פורום אוצר החכמה

נפשי בשאלתי האם כאשר אדם קונה חפץ מחבירו ע"י שגנב דעתו, כגון סוחר אתרוגים ששומר אתרוגים מובחרים עבור אנשים חשובים ומכובדים, ונכנס אדם פשוט ורוצה לקנות ממנו אתרוג מהודר מאוד ומשלם לו את מלוא המחיר שהוקצב ע"י המוכר, אך מכיון שהמוכר אינו מסכים למכור אתרוג זה לכל אדם אפי' למי שמשלם לו את מלוא הסכום, מפני שהוא שומר אותו לרבנים ואדמור"ים וכדומה, לכן גונב הקונה את דעתו ואומר לו שהאתרוג מיועד לרבי פלוני או לראש ישיבה פלוני, וכך יסכים המוכר למוכרו לו.
האם חוץ מאיסור גניבת דעת שעבר כאן, נחשב גם החפץ כגזולה בידו לגבי דין לכם?
אולי תלוי אם גניבת דעת דאורייתא או דרבנן.
וכמובן שהדבר נוגע גם למצות בליל פסח וכדומה וכדומה.

אם עשה תנאי במכירה - מעכב וגזול. אם לא עשה תנאי, ורק על דעת כן - גניבת דעת בלחוד. כך או כך, מצוה הבאה בעבירה.

טייטל כתב:נפשי בשאלתי האם כאשר אדם קונה חפץ מחבירו ע"י שגנב דעתו, כגון סוחר אתרוגים ששומר אתרוגים מובחרים עבור אנשים חשובים ומכובדים, ונכנס אדם פשוט ורוצה לקנות ממנו אתרוג מהודר מאוד ומשלם לו את מלוא המחיר שהוקצב ע"י המוכר, אך מכיון שהמוכר אינו מסכים למכור אתרוג זה לכל אדם אפי' למי שמשלם לו את מלוא הסכום, מפני שהוא שומר אותו לרבנים ואדמור"ים וכדומה, לכן גונב הקונה את דעתו ואומר לו שהאתרוג מיועד לרבי פלוני או לראש ישיבה פלוני, וכך יסכים המוכר למוכרו לו.
האם חוץ מאיסור גניבת דעת שעבר כאן, נחשב גם החפץ כגזולה בידו לגבי דין לכם?
אולי תלוי אם גניבת דעת דאורייתא או דרבנן.
וכמובן שהדבר נוגע גם למצות בליל פסח וכדומה וכדומה.

יש לחלק בין גניבת דעת סתם לגניבת דעת בענין הזה של 'מי הוא הלקוח האמיתי' מפני שאם נתכוון המוכר למכור לאותו הרבי או ראש ישיבה, יכול להיות שהמכירה אינו חלה רק לו ולא להשליח (המטעה) עי' בב"ק בהסוגיא של וכי מי הודיעו.
משא"כ אם גנב דעתו לדוגמא שאומר שהוא רבי או ראש ישיבה, זה כמו המקדש את האשה ע"מ שהיא כהנת, וצריכים לירד לסוף דעתו של המוכר אם זה היה תנאי בהמכירה וממילא הווה המקח טעות או שרק מראה מקום הוא לו, והדברים עתיקים.

לגבי "מצוה הבאה בעבירה" באיסור דרבנן יש מחלוקת.
ולגבי מקח טעות, אם הוא מקח טעות הוא גזול בידו?

איני מבין מה השאלה, מצוה הבאה בעבירה ממש: הוא הוציא שקר גמור מפיו ועבר על איסור, מה הספק כאן?

אוהב אוצר כתב:איני מבין מה השאלה, מצוה הבאה בעבירה ממש: הוא הוציא שקר גמור מפיו ועבר על איסור, מה הספק כאן?

- המצוה יכולה להתקיים בלי העבירה של שקר, כיון שהיה יכול לצאת בו גם היה שייך לאדמו"ר, עי' תוס' סוכה דף ל' ע"א, אך באמת לאחר העיון אין זה נקרא יכולה להתקיים גם בלתי השקר.
- בשעת המצוה כבר נגמרה העבירה - מחלוקת אחרונים, וכו' וכו'
וקיצרתי מחוסר הפנאי