פורום אוצר החכמה

מאיר סובל כתב:כמה שהספר חשוב, הן העדות על מה שהיה, והן החיזוק שיוצא מהאופן היהודי העילאי של התיאור.
הרי למי שמכיר את המחבר בעצמו, מזקני הוותיקין דבני ברק, הרגשת החשיבות והיחודיות הינן פי כמה.

הברכות כתב:---
מחקתי
אומרים שזה סגולה לאריכות ימים...

רבי יצחק אלחנן גיברלטר זצ"ל

במוצאי ראש השנה התקבלה בכאב הידיעה על פטירתו הפתאומית של אחד מזקני העיר בני ברק, שריד לדור דעה מקובנה דליטא הרב ר' יצחק אלחנן גיברלטר זצ"ל.
רבי יצחק אלחנן נולד בט' סיון תרפ"ט בעיר קובנה לאביו הגה"צ רבי שרגא פייבל גיברלטר זצ"ל מהת"ח המופלגים בקובנה, בילדותו למד בת"ת יבנה בקובנה, וספג תורה ויראת שמים ואהבת תורה, וכן ינק מבתי מדרשות המופלאים שהיו שם, בבית המוסר הקובנאי בצילם של גדולי עולם הדבר אברהם הדברי יחזקאל ומרן הגר"א וסרמן הי"ד שהיה מגיע מידי פעם. לאחר מכן כשנכנסו הרוסים וסגרו את הת"ת עמד בגבורה לא להגרר לכל אותם נערים שניסו להוציאו מללכת בדרך ה'.
וכשפרצה המלחמה ראה מפתח ביתם איך שמובלים את הגה"ק ר' אלחנן וסרמן הי"ד להריגה, וכל ימיו היה חוזר ומתאר את המראה הנורא של רבי אלחנן עם מאות בחורי ישיבת סלבודקה שנלקחו להריגה, ולאחר מכן בגטו היה לו תקפיד של נער שליחות, ובכך זכה להיות לעזר רב לכל משפחתו, וגם לגאון רבי מרדכי פוגרמנסקי זצ"ל סייע ברישיונות חיים. ובימי הזעם היה הולך ללמוד בישיבה שמחתרת "תפארת בחורים" אצל רבו רבי אפרים אושרי זצ"ל והיו לומדים מתוך מסירות נפש גדולה ושרים שירי אמונה והתחזקות. וכפי שמתאר על זה באריכות בספריו יסור יסרני, וכך שהה כארבע שנים בגטו בפחד יום יומי אבל במסירות נפש לקיים המצוות כפי שהורה להם הדבר אברהם, ולא ליכשל במאכלות אסורות.
בחיסול הגטו נלקח למחנה שטטוהוף, ושם ניצל כמה פעמים ממות בניסים גדולים, וכל ימיו היה בברכת מודים מודה ומהלל על נסים שאירעו לו.
ומשם נלקח למחנה אוטינג בגרמניה, שם התגלה גודל מסירות נפשם לקיום מצוות, שבכל שבת הלכו לעבוד בעבודה הקשה ביותר כדי להינצל מאיסורי שבת, וסיפר שכאשר היו סוחבים את השקי מלט הכבדים בשבת הרגישו שהם סוחבים ספר תורה, וכך במסירות נפש לקיום המצות, מצות תפילין שזכה להניחם מידי יום, ומסירות למצות סוכה, ולא לאכול חמץ, באופן מפליא ביותר.
לאחר מכן יצאו לצעדת המוות, שיצאו כמאה אלף איש ונשארו רק שלשת אלפים, וכך במסירות גדולה לכיבוד אב, הלך עם אחיו ר' רפאל ותמכו באביהם עד כלות הכוחות, ואז פנה אביהם ואמר להם שיותר נגמר להם מצות כיבוד אב ואם, כי אינם מחויבים למסור נפש על מצוה זו, והם נשברו מכך מאוד, ואז הוא נזכר בדברי הנביא יונה שאמר 'אך הוסיף - להביט אל - היכל קדשך' וקיבל על עצמו שאם ינצל מהמלחמה ילמד חמש שנים בישיבה בלי להתעסק בשום דבר. וכך הם נרדמו וישנו כשמונה עשרה שעות, וקמו ביום ל"ג בעומר תש"ה וראו שהגרמנים ברחו והם ניצלו, וכך מידי שנה בלג בעומר היה עושה סעודה ליום הצלה.
לאחר המלחמה עברו לדרום איטליה שם חיכו כשנה עד שיתאפשר לעלות לארץ ישראל, אביו הגה"צ ר' שרגא פייבל זצ"ל התמנה להיות רב המקום ופעל הרבה לחיזוק התורה והיהדות.
והוא הצטרף לקבוצת הנערים שבראשות הרה"ח ר' ליבל קוטינר זצ"ל והגה"צ ר' יוסף קנובליך זצ"ל והם חינכו אותו לתורה ויר"ש, לאחר מכאן עלו באונית מעפילים 'ארבע חריות' ונתפסו ע"י האנגלים והוגלו לקפריסין, וגם שם עסק בתורה ובפעולות חסד, עד שזכה לעלות לארץ ישראל.
ובקיץ תש"ז זכה לקיים נדרו להיכנס לישיבת חברון, ושם ש"ב ראש הישיבה הגאון רבי אהרן כהן זצ"ל היה לו לאב, ובן דודו רבי חיים יהושע גיברלטר זצ"ל שהיה מחשובי הלמדנים בישיבה, עזב את לימודיו הקבועים, והשקיע בו רבות לגדלו בהבנה ועיון התורה, ולימים נכנס עם אביו למרן החזון איש וביקש את ברכתו ואמר להם החזון איש, בחור שאחרי המחנות נכנס ללמוד בישיבה הוא מעל כל ברכה.
וכך התעלה ולמד בחברותות עם ידידיו הגרז"נ גולדברג זצ"ל והגר"ס אדלר זצ"ל ויבדלח"ט הגר"מ שטרנבוך שליט"א, שהכל התפעלו מהכוח שלו להוציא מהסוגיא את הנקודה העיקרית.
בהגיע לפרקו נישא לאשתו בת הרה"ח ר' ישראל זכריה שטרן זצ"ל, והיה בזה חידוש בישוב החדש שלוקחים בן ישיבה לחתן, ובכך אח"כ גם חברותיה לקחו בחורי ישיבות מחמתם.
לאחר חתונתו למד בכולל תורת ארץ ישראל ובכולל בישיבת סלבדוקה, והיה שם מהאריות שבחבורה, עד שהגיע ללמוד בכולל חזון איש ושם למד בהתמדה גדולה עם גדולי הת"ח שהיו שם.
שם קיבל מבני החבורה דקדוקי הלכות וזהירות בהלכה, וכל ימיו נזהר בחששות רחוקות, ולכן מנע עצמו ממאכלים ומדברים שיש בהם צד איסור.
תקופה כיהן כמגיד שיעור בישיבת יהוד, שם קירב את הבחורים לתורה ולירא"ש. כמו"כ בזמן גזירת ניתוחי מתים היה לעזר בכמה ענינים ובפרט בביה"ח תל השומר שהיה לו קשר עם מנהל מעירו קובנה ועי"ז הציל רבים.
כשחמיו נחלש והטחנת קמח שברשותו נקלעה לקשיים, נכנס לנהל את הטחנה, וזכה שע"י נשמר איסור חדש בכל ארץ ישראל שהוא עמד על המשמר בזה ועל ידי כך כל הטחנות הלכו בעקבותיו, וכן במעשרות שבזכותו כל הטחנות הקפידו לעשר כראוי, והוא הקפיד שהמעשרות יהיו בתכלית ההידור והיה מביא את הגאון ר' יחזקאל ברטלר זצ"ל שהוא יעשר. ולכן כל גדולי וצדיקי בני ברק ובראשם מרן רבנו הגראי"ל שטינמן זצ"ל היו מקפידים לאכול רק מהקמח שנטחן באחריותו.
במקביל היה מגיע אחה"צ ללמוד בכולל חזון איש בהתמדה גדולה ובפרט בימי שבת קודש היה לומד שעות ארוכות בהיכל הכולל.
עסק הרבה בצדקה וחסד למשפחות רבות חשובות בבני ברק והכל בצנעא ובהסתר, והרבה דאג למצוא להם מקור הכנסה קבוע, בהשקט מבלי שידעו על עזרתו.
בשנים האחרונות בעקבות נסיעתו לליטא החל לכתוב את זיכרונותיו והוציא את הספרים 'יסור יסרני' ג"כ, אשר מקיפים ביותר את כל התקופה של ליטא בבניה ובחורבנה ומלאים בתיאור על חיי המסירות ונפש של בני התורה בימי השואה, ואף כמה יהודים חזרו לצור מחבצתם בזכות ספרים אלו. כמו"כ פירסם מאמרים רבים במשך השנים במוסף שבת קודש.
כמו"כ מסר מאות שיחות במקומות רבים לספר ולתאר את מה שאירע ועבר עליו, סיפורי הוד קודש של מסירות נפש לתורה. הנהלת 'יד ושם' הוציאה סרט על חייו בשם דרך אמונה, לחזק את הדורות הבאים באמונה ובקיום המצות.
בשנת תשס"ח שיכל את בנו יקירו הרה"ג ר' שרגא פייבל זצ"ל והמשיך להיות להם כראש המשפחה ולדאוג לגידול היתומים, שגדלו בס"ד למשפחה מפוארת ביותר.
בשנים האחרונות נחלש מעט, וביום ב' דר"ה לאחר אמירת ק"ש שעל המטה בכונה ובמתינות כדרכו בכל יום לא התעורר משנתו עד יקום ביאת גואל צדק.
בהלויתו שהתקיימה במוצאי ר"ה מביתו השתתפו רבים ובראשם הגר"מ גריינימן שליט"א שם ספדו לו חתנו הגאון רבי ניסן גולדברג שליט"א שביכה את פטירתו שכולו עקידת יצחק, ואשר כל ימיו מסר נפשו לעקוד את עצמו לבורא עולם ותיאר את אצילות נפשו, ושלימותו בכל מידה טובה, כולו לב טהור, ואחיינו רבי נחמיה פרידלנדר שליט"א שתיאר את פטירתן כפטירת כל הדור ההוא, ונכדיו הרב ישראל גולדברג, הרב שמעון פרג, הרב שלמה גיברלטר, והרב צבי גולדברג.
ולפני חצות לילה נקבר בבית החיים פוניבז'
הותיר אחריו, את בנו הרב אריה גיברלטר שליט"א. ומשפחת בנו הרב שרגא פייבל גירבלטר זצ"ל, ואת בנותיו תחי' הנשואות לגאון רבי ניסן גולדברג שליט"א מראשי ישיבות אור ישראל וראשון לציון, והגאון רבי משה פרג שליט"א מראשי ישיבת בינת חיים, נכדים ונינים ההולכים בדרך ה'. תנצב"ה

הגהמ כתב:בשורה משמחת (אם אפשר להגדיר את זה כך - בקראי בחלקיו הראשונים דמע תדמע ותרד עיני דמעה).

הערה קלה: כבר דשנו בעבר על ענין הרמה הרוחנית ששררה באירופה בתקופת טרום השואה (כמודמני באשכול על הספר 'עשן הכבשן' - קחנו משם) ואמנם לדברי הכל לא היתה תקופה זו תקופת הזהר של יהדות ליטא. רוב ספרים ביוגרפיים ויומנים וכדו' מתקופת השואה מאשרים את זאת בלשון המעטה. מאידך, ספרי הרב גיברלטר אמורים לתאר דוקא החיים מלאי ההוד של השומרים במסירות נפש על תורה ומצוות מתוך יסורים ומחסור. סיפורם של אלו לא זכה עדיין לפרסומו הראוי בעולם הרחב ויש לקוות שספרי הר' גיברלטר אלו יעשו את שלהם ויכתב זכרון יראי ה' וחושבי שמו לדור לדור. ואשר לדיוק היסטורית - הקורא בעין חדה יכול להבחין בין השורות בגילוי טפח וכיסוי טפחיים ודבזל"מ.

פלוריש כתב:בזמנו התעורר דיון על דברים שכתב הרב גיברלטר בנוגע לפסק של אביו על בעלות ממון בשואה.
מצורף מאמר של מיכאל אברהם בנושא. האם יש עוד אנשים שכתבו על זה והסכימו על חלקו על פרשנותו (שהיא מעניינת, אך כמו תמיד נועזת ומחודשת)?

אוצר החכמה_-_ מוסף שבת קודש - תשסד 03 - האזינו - יתד נאמן__ 32.pdf

(980.53 KiB) הורד 15 פעמים

גבול ים כתב:היה בזמנו במוסף ש"ק של יתד נאמן

גבול ים כתב:היה בזמנו במוסף ש"ק של יתד נאמן

באמונתו כתב:הנה הדברים במילואם, מלבד הנ"ל: