פורום אוצר החכמה

וכן בקדוש של סעודה שלישית על היין שאינו מפורש בתלמוד, והרמב"ם אומר שצריך אף על פי שהרא"ש אומר שאינו צריך ונתן טעם כי כמו שהוא די בלילה בקדוש אחד כן הוא ליום. וזה הטעם חלוש כי בלילה לא יש אלא סעודה אחת וביום חייב ב' סעודות מדרשת הפסוק והזוהר מסכים לדעת הרמב"ם ז"ל וכו' וכן ברכת המזון שהרמב"ם פסק אינה טעונה כוס והרא"ש פסק שטעונה כו'. ומצאנו בזוהר שאינה טעונה כוס ביחיד כי אם בג' בזימון כמו הג' אבות.

ושו"ר בס"ד בס' מעט צרי (ערך חליצה, דף יט ע"ב) שהביא שם את דברי ספר ברית אבות שכתב על דברי הרמב"ם הללו, כי רוח ה' דיבר בו, ואכן מפורש כדבריו בזוה"ק (ר"פ חוקת) וכו', והוסיף ע"ז הרב מעט צרי כי פלא שמרן בב"י לא הביא מהזוהר הנ"ל. ע"ש. וראה גם בדברי הגר"א בביאורו לשו"ע אבה"ע שם (סי' קסט סקפ"ב) שג"כ מבואר בדבריו כיו"ב, שכתב שם על האי דהביא מרן את דברי הרמב"ם ומשלכת המנעל לארץ וכו', וז"ל: הוא מנהג קדמונים וכמ"ש בזוהר ריש חוקת ובעי לבטשא לההוא נעל וכו'. ע"ש. הרי שאף בדברי רבינו הגר"א מבואר דהערה את מקור האי מילתא בדברי הזוה"ק הנ"ל. וראה גם בס' טיב חליצה להגאון רבי אריה ליב צינץ (אות פג) שג"כ כתב שם על דברי הרמב"ם הנ"ל, ואני אומר על דברי הרמב"ם, כי חכם עדיף מנביא ונצנצה בו רוח הקודש שכיון לדברי הזוהר (פר' חוקת) שכתב סוד עצום ע"ז וכו'. ע"ש. הרי שאף הוא מסיב את דברי הרמב"ם אל מול פני המנורה הטהורה, לדברי הזוה"ק דפר' חוקת הנ"ל. וראה בדברי הרב המגיה בס' מעט צרי הנ"ל (שם, דף כ ע"א) שכתב, דמכאן יהיה ראיה לדברי האומרים שהרמב"ם ידע מספר הזוהר. ע"ש.

יין המשמח כתב:הרמב"ם למד קבלה (ואולי הכוונה היא לזהר)

עתניאל בן קנז כתב:המימרא 'כל הכועס כאילו עובד ע"ז' שהביא הרמב"ם בפירוש המשניות, אינו מובא בחז"ל אלא בזוה"ק בלבד...

שלח כתב:כאן
http://www.otzar.org/aspcrops/155538_5_1095631179-30102013.asp

עתניאל בן קנז כתב:דומני שהרבי מראדזין יש לו מאמר שלם להשוואות בין ספרי הרמב"ם לזוהר. (איני יודע באיזה מספריו).

מרחביה כתב:לעניין החליצה כבר מצאו מקור בגאונים, איני זוכר המקורות כעת.

ויצמח פורקניה כתב:שעטו של הרמב"ם הי' יותר חכם מהרמב"ם עצמו

דניאל כתב:

ויצמח פורקניה כתב:שעטו של הרמב"ם הי' יותר חכם מהרמב"ם עצמו

אחר מחכ"ת כנדרש. זו לשון ממש משונה לכתוב כן על הרמב"ם!

בברכה המשולשת כתב:כעין דברי התומים על הב"י והרמ"א

ויצמח פורקניה כתב:

בברכה המשולשת כתב:כעין דברי התומים על הב"י והרמ"א

מה הכוונה????

מי שאמר כתב:עד כמה שזכור לי הרי הבעל התניא בספרו בבואו להסביר את העניין של אין עוד מלבדו וכו' הוא מציין ומעתיק לדברי הרמב"ם.
וכך מקובל אצל החסידים שהאר"י הקדוש הסכים עם מה שכתב הרמב"ם אצל מעשה מרכבה ועוד כהנה שלא כפי שטען הגר"א ז"ל שהיה פילוסוף והדברים ידועים.

חלמיש כתב:המהלך להפוך את הרמב"ם למקובל אינו שונה מלפרש כל דבר ןכל ספר על פי קבלה, לפי האמונה הפשוטה שהקבלה היא מסורה ממתן תורה ואינו חידוש כמו פילוספיה (וזה אינו שונה מגישת הרמב"ם עצמו שהחכמים היו בעצם פילוסופים) יש לראות כל ספר קדוש שהתוך הוא קבלה אם במודע אל שלא במודעף לפי רש"י היה מקובל, תוספות היה' מקובל וכו') והרי כך דרכה של תורה שאמיתיות מקובלות היו ידועות להכל ובכן הנטיה לפרש את ההנחות האמיתיות בכל ספר מקודש באומה. הרעיון שהרמב"ם מניח את העקרים וכל כך הרבה יסודות הדת לא היה מקובל, לא הסתדר לפי דעת מקובלים. (איני מדבר ממקובלים שהיו אנטי רמבמיים כמו בעל ספר האמונות, במדה רבה בעל עבודת הקודש, מהר"ל ואחרים).

בדבר זה יש כמה מהלכים, מהמהלך של ר' אברהם אבולעפיה שפירש את המורה לפי הקבלה (הנחה זו לא ברורה, האם סבר שהיה מקובל בסתר, או שרק אמיתיות המו"נ מתפרשות על פי קבלה) עד למהלכם של המגדל עוז ואחרים שקיבלו את העובדה שחזר בו ואכן הי' למקובל בסוף ימיו, וכל אלו בכל תעצמותיהם סברו שאכן היה הרמב"ם המאור הגדול מקובל, עד לשיטת הרמ"א ודעמיה, שחכמת הקבלה והפילוספיה הם שתי שפות בלבד. וממילא אין כאן דבר חדש.

הנטיה המחקרית לגבי הרמב"ם, כלל לא היתה מנת חלקם של גדולי ישראל שהבינו שהתורה היא אחת במהותה, ולכן דברי הרמב"ם מתפרשים לפי הקבלה ולפי הסוד. רוב חכמי ישראל שהיו במרכז (לא רמבמיסטים "טהורים", שמאז המיימוניסטים הטהורים בפרובנס היו דורות חלל עד להתעוררת של המיימניזם הטהור באקדמיה או אתל תלמידי הרב קאפח, ולא האנטי רמבמיסטים הטהורים שקצת מניתי לעיל ויש לצרף להם את ר' יוסף התנא מצפת, ואת ר' נחמן מברסלב אולי אף הגר"א מווילנא). רוב גדולי ישראל מקבלים שהרבה מקורות הרמב"ם אכן מצוי בזהר, ובוודאי שדבריו מתפרשים על פי סוד, כגון הנודע ביהודה בדרושיו באהבת ציון דרוש ב' ועוד. והדברים עתיקים.

מתעמק כתב:כל כך נושאים בתוך אשכול אחד, עד שקשה להתרכז ולהעיר לכאו"א.
בענין הרמב"ם ולימוד הקבלה. העלו כאן (אם הבנתי נכון) הרבנים חכם באשי ואיש ספר נקודה חדשה שלא ראיתי עדיין בעניי, אך הסתירו אותה תחת לשונם ברמז, ואני מרגיש צורך להרחיב הדברים (כדי שלא ישתמע כאילו מתכוונים שיש הגשמה בקבלה כדעת קאפח וחביריו).
והוא, שאימרת הפילוסוף המובא בשו"ת הריב"ש סימן קנ"ז נגד המקובלים שהם מאמיני העשיריות, לא היתה הכוונה בזה רק לאלו המגשמים החושבים כאילו ח"ו הרבה רשויות יש או עכ"פ מתפללים אל הספירות עצמן חלילה (אף שהריב"ש המצטט אימרא זו פירשה דווקא להנ"ל), אלא הכוונה אף לאלו המבינים נכונה שהקב"ה אחד יחיד ומיוחד וכל הספירות והעולמות אינם אלא השתלשלות מאור א"ס, אעפ"כ הרי יש בזה הגשמה. כי אף שבהכרח כל הפילוסופים מודים שיש מושג של צמצום, דאל"ה היאך יתכן שיהיה עולם הגשמי אחרי שאין בלעדו יתברך לא מקום ואין לו דמות ותואר ולא ראש וקצה (נקודה זו כתב היעב"ץ באחד מספריו בהגיבו להמסופר בשם חכם פלוני שהוקשה בעיניו לקבל מושג הצמצום), אך זה דווקא מה שנוגע לצמצום מרוחני לגשמי ממש או לכל הפחות לדרגת המלאכים שהם לפי ראות עינינו נבדלים בפנ"ע, לא כן כל מה שעדיין בגדר אלקות לא יצוייר בזה צמצום והשתלשלות כלל, ולכן אין מקום לדעת הפילוספים לספירות. ומכח נקודה זו, דעת הרבנים איש ספר וחכם באשי שהרמב"ם היה חולק בתוקף על הקבלה, אף במקרה שהיה מתוודע אליה לפי המתבאר בכתבי הרמ"ק והאריז"ל.

אך כאמור, אם נכונה טענה זו, הרי הגשמה זו דקה מן הדקה. לעומת זה היו כאלו שהגשימו דברי המקובלים לגמרי. אך אעמוד כעת באיזה הגשמה ביניים, והיא הבנת הנקרא כפשוטו.
היו הרבה חכמים שהבינו דברי הזוה"ק כמילוליים. מהן שבאו מזה להגשמה נוראה ככת ש"ץ ודומיהן.
והנה כבר ידוע הנידון אם היעב"ץ בספרו מטפחת ספרים התכוון לדבריו ברצינות, או שהיה לו בזה כוונה רק לקעקע ביצתן של כת ש"ץ שנתלו בדברי הזוה"ק להתיר להן כל איסורי תורה ובכללן דבר ערוה רח"ל. מצד אחד היה היעב"ץ מקובל נודע הבונה עליותיו על פי דברי הזוה"ק וכתבי האריז"ל (שהיו בידיו), וספריו מעידים על זה, ואיך יתכן שהוא הכחיש באמיתית דברי הזוה"ק המקויים ועומד מפי האריז"ל. ולעומת, אם האמין בזה, איך יכחיש ויבטל בפיו דבר המקודש גם בעיניו.
אך תלי"ת מצאתי דבר חידוש בזה. היעב"ץ במטפחת תמה על קטע התיקו"ז, "בראשית אותיות ברא תיש דא אילו של יצחק", שהרי "תיש ואיל שני מינים והם כלאים זה בזה". וראה זה פלא, בספר זהרי יעב"ץ שהדפיס אברהם ביק שאולי, יש שם הג"ה מכתי"ק היעב"ץ על קטע זה בתיקו"ז, הערה קצרה שלא תופסת עין במושכל ראשון, ואלו דבריו "פירוש מלאך המשמש בשם אדי"ר".
יש כאן תמיה וישובה כאחת. מצד אחת תמהים, איך זה יפרש היעב"ץ קטע שלדעתו אינה אלא הוספה מאוחרת בדברי הזוה"ק. אך כשמתבוננים שוב, כאן מונח ישוב להקושי בנידון זה הנ"ל. יש כאן מסר מהיעב"ץ, לאלו הקוראים בספר הזוה"ק בדעה מגושמת, ובראותם תיבת תיש מדמים בדעתם תיש גדול בעל קרניים רץ ומרקד, מכריז לעברם היעב"ץ דעו לכם רבותי שספר הזוהר כזה הרי חלו בו ידים והוא ספר שאינו מוגה וכו', שהרי תיש ואיל שני מינים וכו', ואין הדברים מסתדרים כלל וכלל. אך אם עיני שכל לך, תדע שבספרי הזוה"ק אין כאן לא תיש ולא איל, אלא תיש ואיל הנזכרים בזוה"ק הם רק רמזים לשמות ואורות עליונים, ורק בידיעה זו ניתן לכם ספר הזוה"ק לעיון.
ומזה, שאין כאן סתירה כלל בדעת היעב"ץ, והכל תלוי בדעת המקבל. לפי הבנת הלומד בספר הזוה"ק כן יאמר לו. ולא רק אמירה משפה ולחוץ, אלא כן הוא באמת. ספר הזוהר המדבר (לפי הבנת הקורא) דברים כאלו בענינים טבעיים, אינה אלא ספר שחלו בה ידיים, לעומת ספר הזוהר המדבר כולו דברים רוחניים מוסווים בתיבות גשמיים הוא ספר קדוש ונורא.

ובדרך זה, מספרים בקהל חסידים, הרבי ר' ברוך ממעזיבוז זצ"ל בילדותו עת עמד לפני זקינו הבעש"ט זצ"ל, הגיע אדם זקן ושאלתו בפיו, על מה דאיתא בזוה"ק פרשת וירא עה"פ והנה שלשה אנשים נצבים עליו, שלשה אנשים אלין אבהתא אברהם יצחק ויעקב, ומסתער על זה הקושיא, איך יתכן לפרש ששלשה אנשים אלו היו האבות, והרי נצבים "עליו" על אברהם, ועוד דיצחק ויעקב עדיין לא נולדו. כשמוע הילד הרר"ב את הקושיא מילא פיו צחוק והגיב, מה אומר הזקן וכסיל הזה, והרי אברהם יצחק ויעקב "פירושם" מדות חסד גבורה ותפארת. כלומר, אין ספר הזוה"ק מדבר מאנשים בעלי גוף, רק משורשי קדושה בעולמות העליונים, הנקראים כן על פי בחינה שיש נגדם בעולם הגשמי.

מי שאמר כתב:מדבריך משמע כאילו העתקתי חומר מן האשכול ההוא ולא היא.
הבאתי שתי תגובות משם לרמז לו להרב אוצה"ח שכבר דנו בזה בעבר. כאשר סמכתי על מה שאמרו חז"ל די לחכימא ברמיזא לשטיא בכורמיזא.

אגב, פניתי אליהם איך למנוע כפילות נושאים ונאמר לי שאי אפשר.
ועלי להסביר לאנשי הפורום שהפורום כאן איננו פורום כבקשתך.

ויצמח פורקניה כתב:"ידוע מה שאמרו צדיקים, כי הרמב"ם בספרו כוון ברוח קדשו לדברי הזוהר הק' וחכמי האמת, אף שלא ראה את דבריהם, כי מאחר שדבריו אמיתיים, ותורתו תורת אמת, ואמת יש רק אחד, כיוון לכתוב בספריו דברים אשר לא השיגם בעצמו, ומן השמים נזדמן בלשונו הקדוש דיבורים כאלו, שיהיו מכוונים גם על פי חכמת האמת".
האם ידוע לחכמים יודעי העתים איפוא המקור לזה?
והאם יש מקום שהאריכו בענין זה?

אברהם ארנטרוי כתב:רצוי לשנות כותרת האשכול. הרמב"ם ודאי לא הי' אוהב אותה...