פורום אוצר החכמה

האם מאן דהוא דכיר פתגמא בעניין השמחה מההתפטרות מחובות? (לדוגמה: אין שמחה כהחזרת החוב*)


*פתגם מומצא לצורך המחשה.

ברכות ז' ע"ב

מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו מזמור לדוד קינה לדוד מיבעי ליה אמר ר' שמעון בן אבישלום משל למה הדבר דומה לאדם שיצא עליו שטר חוב קודם שפרעו היה עצב לאחר שפרעו שמח אף כן דוד כיון שאמר לו הקב"ה הנני מקים עליך רעה מביתך היה עצב אמר שמא עבד או ממזר הוא דלא חייס עלי כיון דחזא דאבשלום הוא שמח משום הכי אמר מזמור:

זה לא ממש דומה, שם השמחה היא מחמת הספק שלא ידע מה כתוב בשטר, משא"כ בסתם פריעת חוב

ארי במסתרים כתב:זה לא ממש דומה, שם השמחה היא מחמת הספק שלא ידע מה כתוב בשטר, משא"כ בסתם פריעת חוב

מי הסביר לך כזה פשט בגמרא?

כך הבנתי פשוט ממה שכתוב

אמר שמא עבד או ממזר הוא דלא חייס עלי

ביקשוני להכניס תגובה זו:

דברים השייכים קצת בהיפוך לשאלה דלעיל הם דברי ר' יצחק פאלאג'י ז"ל בספרו 'נפש היפה' מערכת ה אות ו:
"הלואה. כשיקח הלואה, בתחילה קודם שיקח יתן דעתו אם יוכל לשלם בעתו שקצב לפרוע אזי יקח, הא לאו הכי לא יקח ולא ישים עצמו רשע, כמו שכתב רבינו יונה בפירוש אבות פרק ב' משנה י"ד. וכתב בספר עיר מקלט [פרשת משפטים] במצוה ס"ט [דף יב ע"ב], וז"ל: בעלי החרוזים אמרו בתחילת הלואה אחוה ואהבה • ובשעת הפרעון קטטה ומריבה • ואנכי אומר: בתחילת הלואה • נותן הודאה • ובשעת הפרעון • יוצא בגרעון • אי נמי: תחילת הלואה אהבה • ולבסוף איבה •

מסברא, "עבד לוה לאיש מלוה", יוצא שבפריעת החוב יוצא לחירות.

ארי במסתרים כתב:זה לא ממש דומה, שם השמחה היא מחמת הספק שלא ידע מה כתוב בשטר, משא"כ בסתם פריעת חוב

אשבמבש כתב:מי הסביר לך כזה פשט בגמרא?

ארי במסתרים כתב:כך הבנתי פשוט ממה שכתוב

אמר שמא עבד או ממזר הוא דלא חייס עלי

הבנתי מייד שזו דעתך וברגע הראשון גם הנאני פירושך. כי אכן יש קושי מסויים בהשוואה בין המשל לנמשל, אבל אחר כך חזרתי ונתתי אל לבי שלשון לאחר שפרעו אינו סובל פירוש זה. וכוונת הגמרא שהזכרת דאם היה עבד או ממזר הרי זה כאילו אינו יכול לפרוע השטר דיהרגנו.

בריש עבודה זרה. שאסור לפרוע חובותיהם קודם יום גינוסיא שלהם, מוזכר הביטוי 'אע"פ שהוא מיצר עכשיו, שמח הוא לאחר זמן'. (היינו אחר שפורע החוב וע"כ אסור להיפרע מנכרי).

אשבמבש כתב:וכוונת הגמרא שהזכרת דאם היה עבד או ממזר הרי זה כאילו אינו יכול לפרוע השטר דיהרגנו.

ואח"כ מצאתי כן במהרש"א בח"א שם.

חכם באשי כתב:ביקשוני להכניס תגובה זו:

דברים השייכים קצת בהיפוך לשאלה דלעיל הם דברי ר' יצחק פאלאג'י ז"ל בספרו 'נפש היפה' מערכת ה אות ו:
"הלואה. כשיקח הלואה, בתחילה קודם שיקח יתן דעתו אם יוכל לשלם בעתו שקצב לפרוע אזי יקח, הא לאו הכי לא יקח ולא ישים עצמו רשע, כמו שכתב רבינו יונה בפירוש אבות פרק ב' משנה י"ד. וכתב בספר עיר מקלט [פרשת משפטים] במצוה ס"ט [דף יב ע"ב], וז"ל: בעלי החרוזים אמרו בתחילת הלואה אחוה ואהבה • ובשעת הפרעון קטטה ומריבה • ואנכי אומר: בתחילת הלואה • נותן הודאה • ובשעת הפרעון • יוצא בגרעון • אי נמי: תחילת הלואה אהבה • ולבסוף איבה •

בתחכמוני לר"י אלחריזי, שער מד:

אמר השמונה עשר: ההלואה ראשית אהבה, וסופה מריבה ואיבה.

והובא (לא בשם ר"י אלחריזי) ב'שבט מוסר' פרק כט.