פורום אוצר החכמה

האם הכוונה למה שמכונה בלשונינו שב"א וציר"י?

ואיזה סימן ניקוד נקרא בפי הראשונים חירי"ק?

עד כמה שידוע לי הקטן התשובה כן לשלושת השאלות.

בכמה מקומות ברש"י מצאנו שקורא לציר"י - סגו"ל, (כמו שקורא לקמ"ץ - פת"ח).

מחולת המחנים כתב:בכמה מקומות ברש"י מצאנו שקורא לציר"י - סגו"ל, (כמו שקורא לקמ"ץ - פת"ח).

אבל הפותח שאל להיפך, ודוק.

מרנא המהר"ל האריך בזה (כמדומני בתפארת ישראל)

בברכה המשולשת כתב:מרנא המהר"ל האריך בזה (כמדומני בתפארת ישראל)

היכן?
אולי גם יש חיבור בן ימינו על ענין זה?

זה כבר מזמן שמצאתי שהרא"ש בתוספותיו ובפסקיו ברוב המקומות קורא לשב"א "חט"ף" (לדוגמא ראה תוספותיו לב"מ בסוגיא דלא יחבול רחים ורכב) ורק שבתוספותיו לנדרים (יא: ועוד מקומות) וכן בפסקיו שם קוראו שב"א ובפירושיו שם קוראו תחילה חט"ף ואח"כ באיזה דפים אח"כ קוראו שב"א ולא ידעתי פשר הדבר.

י. בנימין כתב:

בברכה המשולשת כתב:מרנא המהר"ל האריך בזה (כמדומני בתפארת ישראל)

היכן?
אולי גם יש חיבור בן ימינו על ענין זה?

שפת אמת לג"ר ב"צ כהן זצ"ל

היכן מבואר בספר הזה הנקודה שאני מדבר עליה, איך קראו הראשונים לסימני הניקוד?

בענין השמות שבא וצרי, לא ידוע על שינוי בשימושם בזמן הראשונים.

חטף הוא שם מקביל לשבא/שוא, ובמסורת בבל נקרא השוא - חיטפא [ויתכן שרש"י פירש 'שלא יחטוף בחי"ת' (ברכות יג:) מלשון חטף, כלומר שוא].

מי שבקריאתם לא הבדילו בין קמץ לפתח ובין צרי לסגול, עשויים להחליף שמותם לפעמים, וכן ברש"י בברכות שם ובעוד מקומות, וזכורני כן גם בפי' רשב"ם על התורה.

כינוי נוסף לצרי מצוי במסורה: קמץ קטן, ולסגול: פתח קטן. ואולי קצת ראשונים ג"כ השתמשו בשמות אלה לפעמים.

מה שנשתנה הוא מלאפום, שבמסורה ואצל הראשונים הוא שם מקביל לחולם (וכפי ששמו מעיד עליו: מְלָא פוּם, מלוא פה), ואילו בימינו הוא שם מקביל לשורק (בד"כ מי שמשתמש בשם מלאפום, מייחד את השם שורק למה שהראשונים קורים קיבוץ, כלומר אֻ). ומעניין מתי התחיל שימוש זה.