הבעיה של חופת נדה שהתירו, אלא על דם חימוד שעל זה לכאורה לא מצאנו היתר בפוסקים).

צריך להוסיף שמאז אותו מעשה הר"ת אי"ה הרשום בהזמנות קיבל משמעות אחרת אי"ה אם יבוא החתן..
ולעצם העניין מ"ש מחופת נידה.

מעודי הטלתי ספק בסיפור, משום שישראל גליס היה מספרו על סבו וסבתו...

מירחון יתד המאיר שבט תשע"ז.




ודון מינה ואוקי וכו'.

עכשיו באמת מצווה גדולה לפרסם הסיפור הנ"ל, ומה הוי עליו, וכפי שסיפר האלטער מנובהרדוק על ההיתר עגונה, למען דעת מה שווים סיפורים.
לאשר נשאלתי: סיפור האלטער מנובהרדוק נמצא בסיפורים וגלגוליהם אבל איני זוכר היכן. ולא נמצא במפתח.

יש סיפור קצת דומה בספר המעשיות לרבי נסים גאון (חיבור יפה מהישועה), שיהודי עמד לחתן את בנו, ולפני החופה, אחרי שהמוזמנים כבר הגיעו, התברר שבעבר היתה מאורסת עם מישהו אחר שהיה נוכח שם, ואז החליט היהודי שבאותו מעמד הכלה תתחתן עם אותו אחר, (וביטל את שידוך בנו), אאל"ט זה בערך הסיפור, עיי"ש.
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 50&hilite=

חוקרנוביץ כתב:

שמח כתב:בירושלים מסתובב סיפור על יהודי בשם ר' יעקב שהיה נוכח בחופה בה סידר קידושין הגרי"ח זוננפלד, וממש מתחת לחופה ראה החתן את הכלה לראשונה כשהיא עומדת על רגליה ורק עכשיו קלט שהיא נמוכה מאד. מיד תפסה רוח שטות את החתן והוא ברח מהמקום... בו במקום נענה הגרי"ח ושאל מי מהבחורים הנוכחים מוכן להציל את כבודה של בת ישראל ולקדשה, ואז נענה ר' יעקב הנ"ל וקידש אותה והחתונה התקיימה בשמחה ובששון. לזוג הזה נולדו ילדים שהקימו משפחות לתפארה.
השאלה הנשאלת היא, הרי להלכה הכלה צריכה לספור ז"נ מחדש משום דם חימוד מחדש, ולכאורה היה צריך לדחות את החתונה לפחות בשבוע, ולא לקיימה על אתר? (אין מדובר על הבעיה של חופת נדה שהתירו, אלא על דם חימוד שעל זה לכאורה לא מצאנו היתר בפוסקים).

צריך להוסיף שמאז אותו מעשה הר"ת אי"ה הרשום בהזמנות קיבל משמעות אחרת אי"ה אם יבוא החתן..
ולעצם העניין מ"ש מחופת נידה.

עי' בשו"ע קצ"ב ס"ד וברמב"ם שכתבו הלשון "עבר וכנסה וכו'", ולמדו מזה הפוסקים דלכתחילה אין לישא קודם ז"נ.

שם היה הלבנת פני הכלה ואין לך בדיעבד גדול מזה.

וונדרבר כתב:יש סיפור קצת דומה בספר המעשיות לרבי נסים גאון (חיבור יפה מהישועה), שיהודי עמד לחתן את בנו, ולפני החופה, אחרי שהמוזמנים כבר הגיעו, התברר שבעבר היתה מאורסת עם מישהו אחר שהיה נוכח שם, ואז החליט היהודי שבאותו מעמד הכלה תתחתן עם אותו אחר, (וביטל את שידוך בנו), אאל"ט זה בערך הסיפור, עיי"ש.
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 50&hilite=

הסיפורים בספר המעשיות לר"נ גאון כמו עוד סיפורי קדמונים לא אמורים להיות מציאותיים ומתאימים להלכה (או לסבירות) אלא להביע רעיון ע"י סיפור. וכבר הערתי בזה בעניין סיפורו של ר"י דמן עכו על מי שחשק בבת המלך.

לייטנר כתב:מעודי הטלתי ספק בסיפור, משום שישראל גליס היה מספרו על סבו וסבתו...

אכן, ר' יעקב קלמנוביץ (מלמד) ז"ל הנ"ל, היה אבי אמו של ישרא' גליס. היה מדמויות ההוד בברסלב, 'בעל שחרית' ב'קיבוץ' הברסלבי בר"ה במירון במשך שנים רבות ועד שנתו האחרונה. ראיתיו כמ"פ. השבוע מלאו 25 שנים לפטירתו, בשנת תשנ"ב בשנת הצ"ז לחייו.

חוקרנוביץ כתב:שם היה הלבנת פני הכלה ואין לך בדיעבד גדול מזה.

א. מז"ט לרגל הכתרתך כפוסק.
ב. הלשון "עבר וכנסה" משמעו יותר מבדיעבד שלך שכוונתו שעת הדחק ועת הצורך וכדומה, זה משמע רק בדי-עבד אמיתי, שפירושו אם כבר עשה, אבל קודם לכן אין מתירין לעשת.
ג. לזכרוני בפתחי תשובה מובא על מעשים מעין אלו שישבה ז"נ אך התבטלה החתונה (כעין המובא גם בשו"ע), וחתן אחר התרצה לישא אותו, וכתוב שפשוט שצריך ז"נ, ולא כתוב שם שבכה"ג א"צ להמתין עוד שבוע עד לחתונה, ואולי אף כתוב להדיא כן להמתין.