חכם באשי כתב:האם יש מקור ה'מאשים' את השבטים שמכירתם ליוסף אחיהם היתה שלא במתינות, היינו, שבשעה שדנו בדינו לא קיימו את 'הוו מתונים בדין'?
כל מקור יעזור, מחז"ל ומהראשונים.
תודה רבה.
לא יתכן להאשים את השבטים הקדושים באי מתינות, בין השאר משום שצירפו איתם את השכינה. ועיין עוד בבראשית רבה (וילנא) (פרשת וישב פרשה פד סימן יח) וז"ל:
ויעברו אנשים מדינים סוחרים, עברו אותן הדיינים, רבי יהושע בן בייתוס בשם ר' יהודה בר סימון כתיב (ישעיה סג) למה תתענו ה' מדרכיך, כשרצית נתת בלבם לאהוב וכשרצית נתת בלבם לשנוא, אמר הקדוש ברוך הוא אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף מעות שהן חמש סלעים לפיכך יהיה כל אחד ואחד מפריש ערך בנו חמש סלעים במנה צורי, א"ר יהודה בר סימון אמר הקדוש ברוך הוא לשבטים אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף לפיכך יהיה כל אחד ואחד מגיעו בקע לגלגולת, הה"ד (שמות לח) בקע לגלגולת מחצית השקל.
מבואר לכאורא שניטלה מהם הבחירה.
ועיין בערבי נחל (בראשית וישב - דרוש ה ד"ה ובמדרש) וז"ל:
ובמדרש (בר"ר פד, יח) למה תתענו ה' מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך (ישעיה סג, יז), כשרצית נתת בלבן של שבטים לשנוא אותו, וכשרצית נתת בלבן לאהוב, ע"כ. והיינו מדסיים קרא שוב למען עבדיך שבטי נחלתך, מפרש הכי, דמהשבטים אנו רואין שלב האדם לטוב או למוטב מסור ביד הש"י, ולכן אומר למה תקשיח.
ואף שהבחירה חפשית, מ"מ ענין שנאת השבטים ליוסף ומכירתו היה מאת ה', ושמתחלה שנאוהו ויתנכלו להמיתו, ואח"כ אהבוהו ר"ל שרחמו עליו ונתפייסו במכירתו, הכל היה מאת ה', כ"כ המפרשים. וקשה, מנ"ל הא, כיון דקיי"ל דאדם הוא בעל בחירה, דלמא עובדא זו נמי הכי הוי. ותו דממ"נ, אם שנאוהו האחים בלבם לא היה צריך הש"י ליתן בלבם רק האהבה, וכן בהיפוך, וא"כ איך אמר המדרש כשרצית נתת בלבם לשנוא, וכשרצית נתת בלבם לאהוב, דממ"נ לא הוצרך הנתינה בלב על שניהם.