פורום אוצר החכמה

מרכזיותו של ספר נפש החיים בישיבות ליטא
כתב א.ק -לידינו הגיעו זכרונות אישיים לא-מעטים מחובשי ספסלי הישיבה בעשורים האחרונים לפעילותה (הישיבה נסגרה בשנת 1892), כאשר הנצי"ב עמד בראשה. קשה למצוא בהם זכר לשאיפות המוסריות המאפיינות את "נפש החיים", אותן שאיפות המופיעות בהבלטה בכתביהם של תלמידי ר' חיים שחיו דור או שנים מוקדם יותר, כדגומת מחבר "מנוחה וקדושה" שאותו הזכרנו. מתברר שברבות הימים, לימוד התורה הפך מערך מרכזי - כפי שאמנם לימד ר' חיים – לערך בלעדי. איננו מוצאים את תלמידי וולוז'ין בתקופה זו מקדישים זמן או מאמץ, ולו מינימלי, לטיפוח יראת שמים, כפי שמורה ספרו של המייסד.
הפופולריות של הספר צנחה, ועובדה זו משתקפת גם בנתוני ההדפסה שלו. במשך יובל שנים מאז הופעתו הראשונה (בשנות העשרים של המאה התשע עשרה) הוא הודפס שבע פעמים. ואולם מאז שנת תרל"ד (1874) הוא לא יצא לאור באירופה אפילו פעם אחת

השאיפות המוסריות המאפיינות את 'נפש החיים' הן אמנם שאיפות נשגבות המתאימות לבעלי מעלה ולא לבחורי ישיבה בשנות העשרה והעשרים, ואין טעם לחפשם שם (בדיוק כפי שאין טעם לחפש את השאיפות החסידיות הנשגבות המאפיינות את 'ספר התניא' בישיבות תומכי תמימים, שגם בהן איננו מוצאים את 'התמימים' מקדישים זמן או מאמץ, ולו מינימלי, לטיפוח חסידות, כפי שמורה ספרו של המייסד).

גילוי חושבני שאינך יודע מה אתה סח.
לא תמיד ניתן למדוד לפי כמות הדפסות מכמה טעמים.
משנת תרל"ד כפי שהזכרת פשט מאד תנועת המוסר בקרב הישיבות הליטאיות. אין דור שכ"כ עסקו בלימוד מוסר ויראת שמים כאותו דור. גם בקרב אלו שנמנו על מתנגדי המוסר כגון הברכת שמואל ותלמידיו אי אפשר לומר שלא עבדו על יראת שמים.
זה נכון שמחוץ לישיבות בליטא המצב היה קשה, והמאבק של תלמידי הישיבה לעתים נע משאיפות נשגבות בנוסח הנפש החיים להשכלה הקורצת מעבר לדלת.
נערי האוצר איני יודע על אילו ישיבות הנך מדבר, ואיה גדלו נעריך, הישיבות שאני מכיר מלאים בני עליה בני ציון היקרים המסולאים מפז בדרכו של נפש החיים.

עט סופר כתב:גילוי חושבני שאינך יודע מה אתה סח.
לא תמיד ניתן למדוד לפי כמות הדפסות מכמה טעמים.
משנת תרל"ד כפי שהזכרת פשט מאד תנועת המוסר בקרב הישיבות הליטאיות. אין דור שכ"כ עסקו בלימוד מוסר ויראת שמים כאותו דור. גם בקרב אלו שנמנו על מתנגדי המוסר כגון הברכת שמואל ותלמידיו אי אפשר לומר שלא עבדו על יראת שמים.
זה נכון שמחוץ לישיבות בליטא המצב היה קשה, והמאבק של תלמידי הישיבה לעתים נע משאיפות נשגבות בנוסח הנפש החיים להשכלה הקורצת מעבר לדלת.
נערי האוצר איני יודע על אילו ישיבות הנך מדבר, ואיה גדלו נעריך, הישיבות שאני מכיר מלאים בני עליה בני ציון היקרים המסולאים מפז בדרכו של נפש החיים.

אני מסכים עם השגתך על דברי א.ק שהבאתי, אבל עדיין יש לעיין האם כמה מקום תפס ספר נפה"ח.

יש בדברים שכאן כמה אי דיוקים ומקום תפיסה, ואבוא בקצרה:

1. אכן בכל החומרים הנוגעים לישיבות ליטא דאז למיניהן כמעט אין זכר לספר נפש החיים, ונראה ברור שלא למדוהו בצורה מסודרת במסגרת הישיבה, אלא רק יחידים באופן פרטי. נתוני ההדפסה בהחלט משקפים את הביקוש - בישיבות ובכלל - לספר זה. (ואגב, עיקר התפשטות תנועת המוסר בישיבות ליטא היתה בשנות התר"ן והתר"ס, ולא בתרל"ד שאפילו ישיבת סלבודקה טרם באה לעולם).

2. אבל יש להסתייג בהחלט מהטענה ש"איננו מוצאים את תלמיד הישיבה מקדישים זמן או מאמץ ולו מינימלי לטיפוח יראת שמיים". הסיבה העיקרית לכך פשוטה: אחוז גבוה מהזכרונות שיש בידינו על ישיבות ליטא, ובעיקר וולוז'ין (חלק נכבד מהם רוכז בספר: פרקי זכרונות מישיבות ליטא), נכתב על ידי שנה ופירש'ניקים לגמרי או למחצה שליש ורביע, ורובם כאלה שכבר בימיהם בישיבה היו בבחינת רצוא ושוב במקרה הטוב. (פשוט מאד, אנשים שנשארו מתחילה ועד סוף באותו הציר לא נטו לכתוב "זכרונות"). ולכן מרבית הזכרונות משקפים זווית מבט מוגבלת על הישיבות, של פלח מצומצם ומסויים מאד מבין חובשי ספסליהן, והסתמכות בלעדית על המקורות הללו היא בעייתית למדי.

3. יותר מזה. כמדומה שלפי הרב הנ"ל "הקדשת זמן לטיפוח יראת שמים" פירושה לימוד בחבורה של נפה"ח או עכ"פ ספרי מוסר אחרים מדי יום בזמן קבוע על הסדר. ובכן זהו בדיוק היה תורף המחלוקת הגדולה על לימוד המוסר בישיבות ליטא. השקפת המתנגדים לכך, כפי שהתבטא א' מהגדולים, היתה שדף גמרא הוא לימוד המוסר הטוב ביותר. ז"א שעיקר תכלית הישיבה להשתקע בלימוד הש"ס ומזה תבוא גם היראת שמיים. אם כך היה גם בדורות הראשונים של וולוז'ין או לא - הוא דיון בפני עצמו, אבל בכל מקרה כך היתה ההשקפה בדור האחרון בישיבה, וממילא הטענה שאם לא למדו ספר פלוני פירושו שלא התעסקו ב"טיפוח יראת שמיים" היא סוג של אנכרוניזם.

סלח לי יקירי . כנראה של למדת ועיינת בספה''ק נפש החיים . מה לנפש החיים ותנועת המוסר . נפש החיים מתמודד עם ספה''ק התניא וכנראה רצה שבמקום שילמדו תניא ילמדו בספרו . הוא מדבר באותם המושגים בגדלות נפש ונשמת ישראל . וחלק העבודה בעולם העשי' דוקא . וכוחות האדם . והספר מסודר מאוד . וחידוש גדול הוא שלא התעסקו בו . הלא זה הי' מציל את בני הנעורים בליטא . בכלל התנא האלוקי הגאון זצ''ל עסק הרבה בקבלה וכן גדולי תלמדיו . וחידוש שבאורך הזמן נשתכח תורת הקבלה אצל תלמדיו . והדבר צריך הסבר . אפילו בדורינו החזו''א שהמשיך תורת הגאון אין ממנו דבר בתורת הנסתר . ומסתמא לא עסק בזה . כי אחרת לא שייך שלא יכתוב משהוא בזה .

א. וכי הלשם הקדוש זיע"א לא עסק בתורת הסוד, ובייחוד בתורת אדוננו הגר"א?
ב. ומרנא הח"ח?
ג. והמשך חכמה?

בברכה המשולשת כתב:א. וכי הלשם הקדוש זיע"א לא עסק בתורת הסוד, ובייחוד בתורת אדוננו הגר"א?
ב. ומרנא הח"ח?
ג. והמשך חכמה?

אדרבא אתה מחזק קושייתי . למה רק יחידים ממש עסקו בזה . ולא נחלת הכלל . לגבי הח''ח לא אדע
חידוש שנכדו הגריש''א שנתגדל אצל זקינו בעל הלשם לא שמעו אף פעם מילה של קבלה

רבטוב כתב:חידוש שנכדו הגריש''א שנתגדל אצל זקינו בעל הלשם לא שמעו אף פעם מילה של קבלה

אכן מוזר. כולם מציינים שבתור בחור צעיר העתיק ושכתב את כתבי סבו הלשם, ואכן יש עדויות לכך, אבל מעולם תמהתי האם אכן נתן הלשם לבחור בגילו להכנס לעומק הדברים מעבר להעתקה גרידא. ומלבד מה שלא שמעו ממנו מילה של קבלה, אף לא ידוע על שום עדות בענין זה. ולכן יש מקום גדול לפקפק שהגריש"א אולי לא כ"כ נכנס לתורת הסוד וצע"ג.

רבטוב כתב:

בברכה המשולשת כתב:א. וכי הלשם הקדוש זיע"א לא עסק בתורת הסוד, ובייחוד בתורת אדוננו הגר"א?
ב. ומרנא הח"ח?
ג. והמשך חכמה?

אדרבא אתה מחזק קושייתי . למה רק יחידים ממש עסקו בזה . ולא נחלת הכלל . לגבי הח''ח לא אדע
חידוש שנכדו הגריש''א שנתגדל אצל זקינו בעל הלשם לא שמעו אף פעם מילה של קבלה

א. ספרי מרנא הח"ח מלאים וגדושים מציטוטים מתורת הסוד.
ב. התכוונתי לומר שהיו יחידים שהיו ממש מקובלים, וגם הגדולים האחרים עסקו בתורת הסוד אך בצנעה (כמו שמדגים המש"ח)

בברכה המשולשת כתב:א. ספרי מרנא הח"ח מלאים וגדושים מציטוטים מתורת הסוד.

נו, באמת. מוסרי הזוהר שהח"ח מעתיק לא נקרא תורת הסוד.
אולי תביא דוגמאות מהח"ח?

רבטוב כתב:...אדרבא אתה מחזק קושייתי . למה רק יחידים ממש עסקו בזה. ולא נחלת הכלל.

פשוט מאוד, כי גם הגר"א מוילנא שעסק בתורת הנסתר, היה מאותם היחידים.. ולא הפך לימוד תורה זו לנחלת הכלל, כפי שעשו בחוגים אחרים.
וכבר עמד רש"ז הבלין באחד מקבצי ישורון, על העניין שתלמידי הגר"א בקושי הכירוהו, והביא שהיו שטענו ש"שקר יהללו האנשים האומרים כי תלמידי הגר"א המה, כי מלבד השיעורים בקלויז יסו"ד, לא למד תורה עם אדם".

מ.ל. כתב:

רבטוב כתב:...אדרבא אתה מחזק קושייתי . למה רק יחידים ממש עסקו בזה. ולא נחלת הכלל.

פשוט מאוד, כי גם הגר"א מוילנא שעסק בתורת הנסתר, היה מאותם היחידים.. ולא הפך לימוד תורה זו לנחלת הכלל, כפי שעשו בחוגים אחרים.
וכבר עמד רש"ז הבלין באחד מקבצי ישורון, על העניין שתלמידי הגר"א בקושי הכירוהו, והביא שהיו שטענו ש"שקר יהללו האנשים האומרים כי תלמידי הגר"א המה, כי מלבד השיעורים בקלויז יסו"ד, לא למד תורה עם אדם".

אשמח לדעת היכן בדיוק פרסם הרש"ז את מאמרו

ישורון אדר תשנ"ט, מאמר על "ביאורי הגר"א לשו"ע ", עמ' תרצו.

א. וסיפר לנו הרש"ז הבלין שיצא עליו קצף רב בגלל דבריםאלו שכתב.
ב. לח"ח היתה רוה"ק, וכי זה היה אפשרי אם לא עסק בתורת הסוד?

רבטוב כתב:חידוש שנכדו הגריש''א שנתגדל אצל זקינו בעל הלשם לא שמעו אף פעם מילה של קבלה

סופר לי ששאלו פעם את הגראי"ל שטיינמן מי המקובל הכי גדול בדורינו, וענה הרב אלישיב.

בברכה המשולשת כתב:ב. לח"ח היתה רוה"ק, וכי זה היה אפשרי אם לא עסק בתורת הסוד?

כן
גם א"כ אבל אתה כתבת

בברכה המשולשת כתב:א. ספרי מרנא הח"ח מלאים וגדושים מציטוטים מתורת הסוד.

ועל זה הגבתי

עשוי לנחת כתב:נו, באמת. מוסרי הזוהר שהח"ח מעתיק לא נקרא תורת הסוד.
אולי תביא דוגמאות מהח"ח?

אשבמבש כתב:

רבטוב כתב:חידוש שנכדו הגריש''א שנתגדל אצל זקינו בעל הלשם לא שמעו אף פעם מילה של קבלה

סופר לי ששאלו פעם את הגראי"ל שטיינמן מי המקובל הכי גדול בדורינו, וענה הרב אלישיב.

ערבא ערבא צריך

איזה ערבא צריך וכי חשוד הגראי"ל שטיינמן שעל מה שלא יודע לא יאמר לא ידעתי. ואם אמר כן יש לו סיבה לומר כן.

אוצר החכמה כתב:איזה ערבא צריך וכי חשוד הגראי"ל שטיינמן שעל מה שלא יודע לא יאמר לא ידעתי. ואם אמר כן יש לו סיבה לומר כן.

אענה לך מדין ספק ספיקא .המתהפך בכל הצדדים .
א] קודם כל מי שמע ממנו שאמר כן
ב] וכי בחן את כל המקובלים הנגלים והנסתרים שידע . מי הוא הגדול .
ג] מעולם לא שמעו מהגריא''ל אות או רמז בקבלה .

איני יודע מה עניין ספק ספיקא שייך כאן.
אם אינך מאמין למספר זה עניין אחר.
ביחס לב' וג, טענתי קיימת שראוי לתת את הכבוד הראוי להגריא"ל שלא אמר פטומי מילי בעלמא.

היא גופא בא הגראי"ל לאפוקי מדעת רבטוב שכל מי שעוסק באיזה מקצוע בתורה עליו להכריז על כך ברחובות קריה. ולשיטתו גם רעק"א לא עסק בקבלה, ובעצם כשחושבים על זה אפילו אביי ורבא לא.
הסיפור הנ"ל סופר לי ע"י אחד ממשפחתו של ר' יצחק לוינשטיין ז"ל

מוזר שכותבים כאן הבלים בלי שום ביקורת. רק להבין, התקופה הנידונה כאן -תקופת הנצי"ב- היא התקופה שלמדו בוולאז'ין רבינו הגרב"ב ליבוביץ' ומהצד השני הראי"ה קוק, שניהם סמל ודוגמא עד היום ליראת שמים טהורה. ועליהם כותב הכותב? שאין זכר לטיפוח יראת שמים. רק כמו שהעיר תוכד"ד הכותב קרא כנראה זכרונות של כאלו ששנו ופרשו ולא מצא שם טיפוח יראת שמים. [וכבר נודע מה שאמרו תלמידי וולאז'ין שהם לא היו צריכים ללמוד מוסר שרק מראהו של הנצי"ב היה מחדיר בהם יראת שמים].
ובכל אופן הספר נפש החיים לא נועד לטיפוח יראת שמים אלא למי שיש לו יראת שמים ורוצה לדעת את דרכי העבודה האמיתיים, וכבר אמר מרן הרב מבריסק, שהספר נפש החיים הוא פוסק אחרון כמו השו"ע בכל עניני העבודה.